דילוג לתוכן הראשי

דרך הייסורים-ספרים שכדאי להשאיר בחנות




בכל פעם שאני פותח ספר חדש אוחזת בי התרגשות מסוימת. ריח הדפוס, הדפים הדבוקים זה לזה ומעל הכול הציפיה למסע שבמהלכו אלך לאיבוד בסבך העלילה, אפליג בדימיונות ולבסוף אשוב בשלום לעולמי שלי עם כמה תובנות חדשות. פעמים רבות כגודל הציפיה כך גודל האכזבה. מעבר לתחושת בזבוז הזמן ליבי יוצא אל הכותב שהוציא מתחת לידיו ספר גרוע ומרושל. אני חושב על לילות ארוכים בהם הוא היה רכון על מחשבו כותב בלהט את הגיגיו, מתלבט על קוצו של יוד ועל מקומו של סימן תחבירי כזה או אחר. אני רואה בעיני רוחי את כוסות הקפה החצי גמורות, את הטיוטות המונחות בערבוביה על שולחן הכתיבה, ואת השיחות הארוכות לעורך ולהוצאה. כל אלו מלווים בייסורי נפש וחיבוטי יצירה שסופם ספר כרוך  המאגד כמה מאות עמודים המוצעים למכירה בחנויות ממוזגות עם מוכרים ומוכרות המתעניינים יותר בעמלת המכירה מאשר בספרות. אין ספק זוהי "ויה דלרוזה" לא פשוטה. אך מה נורא לדעת שלאחר כל מסלול הייסורים לא ממתינה גאולה מנחמת לבאי עולם אלא דווקא ידיעה שלכל היותר היה זה מסלול גאולה אישי שגאל את הסופר מייסורי הכתיבה ודן את הקוראים לאומללות.

על מנת שאנשים ישרי דרך לא ייאלצו לקחת חלק במסלולי ייסורים מעין אלו, אני רוצה להציג שלושה תסמינים שבמידה ונתקלים בהם, יש להשליך את הספר במהירות מהיד ולברוח תוך זעקת קריאות אזהרה. לצערי נתקלתי בתסמינים אלו בשלושה ספרים שקראתי לאחרונה בזה אחר זה. האחד ספרה של הסופרת האמריקאית, לורי נלסון ספילמן, רשימת המשאלות (ידיעות אחרונות, 2014) שתורגם וראה אור לפני חודש ימים. השני, בלש זמני, נכתב על ידי בן ארצנו שאול בצר, גם הוא ראה אור  לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות. השלישי, "מיקי, אני מדברת אליך" (מודן, 2012) של איש הטלויזיה שי שטרן. את שלושת הספרים קיבלתי במתנה וכנראה שמי ששלח אותם אלי רצה לזכך את נשמתי וזאת משום שהוא חפץ שאתייסר בעולם הזה, ואצבור מתוך כך זכויות לעולם הבא.

התסמין הראשון, שפת רחוב נגישה ולא מאתגרת- הכתיבה  אינה כוללת  דימויים או שיח פנימי בין מקורות שונים. הגיבורים על פי רוב מלהגים בשפת היום יום פניני לשון מעולם הסלנג ותובנותיהם אינן חורגות מאמירות ניו-איג'יות כלליות שניתן למצוא במדורי עצות ב"זמנים מודרנים" בבלייזר או ב"את". השפה הלא מאתגרת מאפשרת קריאה מהירה הגובלת ברפרוף, ולכן גם לאחר דקות ארוכות קשה מאוד לשחזרולו תובנה אחת לרפואה  או את הציר המרכזי שסביבו נעה העלילה. בוודאי ובוודאי לאחר מספר ימים, בהם כל עלילת הספר הופכת למעין עיסה לא ברורה של דמויות ואירועים שאינן משאירות בך כל חותם.

דמויות לא אמינות הבנויות באופן שטחי ומרושל הנוטה לסטראוטיפים- כאשר איש העסקים מתואר כאיש קר מזג המכוון אך ורק למילוי מטרותיו וחברתו נוטה לעולם הרגש (רשימת המשאלות) אתה יודע שניצבת מולך קלישאה. זוהי תופעה מצערת התוקפת ספרים רבים, אולם בשלושת הספרים שציינתי הסינדרום תוקף דמות אחר דמות עד לידי כך שכאשר הדמויות נפגשות  למפגש מסכם  הקורא נתקף בסחרחורת של חוסר אותנטיות ושבלוניות ההופכים את הקריאה לבלתי אפשרית.

