דילוג לתוכן הראשי

ליזי דורון, ימים של שקט, כתר-יד ושם, 2003





חג הפסח הוא מפגן של נוסטלגיה, שליל הסדר מהווה את נקודת השיא שלו. כל הגיג  וקונץ משפחתי הופכים עד מהרה למסורת עתיקת יומין שצלחה פרעות, שיטפונות ואינספור אסונות שזיככו אותה למנהג שאין לסור ממנו. כל אדם שמכבד את עצמו מביא עימו לשולחן הסדר צרור של זיכרונות, אותם הוא שולף תוך שהוא מכחכח בגרונו רגע לפני שמעמסת הדורות מוטלת על  שולחן הסדר כציר דגים קר ורוטט. "זוכרים איך סבתא הייתה אומרת...", "זה היה הקטע שבו תמיד הוא היה בוכה, עוד באירופה הוא היה בוכה ובארץ בכלל נהר היה יוצא לו מהעיניים". הזיכרונות, הגעגועים ומעל הכול הכמיהה הופכים את שולחן הסדר לחוויה שמצליחה לפלח את הכאן והעכשיו וליצור מרחב חדש, הניצב מעל החלוקות המוכרות של מקום וזמן. הישיבה המשותפת והשיח המתקיים בין הטקסט המציג את הזיכרון הלאומי, הזיכרונות הפרסונאליים והמשפחתיים והמאכלים הייחודים יוצרים בליל של צבעים וניחוחות שאינם יכולים להתקיים בחיי היום יום. לערב אחד נוצר מרחב מחודש בעל חוקים משלו.
כמו ליל הסדר המתנהל על פי חוקים משלו, תוך שהוא יוצר מרחבי שיח חדשים בין הדמיון לבין המציאות, כך ספרה של הסופרת ליזי דורון, ימים של שקט (כתר, 2003). בספרה מתארת דורון את עולמה של לאה, ניצולת שואה, החיה בבדידות בשכונה חסרת שם ומקום גיאוגרפי ספציפי המאכלסת יהודים ניצולי שואה. דרך עיניה של לאה העובדת כפדיקוריסטית במספרה השכונתית מתגלה לקורא  גלריה ענפה של דמויות המאכלסות את השכונה והמרכז המסחרי הקטן השוכן בליבה. האנשים המתגוררים בשכונה ומאכלסים את ספרה של דורון  מתהלכים בהווה אך ראשיהם מרחפים בין העבר לעתיד. עבורם העבר הינו הווה מתמשך, ולכן תהליך ההיזכרות הופך למיותר  והיום יום הופך למעין בבועה של העבר שממשיכה להפציע פעם אחר פעם.
נוכחותו  המתמדת של העבר מציבה את הדמויות בהתמודדות מתמדת בין הריאליה הפיזית, בה הם בני חורין המגדלים את משפחותיהם בשכונה נורמטיבית ונעימה  לבין הריאליה הנפשית המנכיחה את תחושת הנרדפות. מתיחות זו הולכת ומתעצמת לאורכה של העלילה כאשר ילדיהם של הגיבורים שנולדו בישראל והתחנכו על הנרטיבים הצברים מרגישים תחושה של זרות אל מול הוריהם שבאו משם. ככל שהשנים חולפות בדידותם של הגיבורים הולכת ומתעצמת והם מתבצרים במציאות האלטרנטיבית  בה שולטות שתיקות והבנות פנימיות שאינן זקוקות למילים ולהמשגות.
לאחר שסיימתי לקרוא את, ימים של שקט, נזכרתי בפילוסוף הצרפתי, מישל פוקו, שתבע את המושג, הטרוטופיה, המתאר  מקומות המנותקים מזמן וממרחב ספציפיים ומקיימים מערכת חוקים עצמאית ונבדלת. פוקו שעסק רבות בתפיסות של שליטה וכוח התכוון בכך לאפיין מוסדות כמו בתי ספר ובתי סוהר. אך לדעתי מושג זה יוכל לסייע בהבנתם של מרחבים גיאוגרפים ותרבותיים המקיימים מערכת הבנות וחוקים נבדלת. השכונה שמתארת דורון מהווה מקום מעין זה, בכך שהיא מנותקת מההוויה הישראלית אך מנגד היא אינה יכולה להתחבר להוויה המזרח אירופאית ממנה היא באה, וזאת משום שהוויה זו אינה קיימת עוד. על כן, ההתקשרות היא באמצעות קטעי זיכרונות היוצרים שמיכת טלאים שאינה מצליחה  לכסות את החלל.
צורת הסיפור השומרת על דיבור בגוף ראשון ושפתן האותנטית של הגיבורים (למעט מעידות ספורות וצורמות בהם התבלבלה דורון ולאה הפולניה החלה לדבר ולחשוב דווקא כמו מסעודה משדרות), מצליחה  ליצור סיפור המעביר את הקורא חוויה של ממש המשלבת בין רגשנות לסקרנות. מומלץ. 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סובורה-סדרת הפשע שמגלה את רומא מחדש

בחודשים האחרונים איטליה עולה לכותרות בהקשרים פחות מחמיאים. התפשטותה של המגיפה באזוריה הצפוניים והגידול המתמיד במספר המתים שחוצה כבר את רף 20,000   צובעים את ארץ המגף בצבעים קודרים. קשה להיזכר שעד לפני כמה חודשים איטליה הייתה שם נרדף לאופנה, למטבח עשיר ומפנק, אתרי תיירות מסקרנים וחדוות קרנבלים. רגע לפני שהדכדוך דוחק מחשבות חיוביות   דרמת הפשע בת שתי העונות שעלתה ב-2017 לנטפליקס, סובורה (Suburra Blod on Rome) , מחזירה את איטליה המוכרת והאהובה היישר לסלון. במרכזה של העלילה ניצבת יריבות בין ארגוני פשיעה מקומיים החפצים להקים נמל במבואותיה של רומא. אדמת המריבה שייכת למשפחות יריבות וגם לוותיקן, על מנת לצאת מהתסבוכת הדון המקומי, סמוראי, נאלץ לכרות בריתות להפעיל לחצים כשרים יותר ופחות על משפחות. כך בזה אחר זה מצטרפים לעלילה פוליטיקאים תאווי כוח, יזמי נדל"ן, סוחרי סמים, שוטרים ועברייני צווארון לבן. ככל שהפרקים מתקדמים כך מתגבהת לה ערמת הגופות הנזרקות בצידי הדרכים, אך המוות הפושה רק מעצים את הדרמה ואת תחושת הבהילות המעודדת לעבור מפרק לפרק. סובורה , היא לא רק סדרה קצבית המתארת

סדרות אוסטרליות מומלצות לצפייה מרתונית בנטפליקס

האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות אוסטרליות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.   מים עמוקים (2016, Deep Water ) בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי   מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית   ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות. המנהל (2015, The Principal ) גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותי

סמויים לצפייה ישירה- שתי עונות שישאירו אתכם ערים שעות ארוכות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי