דלג לתוכן הראשי

אריאל צבר- גן העדן של אבי, שוקן 2009




כשהייתי בכיתה ג' נסגר בית הספר השכונתי בו למדתי,  בעקבות זאת נאלצתי לצאת מהשכונה ולהסחב באוטובוסים לבית ספר "דוגמא עוזיאל" ששכן בסמיכות לשוק מחנה יהודה בירושלים.  היציאה מהאזור המוכר הובילה לכך שלפתע הכרתי ילדים שלא היו חלק מנוף שכונת ילדותי: היו בינהם ילדי שמנת המשתייכים לאצולה הירושלמית המתגוררת בשכונות טלביה ורחביה וילדים למשפחות מעוטות יכולת שהתגוררו בסימטאות הקרובות לשוק הססגוני של שכונת מחנה יהודה. ערב רב של ילדים רועשים וגועשים המייצגים את הפסיפס הצבעוני  של עיר קולטת עליה, על פי רוב לא הרגשתי בהבדלים ביננו, עד לכיתה ז' עת החלה עונת הבר מיצוות. באירועים אלו נפתחו בפני תרבויות שלא הכרתי: שירים בפרסית, מוזיקת מועדונים ומעל הכל להקה שביצעה ריקודים ושירים בכורדית. על אף  מרחק השנים, אני עדיין זוכר את ההתרגשות שאחזה בי עת שמעתי לראשונה את קולו הייחודי של ה"זורנה" החליל הכורדי המלווה בתוף רועים גדול. הריקודים שלוו לתיפוף היו נראים לי כאחוזי כישוף, מעין שמחה שלא ראיתי מעודי. לאחר מכן קניתי לי כמה קסטות של מוזיקה כורדית באחת מחנויות הקסטות בשוק, ומצאתי את עצמי מזמזם "דללה דללה". השנים חלפו והחוויה התעמעמה, עד לפני כחודשיים, כשקראתי את ספרו המיוחד של אריאל צבר, "גן העדן של האבי" (שוקן,2009).
אריאל צבר הוא עיתונאי אמריקאי בן לאב כורדי-יהודי, יונה צבר, אשר התגלגל מכפר נידח בכורדיסטאן  לשכונת הקטמונים בירושלים ומשם פילס את דרכו עד למעמד של פרופסור בכיר לארמית באוניברסיטת UCLA שבלוס-אנג'לס, קליפורניה. הספר הוא מסע גילוי בו הבן הסורר והמורד יוצא לגלות את מחוזוות ילדותו של אביו, מסע הגילוי יוצר מעין גשר בין תרבותי בין הבן השקוע בתרבות המערב לבין האב הנטוע עמוקות בכפר ילדותו השוכן  אי שם בהרי כורדיסטאן הרחוקים שנות אור משדרות הדקלים הנוצצות של לוס-אנג'לס. ביד אומן מצליח צבר  לתאר לקורא בן ימנו את מחוזות הילדות של אביו בהם יהודים מוסלמים ונוצרים חיים יחדיו במרומי ההרים, מתפרנסים מחקלאות וממסחר זעיר. עולם בו הנהר הקרוב  מהווה את קצה גבול עולמם הפיזי אך ראשיהם מסוחררים בסיפורים על שדים ורוחות ששמותיהם נלחשים כאשר הכפר מתכסה בעלטה מבעיתה עם רדת הליל.
בחלק השני של הספר מתאר צבר, את עקירתה של משפחת אביו מהכפר זאכו שבכורדיסטאן והגירתה למדינת ישראל הצעירה, שזה עתה הוכרזה.  ההלם התרבותי שבני המשפחה חווים עם הגעתם לחברה  המעלה על נס אתוסים חילונים עם זיקה מזרח אירופאית מובהקת, בה הדת ואמונותיה נתפסות כתפיסות פרימיטיביות, שיש להשריש. מלבד ההלם התרבותי שחווים מהגרים באשר הם תרבותם של הכורדים סווגה על ידי ההגמוניה האשכנזית כתרבות נחותה ופרמטיבית.    אל מול המציאות המדכדכת מתאר המחבר את אביו הסולל את דרכו אט אט אל מחוץ לשכונת העוני בה גרים הוריו. הודות לחריצותו הרבה מצליח האב יונה לרכוש השכלה. ידיעותיו הייחודיות בארמית מדוברת (שפתם של יהודי כורדיסטאן ההולכת ונכחדת במהירות)  הופכת אותו עד מהרה למצרך מבוקש בקרב  חוקרים בעלי שם בחוג לבלשנות. המפגש המחודש שנוצר בין יונה האקדמאי לבין מחוזות ילדותו, הינו מפגש מחודש המקפל בתוכו יחסי זרות ואהבה, המלווים את יונה כחוט השני לכל אורכה של הקריירה האקדמאית המפוארת שלו.
על אף הצלחתו האקדמית, התבססותו הכלכלית ונישואיו ליהודיה אמריקאית, קליטתו של יונה בהוויה המערבית איננה מלאה ושלמה. לאורך כל עמודי הספר המחבר מראה בהומור רב את זרותו של אביו להוויה האמריקאית הסובבת אותו. זרות שבשנות ילדותו של המחבר גרמה לו אי  נוחות רבה עד לכדי כך שהוא ניסה בכל מאודו לעמעם את העובדה שיונה הוא אביו. המהפך ביחסים שבין האב לבנו מתחוללים כאשר הבן, אריאל צבר,  מתחתן ומקים משפחה משל עצמו. עם הקמתו של התא המשפחתי מתעוררת בו  כמיהה לאביו ולמורשתו שעד כה נדחקו לקרן זוית.  אריאל, לא נשאר בכמיהתו אלא הוא יוצא למסע גילוי תרבותי, חוצה יבשות. במהלכו הוא פוגש את משפחתו בארה"ב ובישראל ואף מגיע פעמיים לעיירת הולדתו של אביו, ששינתה את פניה לבלי הכר במהלך שישים השנים שעברו מאז עזבו אותה יהודיה.
סיפורים משפחתיים עלולים להיות מיייגעים וטרחנים, עמוסים בשמות ופרטים שלא מתגבשים לכדי תמונה קוהרנטית. אולם ספרו של אריאל צבר, הינו יצירת מופת ספרותית. צבר מצטיין בכתיבה קולחת וזורמת המצליחה ללכוד רגעים נדירים של רגש ותחושה. יכולתו המרשימה לקחת את הקורא בין בקתותיה הנוטות לנפול של זאכו, הדירות החנוקות של שכונת הקטמונים בירושלים  ואולמות ההרצאות של האוניברסיטאות המובילות בארצות הברית, ראויה לציון. הודות לרגישותו המיוחדת הקורא מתוודע לניואנסים חברתיים, לתחושות ולכמיהות ליבם של גיבורי הספר. אט אט נרקם לנגד עיניו אריג מפואר המחבר יחדיו אנשים,היסטוריה ותרבות, שעד כה לא לקחו חלק של ממש בשיח התרבותי בישראל, אלא להפך נדחקו לשוליים תוך שהם מתוייגים כתרבות נחותה.