ציר עלילתי ידוע או פשטני- ב"רשימת המשאלות" ברור לכל כבר מהשליש הראשון של הספר, שהגיבורה תתאהב בעורך הדין המופקד על צוואת אימה ושהיא תשלים את משימותיה ותסיים את הספר בתובנה שכסף הוא לא הכל בחיים, אבל ממש נחמד שיש ממנו הרבה. ב"בלש זמני" פרשיית המשנה שבמרכזה גניבה של שמלות כלה יוקרתיות, נפתרת במהירות של פיסקה וחצי ובהסברים מבית מדרשו של ג'ינג'י גיבורה עטור התהילה של גלילה רון פדר. וב"מיקי אני מדברת עליך" כל פרשיות האהבים והחברות ברורים ומובנים ממש כמו מערכונים שחוברו על ידי מסיימי כיתה ו' בבית הספר המקיף ז' באשדוד. המכנה המשותף ברור, למחבר הייתה תובנה חשובה לחלוק עם הקוראים, הוא החל להסתבך עם העלילה ואז ההוצאה החלה להלחיץ לגבי לוחות זמנים, וככל שהלחץ גבר כך ירדו ככל הנראה חלקים מרכזים מהעלילה עד שנשארנו עם שלד עלילתי שרק דימיון עז יוכל להפיח בו חיים.

לסיכום, כבר זמן רב לא קרה לי ששלושה חיבורים גרועים דפקו על מפתן דלתי בזה אחר זה. ברגעים אלו יפה להיזכר במאמר הגמרא: "ראה אדם שייסורין באין עליו יפשפש במעשיו". נראה שעל מנת להימנע ממקרים מעין אלו בעתיד, עלי כבר בשלב הרפרוף לבדוק האם הספר נגוע בשלושת התסמינים שמניתי ובמידה ואפילו מתגלה אחד מהם, להניח את הספר אחר כבוד בפח המחזור (על מנת לא לצער אדם אחר שעלול לקרוא בו) ולקוות שבגלגולו הבא הוא יזכה להפוך לחיבור בעל ערך.

לורי נלסון ספילמן,  רשימת המשאלות, תרגמה:  שרון פרמינגר, ידיעות אחרונות, 2014, 376 עמ'
שי שטרן, מיקי אני מדברת אליך, מודן, 2012, 335 עמ'
שאול בצר, בלש זמני, ידיעות אחרונות, 2014, 219 עמ'


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סובורה-סדרת הפשע שמגלה את רומא מחדש

בחודשים האחרונים איטליה עולה לכותרות בהקשרים פחות מחמיאים. התפשטותה של המגיפה באזוריה הצפוניים והגידול המתמיד במספר המתים שחוצה כבר את רף 20,000   צובעים את ארץ המגף בצבעים קודרים. קשה להיזכר שעד לפני כמה חודשים איטליה הייתה שם נרדף לאופנה, למטבח עשיר ומפנק, אתרי תיירות מסקרנים וחדוות קרנבלים. רגע לפני שהדכדוך דוחק מחשבות חיוביות   דרמת הפשע בת שתי העונות שעלתה ב-2017 לנטפליקס, סובורה (Suburra Blod on Rome) , מחזירה את איטליה המוכרת והאהובה היישר לסלון. במרכזה של העלילה ניצבת יריבות בין ארגוני פשיעה מקומיים החפצים להקים נמל במבואותיה של רומא. אדמת המריבה שייכת למשפחות יריבות וגם לוותיקן, על מנת לצאת מהתסבוכת הדון המקומי, סמוראי, נאלץ לכרות בריתות להפעיל לחצים כשרים יותר ופחות על משפחות. כך בזה אחר זה מצטרפים לעלילה פוליטיקאים תאווי כוח, יזמי נדל"ן, סוחרי סמים, שוטרים ועברייני צווארון לבן. ככל שהפרקים מתקדמים כך מתגבהת לה ערמת הגופות הנזרקות בצידי הדרכים, אך המוות הפושה רק מעצים את הדרמה ואת תחושת הבהילות המעודדת לעבור מפרק לפרק. סובורה , היא לא רק סדרה קצבית המתארת

סדרות אוסטרליות מומלצות לצפייה מרתונית בנטפליקס

האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות אוסטרליות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.   מים עמוקים (2016, Deep Water ) בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי   מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית   ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות. המנהל (2015, The Principal ) גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותי

סמויים לצפייה ישירה- שתי עונות שישאירו אתכם ערים שעות ארוכות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי