ביעור חמץ




עם צאתו של חג הפורים כשאדי האלכוהול מתפוגגים והבל פיהם של שיכורים נגוז באוויר, מתחיל שיכרון מסוג חדש, שיכרון הפסח. מגירות ישנות מוצאות ממסילותיהם ומקורצפות, מעילים נשלחים לניקוי יבש והספרים מורדים מהמדפים וזוכים לטיפול מיוחד. סמרטוט לח לניקוי הכריכה, סמרטוט יבש מועבר בין הדפים וטפיחה חזקה להוצאתם של גרגירי האבק שקבעו להם מושבה של קבע  בינות לעמודים המצהיבים. טקס הניקוי מוציא מאפלה לאורה ספרים שנשכחו בשורה שנייה ושלישית, ספרים שנקנו ונשכחו בתום לב וקלאסיקות המחכות להיקרא פעם נוספת. לצידם של גלי הנוסטלגיה טקסי הניקוי והמירוק טומנים בחובם הזדמנות נהדרת לרענן את המדפים ולשלוח אל סל המחזור ספרים שלא ברור מדוע הם ממשיכים לתפוס מקום על המדף שנה אחר שנה. היו שנים בהם חיכיתי עד לתחילתו של חודש ניסן על מנת להוציא את הספרים מהבית, לצד החלון הייתי עורם את הספרים שנגזר גורלם, בחלקם מביט בתיעוב ובחלקם בחמלה. פעמים רבות הייתי נמלח בדעתי, מלטף את הכריכה ומחזיר אותם בסלחנות למדף, מבין שעל אף הפגמים הטמונים בין דפיהם, עדיין יש להם מקום בביתי ושאין להפקירם למשאית האיסוף של חברת אמניר. על אף רוח החמלה, יש מקומות בהם יש צורך לגזור גורלות, כמאמר חז"ל :"המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר אל רחמנים".
השנה נתקלתי בשני ספרים ששמחתי להוציאם מביתי עם הניקיונות לחג הפסח.

ספרו של מחבר רבי המכר האמריקאי,דיוויד באלדצ'י, כל האמת (מודן, 2010). במרכזו של הספר ניצב איל הון המחרחר מלחמות ברחבי העולם, על מנת לסייע לאימפריית הנשק שהוא עומד בראשה. אל מול מזימתו השטנית ניצבים סוכן חשאי ועיתונאית צעירה המתמודדים אל מול אינספור סכנות. למזלם של הגיבורים, כתיבתו הילדותית וחסרת העומק של באלדצ'י מצליחה לחץ אותם פעם אחר פעם ללא פגע. הכדורים שורקים סביבם, מכוניות מתפוצצות ושני גיבורנו נחבלים קלות בגבותיהם וממשיכים הלאה. הניסים הגלויים הנגלים לקורא בכל עמוד ועמוד מתובלים בתיאורים סטריאוטיפים מייגעים. סוכני החרש, נאים וחטובים, נושאים מתחת לחזותם הקשוחה נשמה מצולקת ופגועה, הרוע הוא מוחלט והטוב מצליח לגבור ברגע האחרון. בקיצור יצירה שבלונית, פלסטיקית שמתאימה יותר למסכי הקולנוע האמריקאים.
הידיעה ש"כל האמת" הינו אחד מרבי מכר סופים מבית היוצר של באלדצ'י מהווה תזכורת מצערת למצבה של ספרות המתח, המאוימת שנה אחר שנה בספרי אינסטנט שבלונים המורצים על ידי סוכני מכירות חלקלקים לראש מצעד רבי המכר. בקיצור, יש להרחיק את הספר מהבית לבטל אותו בפועל ובמחשבה ולנסות כמה שיותר מהר להשתחרר מתחושת הצרבת העוטפת את הוושט כבר בעמודים הראשונים.

בעודי מנסה להתאושש מהמפגע הספרותי של באלדיצ'י פניתי לקרוא את ספרה של ג'ינפר ויינר, טוב במיטה (מודן 2001). במרכזו של הספר ניצבת עיתונאית צעירה בשם קני שפירו, המגלה לתדהמתה שחברה לשעבר פירסם טור בעיתון רב תהודה, בו הוא מתייחס לממדים הגדולים של גופה. הזעזוע מהחשיפה של פרטיותה מובילים את קני למונולוג ארוך וטרחני בו היא עוסקת באובססיביות במראה החיצוני שלה, באהבה, בבדידות וביחסים משפחתיים. הקריאה בספר דמתה לקריאה אינטנסיבית ב"לאשה", "את" או "קוסמופוליטן". בין לבין חשתי שאני מקנח בצפייה באחת מהסדרות המאכלסות את ערוץ "הולמרק". לאורך הקריאה יכולתי להעלות את תמונתה של המחברת הרוכנת מעל מחשבה הנייד בסניף סטארבק מקומי, שותה מקפה דלוח ופורטת במהירות על המקלדת. מצרפת מילים על מילים, ברברת אין סופית שאינה מתרוממת לשום מקום.
תחושת השעמום והתסכול גרמו לי בסופו של דבר להשליך את הספר בשאט נפש, הרגשתי שכל דקה בה אמשיך לקרוא את גיבובי השטויות הנפרסים על פני עמודים על עמודים, אני צועד צעד  אל עבר ניוונו של המוח ושקיעתה של הרוח.
ריח האקונומיקה פושה באוויר, הקרמיקות מחייכות, הספרים בוהקים ואני חש הקלה שביעור החמץ נתן לי הזדמנות להיפרד משני ספרים גרועים במיוחד, שתפסו לי מקום יקר בכוננית. 

תגובות

רשומות פופולריות