שעון החול של יהדות צרפת הולך ואוזל


רחובות מרכז פריז נוצצים באורות המאירים את השדרה באור יקרות, הרוכלים ובעלי החנויות הרבים מתכוננים לבהלת הקניות של סוף השנה האזרחית. בשדרות הרחבות העולם נראה מבטיח, עוצמתי ועטוף באופטימיות של שגשוג כלכלי. פה ושם מגיחים חיילים חמושים ברובים אוטומטים, אולם הם נראים כדמויות מסרטי מלחמה שיצאו בצעד בוטח מחלונות הראווה של חנויות הצעצועים ולא כאיום ממשי על אווירת החג השורה ברחובות. במרחק חצי שעה במטרו השאננות האירופאית אינה מתקיימת עוד, כבר ביציאה מהמטרו מתגלה תמונה ניגודית המזכירה יותר מדינת עולם שלישי מאשר אחת המדינות העשירות בעולם. עשרות גברים מתרוצצים במדרכות ומנסים למכור לעוברים ושבים ציוד גנוב ממינים שונים, תחושה של אלימות וחוסר ביטחון עוטפת את הרחובות ושום שוטר או איש ביטחון לא נראים באופק. לפתע כבר לא נעים. הנינוחות האירופאית מתפוגגת ומתחלפת במציאות משברית, בה המוני מהגרים תרים אחר אמצעי קיום ללא כל קשר לסדר החברתי-כלכלי המתקיים במרחק נגיעה מהם.
המעבר המהיר בין המרכז המשגשג לפריפריה הדוויה והאלימה משקף את מציאות החיים המורכבת  מולה ניצבות  מדינות מערב אירופה ככלל וצרפת בפרט. מחד צרפת הינה ארץ מערבית משגשגת ושומרת חוק, ומאידך ברחובות עריה המרכזיות קיימות רצועות חברתיות בעלות זהות לעומתית שאינן רואות את עצמן כחלק מהפסיפס החברתי שהפך אותה  במאות השנים האחרונות לערש התרבות המערבית. התקפות הטרור שפקדו את  צרפת בנובמבר 2015, מהוות נקודות שיא למציאות יום יומית שהתקיימה לדברי המנהיגות היהודית כבר למעלה משני עשורים, בהם הליברליות הצרפתית אינה מצליחה להתמודד כמדינה עם חברות שלמות הסולדות מהסדר החברתי-כלכלי  על בסיסו מתנהלת הדמוקרטיה הצרפתית. היהודים כמיעוט היוו אחת מהחזיתות בהן באה לידי ביטוי התנגשות חברתית זו, אולם האירועים האחרונים שבים ומראים שהאלימות אינה עוצרת בחזית הקהילה היהודית, אלא היא ממשיכה הלאה לאולמות ההופעות הסואנים של מרכז פריז, תוך שהיא איננה מפרידה בין דם לדם.  
המכה הקשה שחוותה הדמוקרטיה הצרפתית בשרשרת הטרור שאירעה בנובמבר 2015, מטלטלת הן את מקבלי ההחלטות בשלטון והן את אזרחי צרפת ומכריחה אותם להביט במציאות ולתור אחר מכלול של מענים לתופעות החברתיות שהובילו להתגבשותו של גל הטרור הנוכחי.
 בעת ביקורנו בפריז בנובמבר 2015,  התוודענו לכך שהחיפוש אחר פתרונות אינו פוסח על הקהילה היהודית,  הנצרכת לתת תשובות לחבריה החווים את התהפוכות האחרונות ביתר שאת הודות לשני משתנים משמעותיים. האחד, הסכסוך הישראלי פלשתינאי הממצב את היהודים הצרפתיים כחלק מהכיבוש הישראלי. השני, התגברות הולכת וגדלה בגילוי האנטישמיות הודות לעליה במספר התומכים באסלאם הקיצוני מקרב הציבורים המוסלמים בצרפת. הן הנתונים האמפיריים והן התחושות של ההנהגה היהודית הממוסדת מצביעה  על כך שהחיבור בין  שני המשתנים מוביל  לכך שבשני העשורים האחרונים חלה עליה באלימות הפיזית והמילולית המופנה כלפי יהודים ומוסדותיהם, דבר הפוגע בתחושת המוגנות והביטחון האישי של יהודי צרפת [1]. 
עדות להתערערות  זו ניתן למצוא בנתוני משרד העלייה והקליטה המצביעים על  עלייה מתמדת במספר היהודים העולים מצרפת לישראל מאז 2012 (לאחר הפיגוע בבית הספר היהודי בטולוז). לדוגמא, מקום המדינה  ועד 2010, עמד  מספר העולים הממוצע מצרפת על כ-1,400  עולים בשנה. לעומת זאת בשנת 2014 הגיע מספר העולים  לכ-6,600, גידול של  למעלה מ-400%, מגמה זו המשיכה גם בשנת 2015 בה עלו לישראל מצרפת 7033 עולים (כ-25% מסך העולים שעלו בשנה זו לישראל) [2].   להשלמת התמונה יש לציין שישראל אינה מהווה יעד יחידי להגירה עבור היהודים הנסים מצרפת ופונים בצר להם למדינות נוספות כבריטניה וקוויבק.
תהליכי ההגירה המואצים מדלדלת את שורות הקהילות היהודיות, ומחוללת תפנית בהרכבן האנושי.  הדילול במספר בני הקהילה ועזיבתו של דור העתיד מחריפה את תחושת המצוקה הנכפית על הקהילה. השילוב בין הירידה בביטחון האישי עקב אירועי הטרור לבין ההאטה הכלכלית שחווה המשק הצרפתי  (דבר המשפיע רבות על מצבה הכלכלי של הקהילה) מגבירים את העגמומיות של ההנהגה היהודית בצרפת, הרואה את דור העתיד עוזב ומשאיר את הקהילות עם אוכלוסייה הולכת ומתבגרת.  מהשיחות שקיימנו במהלך הסיור עם מנהיגי הCRIF, ארגון הגג הפוליטי של יהדות צרפת, עלה שההנהגה הפוליטית אינה מצליחה להדביק את קצב האירועים, ובעיקר אינה ערוכה לגלי העזיבה ההולכים וגדלים של צעירי הקהילה. אשר על כן היא עודנה עסוקה בפוליטיקה מזן ישן הכוללת: הוצאת הודעות לעיתונות, מפגשים עם פוליטיקאים וקיום עצרות בבתי כנסת הבאות להראות יציבות וסולידריות עם האומה הצרפתית. צעדים אלו הינם חשובים אך הם אינם מספקים במקרה של קהילה הצריכה לתת פתרונות אד-הוק לצעירה הנוטשים אותה במהירות בחיפוש אחר עתיד טוב יותר מעבר לים.
