חפש בבלוג זה

אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי


 
מייקל קונלי, משפט שדה, תרגמה מאנגלית נורית לוינסון, מודן 2013

ישנם כמה פרצופים של עורכי דין למשפט פלילי כדוגמת: ציון אמיר, אביגדור פלדמן, ששי גז ומשה שרמן שהפכו להיות חלק מהתרבות הפופולרית בה אנו חיים. כמעט מידי ערב הם מגיחים לעברנו ממסכי הטלוויזיה מחייכים וללא היסוס מישירים מבט למצלמה ואומרים בקול סמכותי: "מרשי כופר בהאשמות המוצגות כנגדו, בעוד כמה ימים יתגלה שהעלילה שמציגה התביעה אינה אלא אחיזת עיניים". דמותם של עורכי דין אלו מעוררת עניין בציבור לא פחות מהעניין שמעוררים לקוחותיהם, ועל כן הם זוכים לראיונות עיתונאיים בטלוויזיה ובעיתונות ופעמים אף לתחקירים מעמיקים, בכולם שב ועולה הניסיון לפענח את דמותם של אלו המגינים על עברייניים מוכרים שרק קריאה בגיליון ההרשעות שלהם יכולה להעביר בקורא צמרמורת. נראה שעל אף סבך הראיונות, רב הנסתר על הגלוי ועדיין אנו מתקשים להבין כיצד אדם רותם את עצמו על מנת לשמור על אלו החותרים תחת החברה הנורמטיבית?

בספרו, משפט שדה (מודן, 2013) מנסה סופר המתח האמריקאי, מייקל קונלי, לחדור מבעד למעטה הזחוח של עורכי הדין  ולספר סיפור המשלב פרשיית רצח מחד ואת עולמם הפנימי של הסנגורים מאידך. במרכזה של העלילה ניצב עורך הדין מייקל הלר המוכר לקוראיו הנאמנים של קונלי מספרו הקודם, סנגור במבחן (מודן,2007). הפעם מגיח הלר לעולם המשפט לאחר הפסקה בת למעלה משנה שנכפתה עליו בשל התמכרותו לכדורי משככי כאבים. כמו ביתר ספריו של קונלי העלילה מתקדמת במהירות והלר שזה עתה שב מהנינוחות של מכון גמילה עטוף בזמר ציפורים נזרק ללב הקלחת של בתי המשפט הפלילים של לוס אנג'לס. עד מהרה הוא מגייס בחזרה את צוותו המיומן ויחדיו הם פועלים ללא לאות להוכחת חפותו של הלקוח שלהם, וולטר אליוט, מפיק סרטים הוליוודי המואשם ברצח אישתו ומאהבה. לצד התפתחויות בלתי צפויות בהליך המשפטי הולר נאלץ להתמודד עם צו מצפונו השב ומייסר אותו ללא הרף. שוב ושוב הוא נקרע בין מחויבותו המקצועית לבין מחויבותו לצו מצפונו. מתיחות זו לא באה לפתרונה לכל אורך הספר, אך היא מדגישה פעם אחר פעם את הקשיים האתיים אל מולם ניצב הסנגור.

על מנת לא ליפול ח"ו לספויילרים לא אפרט את סבך העלילה ואסתפק בכך שעל אף שנת השבתון הכפויה הלר לא איבד מעוקצנותו ועד מהרה הוא מלהטט בלהטוטים משפטיים מבריקים על מנת להביא לזיכויו של לקוחו בדין. השילוב בין דרמה משפטית לבין הממד האישי נותנת לספר ארומה ייחודית שבדרך כלל לא באה לידי ביטוי במותחנים משפטיים אחרים. יחד עם זאת מידי פעם הלבטים האישים קוטעים את הרצף העלילתי ופוגעים בשטף הקריאה.

