ליעד שוהם, מספר חסוי, כנרת-זמורה ביתן, 2008


כל חובב קריאה יודע שישנם ספרים לכל אפיזודה בחיינו: חוף ים, מילואים, שירותים, טיסות, נסיעות קצרות באוטובוסים, נסיעות ארוכות, שבתות ומועדים, ערבים רגועים בבית ועוד. השבוע התוודעתי לסוגה חדשה של ספרים, ספרי צירים, ספרים אלו ניתנים לקריאה במרווחים של שש-עשר דקות בהפסקות קבועות הנעות בין דקה לדקה וחצי. ספרים אלו מאופיינים בעלילה פשוטה, במספר מועט של דמויות רדודות וסטריוטיפיות ובשפה פשוטה המזכירה אולפנים ללימוד עברית. מטרתם המרכזית היא להשאיר אותך ער, אולם ללא הפעלה של כלל המערכת המוחית. מעין מצב סטנד-ביי במחשבים, המאפשר למחשב להישאר דלוק תוך  חיסכון באנרגיה.

ספרו של ליעד שוהם, "מספר חסוי", נפל לידי ככפפה ליד בדיוק עשרים וארבע שעות לפני שאישתי החלה לחוש בצירים. בין ציר לציר ולאחר מכן בשעות הארוכות בחדר הלידה ובחדר ההתאוששות קראתי בשקיקה את הספר שהיווה עבורי מרחב מדומיין שאיפשר לי לקחת הפסקה ולו קלה מהמציאות הסובבת. במרכז העלילה ניצב מתמחה צעיר ושאפתן הנקלע בעל כורחו לפרשיית רצח המציבה אותו במצב מסוכן. כצפוי המתמחה איננו מאבד את עשתונותיו ובאמצעות תושיה ויוזמה הוא יוצא למסע חקירה עצמאי המגולל לאורכו של הספר. בין כיבוש מיני אחד למשנהו מצליח היפיוף התל-אביבי לפצח מקרים סבוכים, שחוקרי משטרה מיומנים עמדו אל מולם פעורי פה. נופיה של תל אביב, המושגים המשפטיים והאפיזודות מחיי הצעירים החיים בה אמורים להקנות לקורא מלבד האלמנט המותחני מבט ביקורתי ומפוכח על חייהם של צעירי תל אביב העולזים והפוחזים.

ספרו של שוהם כולל מאפיינים רבים של מותחני הרצח היוצאים לאור בכריכה רכה : עלילה קצבית, שפת רחוב שאיננה דורשת מן הקורא כל מאמץ, מספר מועט של דמויות, טויסט מפתיע לקראת הסוף. אולם בשונה מספרי מתח טובים הדמויות של שוהם באנליות וחסרות מעוף, אופני הפיצוח של הפרשיות העומדות במרכז הספר הינן פשטניות וגובלות באי אמינות. התחושה היא שלמחבר אצה הדרך, הפאזל העלילתי מורכב במהירות כה רבה עד שהקורא חש שלפניו פאזל בעל עשרים חלקים הנקנה זה עתה בבאזר הסמוך למקום מגוריו. בשונה מסופרי מתח טובים (בתיה גור-רצח בחוג לספרות, סטינג לרסון- נערה עם קעקוע דרקון) הפותחים בפני הקורא עולם תוכן ההולך ונחפש לאורכה של העלילה, הדמויות והאפיזודות המתוארות על ידי שוהם ממשיכות להיות שדופות וחסרות מעוף. לכל אורכו של הספר חשתי שאת הספר הזה כבר קראתי יותר מפעם אחת, בעיקר נזכרתי בספרו של אורי אדלמן, "בסימן ונוס" ,עד לכדי כך שחשתי שלפני גירסת קאבר לספרו של אדלמן המנוח.

העדר המאמץ האינטלקטואלי והכתיבה הסמי עיתונאית, הופכים את, "מספר חסוי", למותחן ברמה נמוכה שבכל סיטואציה אחרת הייתי משליכו כלאחר יד, אולם המציאות של השבוע האחרון הפכה את הספר לנכס של ממש. מתוך כך אני ממליץ לכל מי שהולך ל"בלות" את זמנו בחדרי לידה\חדרי התאוששות\מיון\המתנות לבדיקות רפואיות להשקיע 25 ש"ח (הספר נמצא במבצעי ארבע במאה של צומת ספרים) ולהנות מיצירה ספרותית המאפשרת לשמור על עירנות במקומות נעדרי טלויזיות.

תגובות

רשומות פופולריות