אנו מאמינים שעל מנת להתמודד עם התמורות המתקיימות בקהילה היהודית בצרפת ישנו צורך בפעולה חברתית-קהילתית הנעה בשני צירים מרכזים. האחד, הציר הישראלי הכולל את ממשלת ישראל והסוכנות היהודית לארץ ישראל. והשני, הציר הפנים קהילתי  הכולל בתוכו הן את המוסדות והארגונים היהודים והן יהודים כפרטים המעוניינים לקחת חלק בתהליך התחדשותה של הקהילה בצרפת.
בציר הראשון, על מדינת ישראל, הרואה את עצמה כמרכז רוחני ופוליטי ליהודי העולם, לעודד עליה ברת קיימא, בה העולים יזכו להתערות חברתית וכלכלית. לא די בקריאות עליה מצד גורמי שלטון  ובקיומם של ירידי עליה, אלא יש צורך לפעול לבניית מנגנוני קליטה בישראל שיסייעו לעולים אלו (שאינם עולים עליית דחק) לשמור על רמת החיים לה הם מורגלים מבחינה כלכלית, תוך מתן מעטפת חברתית וקהילתית תומכת שתרכך את משבר העלייה. בסיורנו נחשפנו ליריד עליה של הסוכנות היהודית המנסה לשפר את סיכויי ההתערות באמצעות סיוע בחיפושי עבודה, דירה ולימודים. ראוי לציין רשויות מקומיות כדוגמת אשדוד וירושלים שנרתמו למאמץ זה, ובכך מקצרות את תהליך המפגש של העולה עם מנגנון הקליטה בישראל. למרות היריד מסביר הפנים וקריאותיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לעלייתם של יהודי צרפת, בפועל מתקיימת מציאות נפרדת בה עולים חדורי מוטיבציה נאלצים לחזור חזרה לצרפת לאחר שתקוותיהם הציוניות התנפצו על קירות הבירוקרטיה הישראלית. המעבר משיח של הצהרות לתוכניות אב ישימות לקליטתם של עולים ממדינות רווחה הינו אתגר משמעותי  לממשלות הרואות בעליה ממדינות רווחה עורק מרכזי לחיזוקה האסטרטגי של מדינת ישראל[3].
בציר השני ניצבת הקהילות היהודיות בצרפת על גווניהן. קהילות אלו  צריכות לפעול במהירות על מנת להתאים את עצמן לאתגרי התקופה. במציאות החברתית והתקשורתית בה אנו חיים, לא די בקיומה של שדולה פוליטית על מנת ליצור מרחב מאגד ומחבר מבחינה זהותית, אלא ישנו צורך להפנייתם של המשאבים הכלכליים והאנושיים לחיזוקם של היסודות הוויטליים והיצרנים של הקהילה. מודלים של תחיה קהילתית מעין זו מצויים בשפע בעולם היהודי של ראשית המאה ה-[4]21, וכל שנותר הוא להתאימם לצרכים הייחודים של הקהילה היהודית החיה בצרפת. לשם דוגמא, נציין ארבע מיזמים חברתיים שיכולים להוות בסיס ליצירתו של השינוי הקהילתי הדרוש.
האחד, תנועת "לימוד" (Limud) שהחלה בבריטניה והפכה לתנועה תרבותית עולמית בתחום התחדשות הזהות היהודית מתוך מקור של  מפגש בין פרשנויות עכשווית לחוויית החיים היהודיות. השני, סמינרי הכשרה למנהיגות צעירה הכוללים מגוון רחב של הכשרות ומפגשים הממוקדים בתלמידי תיכון, סטודנטים וצעירים.  השלישי, הקמת תאי סטודנטים רלוונטיים ומהנים המהווים מוקד משיכה לצעירים יהודים החפצים לחזק את זהותם הקהילתית כמרכיב מהנה ומעצים באישיותם. הרביעי, מיזמים חברתיים כדוגמת "ברל'ה הירושלמי" המאפשרים מפגשי משפחות עם פעילות קהילתית מגוונת  הכוללת: קבלות שבת משותפות, פעילויות לילדים וארוחות קהילתיות בשבת ובימי חול, המקנות למשתתפים תחושה של שייכות קהילתית ואחווה.
אנו מאמינים שמיזמים אלו ואחרים יכולים להוביל משב רוח מרענן בשדרת המנהיגות היהודית ולעודד את צמיחתה של מנהיגות הצומחת מלמטה למעלה. מודל מנהיגות מעין זה יכול  לעודד צעירים ומשפחותיהם להמשיך ולפתח את חייהם הבוגרים בצרפת, מתוך ראיית קהילתם כמקור ויטאלי לזהות ולשייכות.
לסיכום, אנו רואים ערך  הן בהמשך קיומה של הקהילה היהודית בצרפת כקהילה חיה המספקת תחושת שייכות לחבריה והן בקיומה של עליה למדינת ישראל. במבט שטחי ניתן לראות בשני ערכים אלו סתירה, אך לדידנו המתח בין השניים הינו חיוני לגיבושן של זהויות מורכבות המעשירות זו את זו. בעולם גלובלי ישנה משמעות פחותה למיקום הפיזי בו גרה הקהילה אלא להקשרים התרבותיים והרגשיים בין חבריה, ועל כן שגשוגה החברתי-תרבותי של הקהילות היהודיות הן בישראל והן בצרפת הן אינטרס משותף שתי הקהילות ללא קשר למקום הימצאותן הגיאוגורפי[5].  
נכתב יחד עם שירה וינקלר-כץ בתום סיור לימודי בן שבוע ימים שנערך בנובמבר 2015, בפריז וסביבותיה במסגרת תוכנית למנהלים בבית הספר למדיניות ציבורית וממשל ע"ש פדרמן, האוניברסיטה העברית בירושלים.