לסיכום, מלבד ההנאה הרבה שהפקתי מקריאת הספר, גן העדן של אבי (שוקן,2009),  בסיום הקריאה נוכחתי לדעת עד כמה כתיבתו המרגשת ומלאת העניין של צבר פתחה בפני עולם, לתרבות שכמעט ולא הכרתי לעומקה אך יחד עם זאת היו לי אינספור דעות קדומות כנגדה. התחדדה בי ההבנה שדירוג תרבותי קטגוריאלי המסווג תרבויות מסויימות כנחותות ואחרות כנעלות, מהווה למעשה אמצעי למישטור הבא להנציח פערים ולשמר את ההגמוניה של התרבות השולטת. תוך שהוא מנתב את האדם לראיה חסרה של המציאות הסובבת ולמעשה לאובדנה של  החוויה המצויה במפגש לא שיפוטי עם תרבויות אחרות. עצם תרגומו של הספר לעברית, וההתייחסות הציבורית לה הוא זכה מהווה מסמר נוסף בארון הקבורה של  תפיסת  "כור ההיתוך" הבנגוריונית. אני מקווה שגם תרבויות אחרות שהושתקו במאמץ הלאומי לכונן תרבות לאומית אחידה ירימו את ראשם ויעשירו את השיח התרבותי בישראל,שהיום גם כן סובל מהשטחה אך הפעם לא על ידי סוכני שינוי לאומיים אלא דווקא על ידי בעלי קבוצות כוח כלכליות, המנחילות לנו תרבות קפיטאליסטית נבובה בכסות מערבית. אל מולם ספרו של צבר הוא מעין קרן אור באפלה המראה לנו שישנן גם דרכים תרבותיות נוספות שאינן מצוייות על האוטוסטרדות של תרבות המסחור המערבית.
My father's paradise,Ariel Zabar translation by Yoav Katz, 350 pages


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לא משליכים ערב פנוי לפח- הסדרות הבריטיות שלא ייתנו לכם לישון

