הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות


מאז ימי קדם  מוסדות תרבות וקרנות צדקה היוו אמצעי ליצירת מוקדי השפעה בקרב חברות יריבות. הגימנזיום היווני בליבה של ירושלים בתקופה החשמונאית, בתי היתומים של המיסיון הנוצרי בירושלים וביפו בראשית המאה ה-19 ועוד ועוד. במהלך המלחמה הקרה שיטת ההשפעה העקיפה הפכה  לאומנות, משני צידיו של מסך הברזל הוקמו אינספור ארגוני תרבות וסחר שכל תכליתם הייתה לחזק את יכולת ההשפעה של הצדדים בקרב סוכני שינוי בצד השני. הניסיונות להשפעה הדדית היו כה שקופים עד לכדי כך שתפקיד הנספח התרבותי בשגרירות היה שם נרדף לסוכן חשאי הפועל תחת מעטה של חשאיות. לאחר נפילתו של מסך הברזל השיטות הישנות לא נעלמו אלא השתכללו והפכו לקשות יותר לגילוי ואיתור. לאחרונה שיטות אלו נחשפו בקול תרועה רמה בעקבות הקמפיין הציבורי שניהלה תנועת "אם תרצו" כנגד הקרן החדשה לישראל שלטענתם מהווה זרוע של ממשלות אירופאיות לטובת קידומו של שיח דמוקרטי-ליברלי העולה בקנה אחד עם האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שלהן. ניתן לחלוק על השיח המתלהם הגובל בהסתה בו בחרו אנשי "אם תרצו" יחד עם זאת הקמפיין סייע בהארת עובדות ידועות שאינן זוכות להתייחסות רצינית בציבוריות הישראלית. כאשר שאלת השאלות הינה, מי באמת מושך בחוטים ומוביל את השיח הציבורי בחברה הישראלית שלכאורה מתנהלת על פי עקרונות של דמוקרטיה ושוק חופשי.

סוגיה זו ניצבת במרכז ספרו החדש של הסופר הישראלי הצעיר והמבטיח ניר ברעם, צל עולם (עם עובד, 2013). בספרו בוחן ברעם תהליכים חברתיים שכביכול מתחוללים באופן טבעי אך לאמיתו של דבר הן מנווטים על ידי כוחות שלא תמיד יודעים מה יהיו ההשלכות הסופיות של מעשיהם.

ספרו של ברעם נע על פני שלושה צירי עלילתיים שבסופם מתמזגים זה בזה. האחד, סיפורו של גבריאל מנצור המסופר בגוף ראשון ומתאר את דרכו של צעיר ישראלי החובר לאיש פיננסים אמריקאי ומקים עבורו קרן לעידוד הדמוקרטיה והשלום בישראל. אט אט מתגלה שהקרן מהווה כר למפגשים בלתי אמצעים בין יזמים לאנשי ממשל ובכך למעשה מסייעת בקידומם של אינטרסים עיסקיים בכסות ערכית. מנצור התמים חובר לקבוצה של יזמים המתעשרים במהירות הודות ליכולתם לתווך במגוון רחב של תחומים החל מתחמושת למורדים בקונגו וכלה בייצוא תפוזים לארה"ב. כצפוי תמימותו של מנצור הולכת ונעלמת והוא נשאב לסבך המאורעות עד טשטוש מוחלט של מקומו כאינדבידואל בתוך הסבך החברתי.  

הציר השני, מתאר בגוף שלישי קבוצה של אנרכיסטים בריטים שבערב של שיכרות בפאב המקומי מעלים רעיון מופרך בדבר שביתה עולמית בה ייקחו חלק מיליארד שובתים. בשונה ממאות רעיונות שמבליחים מבעד לאדי האלכוהול, דווקא רעיון זה הופך לתוכנית של מרי חברתי. הודות לרשתות החברתיות והייאוש של מיליוני צעירים כמותם הרעיון קורם עור וגידים והופך בהדרגה לשורה של פעולות מחאה גלובליות הגובה את חייהם של אלפי פני אדם. הקבוצה הסהרורית הופכת בעל כורחה לקטליזטור לשורה של אירועים עולמיים המוציאות ממשלות ומוסדות פיננסים משלוותם. גם כאן הגיבורים אינם מצליחים לאמוד את גודל התמורה שהם מחוללים במעשיהם, ההופכים לתופעה גלובלית חסרת שליטה.

הציר השלישי בנוי כרומן מכתבים ומאגד עשרות מיילים בין שלושה שותפים בחברת ייעוץ אסטרטגית אמריקאית בעלת זרועות בכל רחבי העולם. החברה שחרתה על דיגלה את  קידומם של ערכים ליברלים ודמוקרטים מאבדת בהדרגה את זהותה ומקדמת למעשה גם משטרים שלמעשה כל קשר בינם לבין שיח הזכויות האמריקאי מיקרי בהחלט.  

בהדרגה חוטי העלילה משתרגים זה בזה, ורוקמים יחדיו דפוס בו הגיבורים מובילים תהליכים שאין להם כל שליטה עליהם. כל אחד מהם פועל כמצופה ממנו בגזרתו הצרה, אולם התלכדותם של כלל המעשים מובילה למצב בו הגולם קם על יוצרו. דפוס זה בא לידי ביטוי בספרו הקודם של ברעם, אנשים טובים (עם עובד,2011)  הסוקר את התנהלותם של אנשים מהצד הסוביטי והגרמני ערב מבצע ברברוסה. במהלך הקריאה הרהרתי שוב ושוב בספרה של חנה ארדנט, אייכמן בירושלים-דין וחשבון על הבאנליות של הרוע, (הוצאה מחודשת, בבל, 2000) ובתמונה המונומנטאלית של אייכמן נעול בנעלי בית ורכון על שולחן כתיבתו. רחוק מאוד מהדימוי הרצחני שניסה הקטגור להדביק לו לאורך המשפט. כך גם גיבוריו של ברעם, אנשים היוצאים לעמל יומם אך למעשה מובילים תהליכים הרסניים.
 

בחירתו של ברעם בשלושה סגנונות כתיבה שכל אחד מהם מתאר נדבך אחר בעלילה, מעידה על יכולותיו הגבוהות באומנות הכתיבה. יחד עם זאת בשונה מספרו הקודם הספר הנוכחי היה קשה לקריאה והצריך השקעה של מאמץ על מנת לעקוב אחר בליל הדמויות והאירועים. העלילה הסבוכה, השפה האותנטית של כל אחד מהדוברים, והירידה לפרטים מעידים הן על כשרונו של ברעם והן על התחקיר המעמיק שקדם לכתיבת הספר.

לסיכום, "צל עולם" ,הינו רומן ראוי לציון הן בתוכנו והן בצורתו, ואין ספק שהוא ממקם את ברעם כסופר המבטיח ביותר בספרות הישראלית הצעירה.  על אף שהספר לא קל לקריאה הוא מקנה לקורא חוויה ספרותית גבוהה השווה את המאמץ המושקע בו.

ניר ברעם, צל עולם, עם עובד, 2013, 464 עמ'.

 

תגובות

רשומות פופולריות