[1] דו"ח האנטישמיות בשנת 2015, משר התפוצות- תחום מאבק באנטישמיות, נובמבר 2015, עמ' 4.  איתי פלדמן, סוגיות מרכזיות בתחומי העלייה, הקליטה והתפוצות, מכון המחקר של הכנסת, מרץ 2013.
[2] מידע מאתר הדוברות של משרד העלייה והקליטה, נצפה לאחרונה ב30-01-2016, http://www.moia.gov.il/hebrew/informationandadvertising/spokesmanmessage/pages/aliyahstats2014.aspx. נתוני עבר על שיעורי העליה מצרפת לישראל ניתן למצוא בסקירתו של פלדמן המוזכר  בהערה 1.
[3] גאל בתאן-אזריאל, נייר מדיניות- הירידה מישראל של עולים צרפתיים, בית הספר למדיניות ציבורית ע"ש פדרמן, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2008.
[4] תיאור בדבר התחדשות יהודית –קהילתית הבאה לתת מענה לשינויים החברתיים העומדים בפני הקהילות היהודיות בפרוס המאה ה-21 ניתן למצוא בספרו של העיתונאי הישראלי, שמואל רוזנר, שטעטל בייגל בייסבול, כתר, 2011.
[5]  חיזוק לתפיסה זו בדבר החשיבות ההדדית בשימורה של יהדות התפוצות מחד ומדינת ישראל מאידך, ניתן למצוא בספרם של שפר גביראל ורוט-טולדנו הדס, מי מנהיג? עך יחסי ישראל והתפוצה היהודית, מכון ואן-ליר והקיבוץ המאוחד, 2006.


תגובות

רשומות פופולריות

מתנשא מעל הקלישאות

הפקעת נשארה בלתי מפוענחת

סוציאל דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

עלילה מעוררת חמלה

שרון קריץ', שני ירחים, ידיעות אחרונות 2001