נערכים לעולם המחר- ארה"ב ומאבקה לשמירת כוחה הגלובלי


העיתונאי תומס פרידמן וחוקר מדעי המדינה, מיכאל מנדלסון, מתמודדים בספרם שראה אור בשנת 2011 - That Use to be us , עם אחת השאלות המרכזיות המטרידות קובעי מדיניות ברחבי  העולם המערבי, האם  ההגמוניה המערבית תשמר, או שמע אנו לקראת ליקוי מאורות עם עלייתם של כוחות פוליטיים חדשים בהודו, בברזיל, בסין וברוסיה. פרידמן ומנדלסון  כותבים את ספרם מתוך מוטיבציה חרדתית הנובעת  מירידת מעמדה של המעצמה שעל ברכיה הם התחנכו כדור שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה. השניים מבחינים שימי הזוהר תמו ובעוד ארה"ב שוקעת במשבר כלכלי, מנהיגותי וערכי  יריבותיה מצליחות לבסס את מעמדן הכלכלי והפוליטי. זאת באמצעות השקעה מסיבית בחינוך ובתשתיות ובהתאמת חברותיהן לשינויים שחוללה הגלובליזציה העולמית.
על מנת להתמודד עם ירידת קרנה של ההגמוניה האמריקאית מנסים המחברים למצוא מתוך עיון בעבר את הנוסחה הייחודית שאפשרה לארה"ב להגיע למעמדה כקטר הכלכלי והפוליטי עם סיומה של מלחמת העולם השניה. על פי השניים השגשוג האמריקאי נשען על נוסחה ייחודית שפותחה לאורך שנים וכוללת מרכיבים שהתרכבותם המשותפת הובילה את ארה"ב למעמדה העולמי.
  1. השקעה ממשלתית בחינוך ומתן מלגות לחיילים משוחררים.
  2. השקעה ממשלתית בתשתיות תחבורה שחיברו  בין מרכז ופריפריה ואפשרו ניוד כלכלי.
  3. השקעה  ממשלתית במחקר ובפיתוח (R&D).
  4. רפורמה חקיקתית הנשענת על רגולציה המקטינה את כוחם של התאגידים ומסייעת בחלול צמיחה, ובהרחבת התחרות בין הגורמים העסקיים הפועלים בשוק.  
  5. מנהיגות פוליטית המחברת בין המחנה הרפובליקני למחנה הדמוקרטי.
  6. חיבור לערכי הליבה וחתירה למכנה משותף רחב העולה על האינטרס המפלגתי הצר.  
  7. מתן אפשרות להגירה מושכלת של מהגרים היכולים להוות מנוע לצמיחה כלכלית.
לאחר שהמחברים מונים את מרכיבי הנוסחה הם מסבירים ביד אומן ובצורה קולחת ומשכנעת מדוע המרכיבים השונים נשחקו לאורך השנים. עבורם נפילתו של הגוש הסובייטי בראשית שנות התשעים הובילה את החברה האמריקאית מתחושה של התגייסות לטובת מאבק על ערכיה לשאננות ולדקנטיות ערכית שנותבה לצבירת ממון. תחושת סוף ההיסטוריה עברה כסופה בין פוליטיקאים ואנשי כספים שחתרו תחת תחושת הערבות ההדדית שחלפה במהירות במרוץ להשגת רווחה אישית. כחלק מתהליך זה המשקל הציבורי עבר מכוחות יצרניים למקצועות השירות כדוגמת: עריכת דין, ראיית חשבון, בנקאות ותיווך. המינוף הכלכלי שנעשה ברובו באמצעות עסקאות ספקולטיביות פיתח אשליה של התרוממות כלכלית שהתקיימה בעיקר על הנייר. חגיגת הצמיחה הגדילה את החוב הלאומי האמריקאי, פגעה פגיעה אנושה באקלים ואפשרה למדינות שהלוו למשק האמריקאי לפרוץ קדימה כאשר הם מצוידות ביתרות מזומנים מרשימות. כך בעוד שארה"ב שקועה בחגיגת קניות המופנות לרכישות קצרות מועד מדינות כדוגמת סין השקיעו רבות בחינוך ובתשתיות והחלו להוות גורם משמעותי בזירה הבינלאומית. תהליך מואץ זה שאותותיו באו לידי ביטוי בבועת הדוט.קום בראשית שנות האלפיים ולאחריה בנפילת מערכת הבנקאות ב-2008, היוו סימני אזהרה לחברה האמריקאית. אולם על אף ההתראות עיניה של המנהיגות הפוליטית טחו מלראות את קו המגמה המאיים. כך הרחיבו הדמוקרטים את השירותים הממשלתיים בדמות הרפורמה בבריאות והובילו להגדלתו של הגרעון הלאומי. גם ידיהם של הרפובליקנים לא נשארו ניקיות, בעודם מסבכים את ארה"ב במלחמות במזרח התיכון ובאפגניסטן הם הפנו את משאבי המדינה  ללחימה במקום לפיתוח והעצמה. מלבד זאת הקצאת המשאבים לא נכרכה בריסון תקציבי אלא היא נכרכה במדיניות הפוכה שהובלה על ידי הפלג הקיצוני שעודד הורדת  מיסים. כך בעודם מגדילים את ההוצאה באמצעות שליחת כוחות צבא רחבי היקף  למלחמה מעבר לים הקטינו הרפובליקנים  את סך גביית המס, דבר שהוביל להגדלת הגירעון הממשלתי והעמיד את מצבה הפיננסי של ארה"ב בנקודה בעייתית עוד יותר. לדידם של המחברים, התבצרותם של שתי המפלגות במדיניות דוגמטית של הרחבת ההוצאה הממשלתית משמאל וקיצוץ מיסים מימין, מדגישה ביתר שאת את משבר המנהיגות ממנו סובלת הפוליטיקה האמריקאית. משבר שמוביל לשיח מתלהם המושתת על קלישאות שאינן יכולות להתמודד עם האתגרים העצומים עימם נצרכת ארה"ב להתמודד בפתחו של המילניום החדש.  
