טום רוב סמית', הנאום הסודי, כתר, 2011


חלק ניכר משנות ילדותי התקיים בצל סיפוריהם של מתנגדי המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. לפני שנולדתי הורי לקחו חלק פעיל במאבק לשחרורם של יהודי ברית המועצות ולמתן האפשרות לעלייתם ארצה. מאותה תקופה נשארו בביתנו סיכות עם הכיתוב "שלח את עמי" בעברית ובאנגלית, ספרי שירה ומעל לכל החברות עם הלל בוטמן. אסיר ציון שנכלא לתשע שנות מאסר בעוון ניסיון לחטיפת מטוס מברית המועצות והבאתו לארץ ישראל, מה שכונה לימים "מבצע חתונה". הניסיון נקטע באיבו ועוד בשדה התעופה הלל וחבריו נתפסו ונכלאו, חלק משנות המאסר שהה הלל בסיביר בתנאי בידוד. הסיפורים ששמעתי מהורי בדבר תנאי המעצר הפכו אותו לדמות חצי מיתית הנעה בין מציאות לדימיון. עבודה בתנאים מפרכים במינוס ארבעים מעלות, הימצאות בחדר נטול גירויים, ימים ארוכים של בידוד. במציאות הישראלית שלי כל אלו נראו כסיפורים מארץ רחוקה המנסים להתחרות בבלעדיותם של זוועות השואה. על אף הסיפורים שלטון האימים ברוסיה הסובייטית נשאר עבורי כחור שחור (מלבד ספרי ריגול שאהבתי לקרוא במיוחד, אולם הם התחקו אחר סוכנים נועזים ולא אחר השגרה היום יומית של מערכת המעקב, השפיטה והכליאה של השלטון הסובייטי). ספרו של טום רוב סמית, הנאום הסודי (כתר,2011) פתח עבורי צוהר לעולם זה שכאמור עד כה היה נסתר מעיני.

בספרו מתחקה סמית אחר גיבורו הידוע לב, סוכן קג"ב לשעבר הנשלח גם הפעם למשימות חשאיות בעל כורחו. פרסומו של נאום ההוקעה של מחליפו של סטאלין ניקיטה חורצ'וב הכניס את המדינה הסובייטית לסחרור המערער את הסדר החברתי בכך שהוא מצית את הכמיהה לחופש שעד כה הייתה צפונה במרתפי החקירות. בנסיבות אלו של אובדן עשתונות סוכני קג"ב לשעבר מוצאים את מותם בנסיבות מיסתוריות ומאזני הכוח המוכרים מאבדים את תוקפם. השינויים התכופים מובילים למעין אנרכיה אליה נשאבים לב ומשפחתו. כבסערה בלב ים מנסה לב לשחות אל חוף מבטחים בעוד שיכולותיו לשלוט במאורעות הינן מוגבלות. גלי הים מטלטלים אותו כקרש לגולאגים בסיביר, למוסקבה המושלגת, לד'וצות יוקרתיות ולהתקוממות העממית בהונגריה. רק בזכות כושר תושייתו הוא מצליח פעם אחר פעם לחמוק ממערבולות טובעניות המאיימות להורגו.

עד כאן הכול טוב ויפה, ספר מתח במיטבו הזורק את הקורא מעלילה לעלילה ומהתרחשות להתרחשות. אולם המהירות בה מתחלפים האירועים הופכים את הספר מספר מתח לספר אקשן רב עלילות אך חסר עומק. לעיתים קרובות מדי הרגשתי שאני קורא את אחד התסריטים של סרטי הפעולה "מהיר ועצבני". מכוניות, מרדפים, נשים יפות אך מאט מאוד עומק. לעומת ספרו הראשון ,"ילד 44" (כתר,2011), בו ניתן היה לחוש בתחקיר מעמיק בספרו הנוכחי יש תחושה שהתחקירן הסתפק ברפרוף בויקופדיה. הפרטים ההיסטוריים, הדמויות ובמידה מסוימת העלילה כולה הפכו לתמונות רקע בבלילה לא ברורה של סצנות אקשן, אלימות וחסרות השראה.

מלבד זאת הספר עורר את סקרנותי בדבר המעבר משלטון האימים של סטאלין לימי חורצ'וב. עד כה ראיתי באחרון רוצח המונים ששינה את עורו והפך בין לילה לליצן המכה בנעלו מעל בימת האו"ם בניו-יורק. ההצצה (גם השטחית) שנותן סמית' לחיי היום יום ברוסיה הסובייטית בעת ליקוי המאורות שעורר נאומו של חורצו'ב, עוררו את סקרנותי ונראה שבעקבות הספר אמשיך לקרוא ולהתעניין באיש ופועלו.

לסיכום, למרות רמתו הספרותית הנמוכה הספר מהנה ונותן לקורא חוויה של התרגשות הנובעת מהעלילה הקיצבית ורווית המעללים. זהו ספר מצוין לטיסות, המתנה בתורים (אני העברתי עימו אי אלו תורים בדואר ובמשרדי ממשלה) ארוכים במיוחד וסתם לאנשים החוזרים הביתה מעולפים משגרת יומם ואין ברצונם להעביר עוד ערב בחברתו המחויכת של צביקה הדר.



תגובות

רשומות פופולריות