יובל אלבשן, תיק מצדה, ידיעות אחרונות, 2011



הדיון הציבורי המתנהל בחברה הישראלית בדבר עסקאות שבויים ומשא ומתן עם ארגוני הטרור, הגיעה לשיאו עם חטיפתו של רב"ט גלעד שליט על ידי ארגון החמאס ב-25 ביוני 2006. חמשת השנים שעברו מיום חטיפתו ועד שיבתו לבית הוריו, לוו בדיון ציבורי נרחב ששיסע את החברה הישראלית. האופוריה שליוותה את שיבתו למחוזות ילדותו נמהלה בחשש מפני תוצאותיה של העיסקה שבמסגרתה השתחררו לחופשי למעלה מ-1,000 מחבלים. גם כיום כמעט שנתיים לאחר העיסקה אין קונסזוס האם ראש הממשלה דאז, בנימין התניהו, הינו מנהיג אשר חרף הלבטים דבק בערך הרעות  או שמא מנהיג  פופוליסטי שביצע עיסקה מפוקפקת על מנת לזכות בפופולריות זולה. נראה שכמו כל דיון באתיקה גם לשאלה זו אין תשובה חד משמעית, כאשר תמיד ניתן להקשות על מניעיה הנסתרים של ההנהגה הפוליטית ולפקפק בטוהר כוונותיה (אם בכלל ניתן להשתמש במושג טוהר בהקשר הפוליטי). לתוך סבך שאלות אלו נכנס הסופר והמנהיג החברתי, יובל אלבשן, המעמיד במרכז ספרו הבדיוני, תיק מצדה (ידיעות אחרונות, 2011), את שאלת שחרורו של סא"ל נמרוד גרין שנחטף על ידי ארגוני הטרור בעת פעולה ברצועת עזה ונמצא בשבי מזה תשע שנים.

ספרו של אלבשן סוקר שלוש זירות התרחשות השונות זו מזו. האחת, הזירה הפוליטית בה שותפים דרג מקבלי ההחלטות הכולל את ראש הממשלה ואנשי לשכתו. השניה, הזירה הצבעית-מבצעית הכוללת את הצוות המשימתי העוסק בשחרור החייל החטוף. הזירה השלישית הינה משפחתו של סא"ל גרין. כמובן שהזירות אינן מתקיימות בחלל ריק אלא הן מנהלות ביניהן יחסי גומלין המעצבים את הסיפור ללא הרף. חרף העדר נסיונו בזירות הפוליטיות והצבאיות, מצליח אלבשן לפתוח בפני הקורא צוהר לנבכי חדרי קבלת ההחלטות, בצורה משכנעת ומרתקת. יחסי הכוחות בלשכה והחשדנות ההדדית בין יועצי התקשרות, המזכיר הצבאי וראש הלשכה מזכירים במידה רבה את התמונה המצטיירת בעיתונות בדבר המהלכים המתקיימים בחצרו של ראש הממשלה נתניהו. בעוד שהתיאורים בדבר הזירה הצבאית והמבצעית נושאים עימם ניחוחות של  ספרי ריגול משובחים השומרים על עלילה קצבית ומותחת, המלווה בתפניות מפתיעות ומטלטלות המצליחים להעלות את חום גופו של הקורא.

יחד עם זאת נקודת החולשה של הספר באה לכדי ביטוי מובהק בזירה המשפחתית, העוסקת בעיקר בחנה, אמו של נמרוד ובמתי אשתו. שתי הדמויות נעדרות עומק והן נוטות לסטריוטיפיות ומערכת היחסים בינהן מוצגת באופן שטחי למדי. במבט לאחור כלל הדמויות המתוארות בספר לוקות באותה מחלה של שטחיות וסטריוטיפיות. וזאת על אף שלכאורה אלבשן צייד אותן  במאפיינים שיכלו להופכן לדמויות עגולות ומלאות. לדעתי, מצבן העגום של הדמויות הראשיות נובע ממשבר הזהות הכללי אליו נקלע, תיק מצדה. נראה שעד העמוד האחרון אלבשן עצמו לא החליט האם הוא כותב  מותחן קצבי בו הדגש מושם על עלילה סוחפת או שברצונו לכתוב רומן דרמטי שבו רצף האירועים מהוה תפאורה לדמויות.  

לסיכום, תיק מצדה, הינו מותחן מעניין המצליח לגרות את הקורא ולשאוב אותו לתוך סבך העלילה. וזאת על אף שתחום השבויים והנעדרים נידון עד לזרא בתקשורת הישראלית. כמו כן  כתיבתו של אלבשן שומרת על רעננות תוך שהיא מציגה היבטים פחות מוכרים הנכללים בהקשר הרחב של סוגיית השבויים והנעדרים. זהו מותחן טוב שמשאיר את הקורא  ערני ודרוך עד לעמודיו האחרונים של הספר, ובכך מצליח אלבשן לעמוד במשימה שאינה ברורה מאליה.

יובל אלבשן, תיק מצדה, ידיעות אחרונות- 2011, 367  עמ'.

תגובות

רשומות פופולריות