חלון לים התיכון



למעלה מעשור במהדורות החדשות בטלוויזיה, בעיתונות ובעמודי האינטרנט אנו נחשפים למיליוני הפליטים המידפקים על דלתותיה של אירופה בתקווה לחיים טובים יותר. הסיפורים מורכבים וכוללים מגוון רחב של סיטואציות אנושיות החל ממהגרי עבודה, עובר למבקשי מקלט הנמלטים מאימת השלטונות ומשדות הקטל,  ולעיתיים אלו משפחות התרות אחר עתיד טוב יותר להם ולילדיהן. בכל אחד מהסיפורים מדובר על טרגדיות אנושיות המתומצתות למספר פרמים הנדחסים בין פרסומת למרכך כביסה לפרויקט מגורים בשרון. אני צופה במראות הקשים בין קיפול כביסה לניקוי הרצפה, קולט ולא קולט בעת ובעונה אחת, בוודאי לא מצליח לעבד את המראות או להפנים את עוצמת התמונות. לעיתים הטרגדיה מצליחה לחדור בשל תמונה שנחקקת בזיכרון, כמו גופתו של הילד הסורי שנמשתה מהים על ידי שוטר משמר החופים האיטלקי. תמונה זו הצליחה להעביר את הדימוי הגרפי אך לא חדרה למעמקי התודעה, אלא היא נשארה ברובד האסתטי של האומללות האנושית. בנקודה זו דווקא לספרות ישנו תפקיד משמעותי בכך שהיא מצליחה לחצות את מיצרי האדישות ולעמת אותי עם  סיפורם של הפליטים השמים את נפשם בכפם מתוך רצון להתחיל בחיים חדשים ביבשת אשר לדידם טומנת הזדמנויות שאינן מצויות ביבשתם מוכת הרעב, השחיתות והמגיפות. סיפרו של הסופר המרוקאי, טאהר בן ג'לון, לעזוב, שראה אור לראשונה ב-2005 ובגירסתו העברית בהוצאת מטר בשנת 2008. הספר  הצליח לעמוד במשימה זו בגאון תוך שהוא חושף אותי לחוויות ההגירה באופנים שלא הצליחו עשרות כתבות עיתונאיות אליהם נחשפתי לאורך השנים.

במרכז ספרו עומדת משפחה מרוקאית שבניה ובנותיה כמהים לעזוב את מרוקו ולפתוח בחיים חדשים מעבר למיצרי גילברטר. עבורם המעבר ליבשת האירופאית טומנת בחובה הזדמנות לחיים טובים יותר שאינם אפשריים במרוקו מוכת השחיתות, העוני והנפוטיזם. בני המשפחה מהווים אך דוגמיות למציאות חיים מורכבת יותר בה בניה של מרוקו תרים אחר דרכים לשיפור גורלם, וזאת לאחר שהבינו שהמציאות החברתית בה הם נתונים אינה מתגמלת עבודה קשה, השכלה או מוטיבציה ועל כן אם ברצונם לשפר את חייהם עליהם לשים את אהבתם לארצם בצד ולצאת למסעות של נדודים. הייאוש העמוק מהמציאות בה הם חיים מוביל אותם למעשים קיצוניים: השגת גבול שסכנת מוות תמידית מרחפת על ראשך, נישואי סרק לאילי הון, השתעבדות לבעלי שררה אירופאים החומדים את גופם ועוד.

שני האחים אאזל קנזה העומדים במרכזה של העלילה עוברים מסע ייסורים מורכב של אובדן זהות על מנת להגשים את חלומם ולצאת ממרוקו. כבטרגדיה יוונית השנים אינם מצליחים לחמוק מגורלם וזאת על אף שלעיתים נראה שהם מגשימים את חלומותיהם. הציר הטרגי בו נעה העלילה כישף אותי במידה כזו שלא יכולתי להוריד את הספר מהיד, תוך שהקריאה בו נדמתה לחיטוט אובססיבי בפצע מוגלתי, חיטוט שאינך יכול להפסיק ממנו וזאת על אף גלי הסבל הבאים בעקבותיו. ביד אומן מצליח בן ג'לון לתאר את שקיעתם של האח והאחות בחלום הבלהות שטומנת בחובה ההגירה\בריחה ממרוקו. לאורכה של העלילה נפגשתי עם דמויות נוספות המגיחות בדרכם של השניים, כאשר הללו מצטרפות לשיירת האומללות שנעה מרבט בואכה ברצלונה.

הביקורת החברתית הנוקבת המשולבת בכתיבה משובחת הופכת את הרומן לחוויה ספרותית יוצאת דופן ובעיקר לפה לסיפורם של מיליוני פליטים שקולם לא נשמע, ורק תמונותיהם הסטראוטיפיות מרקדות על המסך במשך שניות אחדות ומתפוגגות במעמקי התודעה. מלבד הדיון בחוויות ההגירה והפליטות בן ג'לון מבקר בחריפות תופעות חברתיות המתרחשות  במרוקו בפרט ובעולם הערבי ככלל. כך התודעתי לצביעות ביחס להומוסקסואליות, לגיסי המהפכה האיסלמית המנסים לנצל את מצוקותיהם האישיות של הצעירים ולגייסם למהפכה העולמית, לשרירותיות השימוש בכוח בקרב גורמי אכיפת החוק, לכוחם של בעלי ההון ובעלי בריתם בשלטון אל מול האזרח הקטן, ליחסים המורכבים שבין קבוצות אוכלוסייה שונות תוך שימת דגש על הצורך של כל קבוצה חברתית לחוש עליונות אל מול קבוצות חברתיות אחרות.  גדולתו הספרותית של המחבר מצליחה למנוע מהביקורת החברתית  מלהפוך למניפסט אלא היא נשזרת בעלילת הרומן ומעניקה לו נופך עמוק  ומשכנע. המזיגה בין השניים מהווה לדעתי את אחת מנקודות החוזק המרכזיות של הרומן שאינו נופל לשבלוניות או למחוזות של הטפה, אלא  הוא מצליח לשמור על רמה ספרותית גבוה לכל אורכו.

לסיכום, שמחתי מאוד שנחשפתי ליצירתו הספרותית של בן ג'לון ושמחתי התגברה עשרת מונים כאשר גיליתי שספרים נוספים פרי עטו תורגמו וראו אור בשפה העברית ואף זכו להיכנס לתוכניות הלימוד של משרד החינוך. עתה כל שנשאר הוא לפנות את הזמן ולהמשיך בקריאת יצירותיו של סופר ייחודי זה שיצירותיו זוכות לתהודה בכל רחבי העולם. תוך שהן משלבות בין ביקורת חברתית נוקבת, כתיבה ספרותית משובחת ותובנות מורכבות על המצב הקיומי של האדם בתפר שבין מסורת לשינוי.

טאהר בן ג'לון, לעזוב, תרגמה מצרפתית עדינה קפלן, מטר, 2008, 264 עמ'.
 

תגובות

רשומות פופולריות

מתנשא מעל הקלישאות

הפקעת נשארה בלתי מפוענחת

סוציאל דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

עלילה מעוררת חמלה

שרון קריץ', שני ירחים, ידיעות אחרונות 2001