מלבד הסקירה הגיאו-פוליטית המרשימה ספרם של פרידמן  ומנדלסון מפנה זרקור המאיר את מצבה העגום של מערכת ההשכלה הציבורית בארה"ב. באמצעות שימוש בנתונים משווים ממבחנים בינלאומיים מראים השניים, כיצד פערי החינוך מתרחבים בתוככי ארה"ב וכך בעוד החינוך הפרטי דוהר קדימה החינוך הציבורי עומד במקום ולמעשה מאבד את הרלוונטיות שלו בשוק העבודה העתידי. (מציאות דומה ניתן לראות גם במחקרים האחרונים של מכון טאוב המראה את התרחבותם של הפערים בין מרכז ופריפריה בישראל, ואת הימצאותם של עשרות אלפי בוגרי מערכת חינוך שאינם רלוונטים לשוק העבודה המתחדש). המחברים אינם מסתפקים בלעמוד בשערי העיר ולהוכיח את בני עמם אלא הם מציעים הצעות קונקרטיות וישימות כדוגמת: רפורמה במערך החינוך הכוללת שיתוף של מורים-הורים-ממשל, השבחת כוח ההוראה, שינוי הדגשים הניתנים בהוראה תוך שימת דגש על עבודה קבוצתית, הקניית כלים לחשיבה ביקורתית ועידוד לחשיבה יצירתית המתמודדת עם מספר משימות במקביל. שוב ושוב נפנים המחברים ללמידה מהצלחות ובוחנים את מערכת החינוך הפינית וכן מהלכים מרתקים שהתקיימו בקולרדו כחלק מתהליך הבראת מערכת החינוך הציבורית במדינה.  הכיוונים אליהם נפנים המחברים  מקיימים שיח מתמיד עם  עולם התעסוקה  התר אחר הערך המוס שמביא עימו העובד. ערך שלא ניתן למוצאו במיקור חוץ במדינות מעבר לים או בתהליכי מיכון ומחשוב. באמצעות מספר רב של דוגמאות הבוחנות אפיקי פעולה שונים מראים השניים כיצד גם בעולם עטור שינויים לא תש כוחו של העובד המיומן, המביא עימו ערך מוסף המגדיל את הפריון ומרחיב את הצמיחה של כלל המשק.
כתיבתו המשובחת של פרידמן המשלבת בין יכולת אנליטית מרשימה למיומנות סיפורית גבוה, הופכים את הקריאה לחוויה מרתקת שאינה מצויה לרוב בספרי עיון הדנים בנושאים פוליטיים וכלכלים. השימוש התכוף בדוגמאות מרחבי העולם, המובאות בגוף ראשון, מחוויותיו של פרידמן ברחבי העולם מאפשרים להיחשף לנקודות מבט שונות המאירות את הסוגיות השונות באופן מגוון. כך לאורך הספר ביקרתי בחושות של הודו, בספינות הצי המשייטות במימי המפרץ הפרסי, במוצבי הצבא האמריקאי באפגניסטן, במגדלי המשרדים של ניו-יורק ועוד כהנה וכהנה.
לסיכום, קריאת הספר הייתה עבורי חוויה מלמדת ומעשירה ואני ממליץ לקוראים המתעניינים בגלובליזציה ומשמעויותיה החברתיות-כלכליות לקרוא בו בהנאה רבה. על אף שמאז צאתו לאור לפני כחמש שנים השתנו מגמות בעולם (קריסת המשטרים המסורתיים במזרח התיכון, עליית כוחה של רוסיה) עדיין הספר רלוונטי ומעלה שאלות שראוי להתמודד עימם ושיש להן זיקה ישירה לחברה הישראלית הן מבחינת המשמעויות הגיאו-פוליטיים עם ירידת קרנה שך ארה"ב והן מבחינת התהליכים החברתיים המתוארים בו ומתרחשים גם בחברה הישראלית. אני מקווה שספרים מעין אלו מונחים למראשותיהם של קובעי המדיניות בישראל אשר צריכים להתאים את המשק הישראלי  לתהליכי השינוי המואצים שאינם נותנים לחפצים בחיים לנוח על השמרים. עבורי, בחלקת האלוהים הקטנה שלי, כבר מצאתי אי אלו שינויים שאני יכול לקיים במעגלי העשיה בהם אני מצוי על מנת להתכונן לצונאמי העתיד לבוא.  

תגובות

רשומות פופולריות

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

האומץ להכיר במוגבלותו של מושג הניצחון

מתנשא מעל הקלישאות

הפקעת נשארה בלתי מפוענחת

סוציאל דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

עלילה מעוררת חמלה