מהן הסדרות הבריטיות הטובות ביותר המשודרות בנטפליקס, ואיך כל זה קשור לשיעורי ילודה נמוכים באירופה וארה"ב?הילדים נרדמו, עלטה כיסתה את הבית. ערוצים אחד ושתיים משרדים תוכניות אקטואליה ובקיצור ישנה תחושה כללית שאין מה לראות, אבל מצד שני ישנה כמיהה עזה לשבור את שיגרת היום יום. הדקות נוקפות, העיניים מתחילות להיעצם ומחשבה טורדנית מפלחת את התודעה, האם נצליח למצוא סדרה או סרט מעניינים ב-Netflix ולא סתם נוריד ערב לטמיון? המלאכה מרובה והזמן דוחק, ותחושות של ייאוש משתלטות על ספת הסלון. אל דאגה, זו אינה גזרת גורל, מצורפת רשימה של סדרות מרתקות היישר מהממלכה הבריטית, שכבר ניבא עליה חנוך לוין, "בלונדון טלביזיה מצויינת", קחו את הזמן הוסיפו את הסדרות לרשימה הצפייה שלכם, ותודו לאל על כך ששירותי הצפייה הביאו איתם את מיטב התוצרת של הBBC ישר לסלון שלכם והכל ב-30 ₪ לחודש. סדרות מתח בריטיות שיסחפו אתכם לצפייה מרתונית בשם החוק (Line of Duty)
שתי עונות מצוינות העוסקות ביחידה לחקירות שוטרים בלונדון. העונה הראשונה שוזרת בין שני סיפורים שלכאורה לא קשורים זה בזה הרג עבריין במהלך מרדף משטרתי וחקירת שח…

חמשת הפודקאסטים שיעיפו לכם את הפקק-חלק א'

יוצרי הפודקאסטים בארץ הקודש צריכים להודות בראש ובראשונה לישראל כ"ץ, שר התחבורה, ששולט ביד רמה כבר עשר שנים בכבישי הארץ. הצפיפות ברכבות, הפקקים הארוכים בואכה תל אביב החסומה והמסוגרת במרבית שעות היום. יוצרים מאות אלפי שעות של המתנה מורטת עצבים שמקצרות את ימי הנהגים הרואים את חייהם עוברים בסך מבלי יד מנחמת. אל מול השעמום הפושה, שאינו מופג על ידי תוכניות רדיו הממחזרות תכנים אקטואליים זהים משש בבוקר ועד שש בערב, עולה קרנם של הפודקאסטים (תוכניות רדיו בהפקה אישית או ציבורית שמאפשרות צצה לעולמות תוכן מגוונים). התופעה שצוברת בשנים האחרונות מיליוני מעריצים בכל רחבי העולם, לא פסחה על ארץ הקודש שגם בה ישנה התעוררות עצומה של יוצרים שמציעים מכל טוב הארץ, בכל תחום ולכל מצב-רוח. בשנה האחרונה הורדתי כמה אפליקציות, הצטרפתי לקבוצות בפייסבוק ושאלתי חברים (תודה לנאור, ליאת וירין) ואט אט יצרתי לעצמי פלייסט שהופך את הפקקים לא רק לרעה נסבלת, אלא לחווייה מחכימה ולעיתים אף משעשעת. משום שנראה שהבחירות האחרונות לא הביאו עימן בשורה, ושכ"ץ ומדיניותו עתידים ללוות אותנו גם בשנים הקרובות, אני מצרף את הרשימה…

ארבע פודקאסטים לצליחה מוצלחת של קיץ דביק במיוחד

יולי כבר כאן, ואיתו הכאוס של החודשים יולי-אוגוסט, מילות שירה של ריטה, "אני חיה לי מיום ליום", מייצגות נאמנה את תחושותיהם של הורים רבים לאורכם של תשעת השבועות אותם עליהם לצלוח בארבעים מעלות בצל, בפקקים ארוכים, בשמורות טבע העולות על גדותיהן, במתחמי לינה מוכי ברחשים ויתושים. בקיצור, זה לא עומד להיות קל. לטובת רגעי השלווה המעטים, רגעי התייחדות שיאפשרו להתעלות מעל לקדירה המהבילה, ליקטתי ארבע פודקאסטים נפלאים, שכל אחד ואחד מהם פתח לי צוהר לעולם של מחשבות ותחושות מעבר לכאן ולעכשיו. עבר פלילי סדרות פשע טלוויזיוניות יש למכביר וגם בימים בהם הספרות המודפסת הולכת ומצטמצמת עדיין לז'אנר של ספרי המתח יש קהל קוראים נאמן. היה זה אך טבעי שגם בסצינת הפודקאסטים ייוחד מקום לפרקים העוסקים בפשיעה. דנה הילמן, לוקחת את המאזינים שלה למסעות מצמררים בעקבות הפרשות שהרעידו את המדינה. כדוגמת: הרצח של הודיה קדם על ידיה אביה רמי פיימשטיין, ההתעללות בילדים בגן ניצנים בחולון ורצח משפחת אושרנקו. בקול מתקתק דנה חושפת זוועות, מכניסה את המאזינים לחדרי החקירה, לשיקולי הפרקליטות, לפקעת עורכי הדין. עבורי ההאזנה הי…