חידוש נוסף המופיע בספר מצוי בהפגשתם של הלר ובלש מחלק הרצח, הארי בוש, גיבור ספריו המוכר של קונלי.  אולם בשונה מספריו הקודמים בהם בוש עומד במרכזה של העלילה ב"משפט שדה"  הוא מקבל תפקיד שולי, שאיננו מביא לידי ביטוי את דמותו הססגונית וזאת מלבד אי אלו קלישאות סגנוניות שאינן מצליחות ליצור דמות מורכבת ומבנויה כהלכה אותה יכול הקורא להעלות בעיני רוחו. לדעתי הפיכתו של בוש, המוכר והאהוב  לדמות שולית וחסרת ייחוד פוגעת באמינות של דמותו ומתוך כך במותחן כולו. הקושי בבניית דמויות בעלות משמעות ועומק בא לידי ביטוי לא רק סביב דמותו של בוש, אלא זוהי בעיה הפושה בכל רחבי העלילה המרובה בדמויות שדופות ולא עמוקות. לקונה זו מאיימת להציב את הספר כספר טיסה בעייתי, אולם הודות  למקצב השומר על מתח בריא עד לסופה של העלילה הספר ניצל בעור שיניו ונכנס בקושי להיכל המותחנים הראויים להיקרא גם שלא על ספסל ההמתנה באולם הטיסות היוצאות.

לסיכום, משפט שדה, הינו מותחן משפטי העומד בדיוטה אחת עם יצירותיו של סופר המותחנים הידוע, ג'ון גרישם. יחד עם זאת יחסית לספרי המתח הקודמים של קונלי בהם מתוארת העלילה מזוית משטרתית הספר פחות טוב באופן ניכר. ועל כן לו הייתי הסוכן הספרותי של קונלי בוודאי שהייתי מנסה לנתב אותו דווקא לסמטאות הפשע של לוס אנג'לס, אותם הוא מכיר לפני ולפנים  ולא לאולמות המשפט המבריקים בהם הברק הייחודי של כתיבתו  הולך ומתעמעם.

Michael Connelly, The Brass Verdict,2008,  397 p.

אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני


 

               ג'ונתן פראנזן, התיקונים, תרגמה מאנגלית  אלינוער ברגר, עם עובד 2003, 655 עמודים

על פי נתוני הספריה הלאומית בשנת 2012 ראו אור בישראל 8,176 פרסומים מתוכם 1,226 ספרי פרוזה ושירה, 80% מהם נכתבו בשפה העברית. זהו נתון מדהים המצביע על עליה עקבית במספר הכותרים הרואים מדי שנה בישראל. ההיצע ההולך וגדל דוחק במהירות ספרים שיצאו אך לפני עשור לירכתי החנות או לחנויות יד שניה המחזיקות מלאי מגוון. השיטפון הספרותי מוביל לכך שגם ספריות עירוניות נצרכות  לרענן שוב ושוב את המלאי על מנת לפנות מקום לכותרים החדשים שמתדפקים על דלתותיהם. מציאות זו מובילה לכך שאינני מצליח לעמוד בפרץ, ועל כן למרות נכונותי הרבה אני מפספס יצירות רבות וטובות שחומקות מתחת ליידי, בעוד שלא פעם אני מכלה את שעותי בקריאת ספרים המשתייכים לשורה השניה והשלישית. מתוך כך פעם אחר פעם עוטפת אותי תחושה של פיספוס, ותהייה היכן מסתתרת לה הספרות שתעורר בי שאלות, שתטריד את מנוחתי שלא תרפה ממני.  מציאתם של ספרים מעין אלו אינה מהווה משימה קלה, ופעמים רבות על מנת לעמוד בה בהצלחה יש צורך בהדרכה והכוונה של מטיילים מטיבי לכת שכבר כתשו את המשעולים ברגליהם ויכולים בהינף יד להכווין אותך אל עבר נווה המדבר הספרותי. למזלי הטוב בשכנות אלי מתגורר טייל ותיק שמפעם לפעם מפנה את תשומת ליבי ליצירות ספרותיות מעין אלו. לפני כחודש ימים הוא בא לביתי ובידו ספר עב כרס וחבוט. "זהו בדיוק ספר בשבילך" אמר ונפנה לדרכו. בהיסוס מה נפניתי לקריאת הספר, אך עד מהרה נשביתי בקסם ספרו המשובח ומעורר המחשבה של ג'ונתן פראנזן, התיקונים (עם עובד, 2003), שתורגם מאנגלית ע"י אלינוער ברגר ויצא לאור במהדורתו העברית  לפני למעלה מעשור.

