נוהג מקובל בתרבותנו לעבור ולהעמיס את עגלת הסופר בארוחות מוקפאות ממינים שונים: בורקסים, שניצלים, קובות, כריכונים, ירקות ועוד ועוד. לעומת מדינת החיקוי שלנו, ארה"ב, אנו עדיין בראשית הדרך. אולם נראה שאנו צועדים קוממיות לקראת עולם הקפואים וטעמי הלוואי הנילווים לו, בקיצור שמות גדולים של "נגיסוני עוף בנוסח דרום סצ'ואן", "קציצות עוף ממורדות הקצ'קר" אך בסופו של דבר אלו הן ארוחות טפלות שהנגיעות היחידיות בהן הן של מונסודיום גלוטומט. אולם בעוד אנו מעכלים מזונות טפלים, מבטינו נודדים אל עבר מרקע הטלוויזיה שם מתקיים עולם מקביל המושתת על ערכי הגורמה: טריות, דיוק, מגוון ושילוב מפתיע בין חומרים. עשרות תוכניות מראשית השבוע ועד אחריתו, משעות הבוקר ועד שעות הליל, מלהגות בשבח המזון מציגות אותו ויוצרות יחסי סגידה לאלו המכינים אותו. אינך יכול לברוח מאלפי השעות בהן המחבתות נצרבים, הבשרים מושחמים, והבצלצלים מקבלים גוון מוזהב שפותח את חרצובות הטעם. לסיכום, נראה שבשנים האחרונות אנו נקרעים בין כרסום טפל של מזון קפוא ומשומר לבין בהייה בעיניים פעורות בעושר הקולינרי המוצג על
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.