בין היסטוריה לבדיון


מאבק עקוב מדם ורב שנים ניטש בין סופרים לבין היסטוריונים. לעומת החירות האומנותית העומדת בבסיסה של הכתיבה הספרותית, הכתיבה ההיסטורית משתדלת למצב את עצמה ככתיבה מדעית, המבוססת על סטנדרטים מקצועיים של בחינת העובדות והצגתן אל מול עיני הקורא כנרטיב מובחן המבוסס על תעודות היסטוריות מגוונות. תעודות אלו מוצגות בגוף הטקסט כאסמכתאות לקביעותיו של ההיסטוריון, תוך שהוא מציין את מידת מהימנותן ואת האינטרסים השונים של כותביהם וזאת על מנת להציג עד כמה שניתן סיפור מאוזן. פולמוסים רבים התקיימו לאורך הדורות בין ההיסטריונים בדבר, מושג האמת והאם ישנה יכולת בכלל לתאר אירועים כפי שאכן התרחשו, אך בכל המחלוקות תמיד שררה הסכמה שמלאכת ההיסטוריון הינה מלאכת גילוי המבוססת על מקורות שדרך הצגתן מאפשרת לקורא להפריך את הטענות או לאשרם.
בשנים האחרונות אני נחשף יותר ויותר לכתיבה פסדו-היסטורית הנכתבת על פי רוב על ידי עיתונאים. לעומת כתיבתם של ההיסטוריונים החפצים להיחשב למדענים ועל כן כתיבתם  סבוכה, בלתי נגישה ומלאה במושגים פנימיים המבנים מערכת ידע סגורה, הכתיבה העיתונאית הינה קלילה ונגישה. הקלילות מאפשרת את חשיפתו של הטקסט לקהל קוראים מגוון ביותר, המתעניין בעבר אך אין בכוחו או בסבלנותו לקרוא מאמרים מעמיקים ומייגעים אלא נפשו חפצה דווקא בסיפור המסגרת ובפרטים כמעט רכילותיים שימתיקו את הגלולה ההיסטורית.  
ספרו של העיתונאי הרוסי, אדוורד רדיזינסקי, המגולל את סיפור חייו של מנהיג ברית המועצות, יוסף סטאלין משתייך לסוגה ספרותית זו. רדיזינסקי הינו יוצר פורה שהוציא מתחת לידיו שורה של  ספרים המתארים דמויות שונות בהיסטוריה הרוסית של המאה העשרים (רספוטין, ניקולאי השני, סטלין). אולם עיקר פרסומו נעוץ בכתיבתו המחזאית וביצירותיו הטלוויזיוניות, כלומר רדזינסקי הינו איש מעולם הבידור הנעדר כל הכשרה היסטורית. למרות היעדרותו של ידע מקצועי, הוא לא נמלא פחד מכתיבה של ביוגרפיה שלדידו אמורה להאיר באור חדש את דמותו של אחד מהמנהיגים המשפיעים ביותר במאה העשרים, יוסף סטלין. הכתיבה באה לרדזינסקי בקלות רבה והוא הוציא מתחת לידיו ביוגרפיה רחבת ההיקף המונה 607 עמודים,  הוצאת הספרים של מעריב טרחה והוציא את הספר כספר עיון בשנת 2005 ועד מהרה זכה הספר להצלחה בחנויות הספרים.
אין לי ספק שישנה חשיבות בהנגשתה של הכתיבה ההיסטורית לקהל קוראים מגוון, אולם הנגשת השפה אינה אומרת ויתור על רף בסיסי של חקירה היסטורית ראויה לשמה. ספרו של רדיזינסקי הינו פשע היסטורי, משום שהוא מצליח להביא לקהל רחב של קוראים אסופה של בדיות בכסות היסטורית, בלי שהללו יכולים להתגונן מפניה. הספר שנעדר מהערות שוליים ומתיעדוף מקורות (המהווים את הבסיס לכתיבה היסטורית)  משלב ללא אבחנה בין פטפוטי שטויות ואגדות אורבניות לבין תעודות היסטוריות שונות ומגוונות (קטעי עיתונות, ראיונות, ספרי מחקר, תעודות שלטוניות). רדיזינסקי שמודע לתמהיל הרעיל שרקח  מסייג ואת דבריו ומרבה להוסיף לאחר כל דבר הבל, ככל הנראה אין בדברים אלו ממש או לכאורה. כלומר, מצד אחד הוא מודע לקשקשת שהוא מאגד ומצד שני הוא ממשיך להביא אותה ככתבה וכלשונה. עומס המידע הבלתי מסונן המאפיין את ספרו  נוטע בלב הקורא תודעה כוזבת או יותר נכון דימוי שלילי בו חפץ רדיזינסקי הסולד מהדמות העומדת במרכז כתיבתו, יוסף סטאלין. על מנת לחזק מידת אמינותו של הספר ההוצאה טרחה לספר שהספר מבוסס על מסמכים שנחשפו בארכיונים שנפתחו לציבור לאחר נפילת המשטר הסובייטי. אך לאורך הספר שב ומסביר המחבר שמרבית החומר האותנטי על סטאלין הושמד, ועל כן אין תיעוד מסודר בארכיונים בדבר עברו. מתוך כך ניתן להסיק שציון פתיחת הארכיונים אינו רלוונטי לגבי הספר הדן בדמותו של סטאלין והוא מהווה אך תרגיל יח"צני שנועד למשוך את קהל הקוראים. כמו כן בשונה מכתיבה היסטורית רצינית העיתונאי רדיזינסקי מרבה להוסיף לתיאוריו קביעות אתיות ותיאורי שם המטים את דעתו של  הקורא ולמעשה מנתבים אותו לאמץ את דעתו של הכותב. סגנון כתיבה זה מהווה אמצעי נוסף בו מטשטש המחבר בין כתיבה פרוזאית ירודה לבין כתיבה היסטורית.
לסיכום, לאחר כמאתיים עמודים (שליש מהספר) חשתי שאינני יכול להמשיך לצלוח את היצירה העכורה הזו, המביישת את הכתיבה ההיסטורית והופכת אותה לאסופה של אנקדוטות רכילותיות המאוגדות על פני רצף אירועים היסטוריים. אני יכול להצר על כך שהספר זכה לתפוצה נרחבת ועל כך  שהוא הצליח לטעת בתודעתם של רבים דימוי חובבני וחסר אחריות בדבר מלאכתו של ההיסטוריון וכתיבתו. מי שחפץ בכתיבה ביוגרפית ראויה יטיב עם יזנח את כתיבתם של עיתונאים המתיימרים להיות היסטוריונים ויפנה למשל לקריאת ביוגרפיות רציניות מבית היוצר של איאן קרשו  שהקדיש שנים ארוכות לחקירת דמותו של אדולף היטלר או ג'פרי בסט שכתב ביוגרפיה מאוזנת ומעניינת על וינסטון צ'רצ'יל.
Edvard Radzinsky, Stalin, Anchor Books, 2001, 607 p. ,  


תגובות

רשומות פופולריות