במרכזה של העלילה ניצבת משפחה אמריקאית בת חמש נפשות המתגוררת בעיירה בשם סנט ג'וד, אי שם במערב התיכון של ארה"ב. לכאורה משפחה שתמונתה יכולה להתנוסס על כל שלט פרסומת של דגני בוקר אמריקאים. משפחה לבנה ההולכת מדי יום ראשון לכנסיה המקומית. אב מהנדס אם עקרת בית ושלושה ילדים שרכשו השכלה בקולג' המקומי ולאחר מכן פתחו בקריירות עצמאיות: שפית, בנקאי ואיש אקדמיה. עד כאן החלום האמריקאי במיטבו. אולם כבר בדפים הראשונים מבין הקורא שהאידיליה הינה רק חזות חיצונית המסתירה למען האמת מציאות מורכבת בהרבה. כל גיבורי הרומן נמצאים במקומות שונים על הרצף הדיכאוני, תחושת ההחמצה, החרדה  והעדר המשמעות אינה פוסחת על איש מהם. החיפוש אחר משמעות מוביל כל אחד מהם לבחירות שונות כדוגמת: שתיה מופרזת, לקיחת תרופות אנטי-דיכאוניות, רומנים, שיט תענוגות ועוד. אולם על אף ניסיונות הבריחה הגיבורים שבים שוב ושוב אל נקודת המוצא המחייבת אותם להתמודד עם עצמם ועם יחסיהם החברתיים המורכבים. נקודת השיא בהתמודדות מגיעה עם התכנסותן של חמשת הדמויות לארוחת חג מולד, אחרונה, המסמלת את המתח שבין הרצון למפגש אידילי חם ואוהב לבין המציאות הקשה בה נתון אביהם המזדקן מוכה השיטיון, המנסה בכוחותיו האחרונים להחזיק בחייו הנשמטים לו מבין אצבעותיו.   

חשוב לציין שהספר אינו קל לקריאה, מתוארות בו ביד אומן סצינות קשות של אומללות אנושית,  בעיקר סביב הזקנה ואובדן החירות הכרוך בה. לא פעם הרגשתי כטובע החפץ להשיג אוויר בכל מחיר, אך ברגע שהוא עולה מעל פני המים הוא שב כאחוז דיבוק אל מעמקי הים. הדמויות שבונה פראנזן אינן נחמדות או קלות לעיכול, הן נעדרות חמלה נגועות בקמצנות ומעל לכל מאוד מרוכזות בעצמן  יחד עם זאת באופן מוזר קל להזדהות איתן ועם כאבן. בהדרגה נחשפים המניעים המובילים אותם, דבר המאפשר לחוש כלפיהם אמפתיה ואפילו חמלה. לצידם של רגעי האומללות משובצים בספר אנקדוטות גורטסקיות ואירוניות המזכירות את ספריו הראשונים של פיליפ רות המוכרים במושחזותם.  על אף שהספר נפרס על פני כמעט שבע מאות עמודים (אני בדרך כלל קורא ספרים בני 300-400 עמודים) קראתי אותו בשקיקה. נהניתי לקום מוקדם בבוקר ולפני יום עבודה לגמוע כמה עשרות עמודים שליוו אותי במהלך היום.

לסיכום, תיקונים, הינה יצירה ספרותית משובחת הכתובה בשפה קולחת ומדוייקת המצליחה לקחת את הקורא למסע מרתק במציאות חייה של משפחה אמריקאית שלכאורה נראה ששום דבר מעניין לא יצמח ממנה. אולם הודות ליכולות הכתיבה הבלתי מבוטלות של פראנזן הקורא ניצב בפני דרמה סוחפת בה המשפחה בוחנת מחדש את עברה, מעצבת את ההווה שלה ובוחרת כיצד יראה העתיד המשותף שלה. מלבד העלילה העשירה ספרו של פראנזן מהווה ביקורת נוקבת על החברה האמריקאית של ראשית המאה ה-21, ועל הלכי הרוח התרבותיים שהיא מייצרת. תוך שהיא מחייבת את הקורא לשאול את עצמו שוב ושוב כיצד הוא היה נוהג במציאות דומה.

זהו ספר חשוב שיש מקום להוצאה מחודשת שלו ולמיצובו מחדש במדף הספרות המוגש לקורא הישראלי.

Johnathan Franzen, The Corrections, 2001, 655 p.