תאונות לא קורות מעצמן לרוב הן תוצאה של רשלנות

חופשות ארוכות מזמנות פנאי שהוא מצרך נדיר בימים בהם אנו נעים במהירות בין מקום העבודה, מטלות הבית והטיפול בילדנו. לפתע ישנן שעות שאינו גנובות מעיקרן וניתן לשקוע בהן בין דפי הספרות. בנקודה זו עולות שאלות הטורדות את הנפש ויכולות להביא לא עלינו לידי קיפאון מה ניטול מבין כל המבחר העצום המונח לפתחנו. האם נצלול לספר הגות פתלתל שייסר את מוחנו? או  אולי דווקא מותחן קליל שיסעיר את דמיוננו אך עם תומו לא ישאיר בנו כל סימן. לפתע מתגנב רצון לקרוא רומן שיעביר אותנו בין סיפורי גיבוריו הנפרסים על פני יבשות וימים, רומן שימלא כמיהת לב לנדודים ולקבלת פרספקטיבה אנושית. שאלות אלו טורדות את מנוחתי בפתחה של כל חופשה, ולבסוף אני מחליט שלא להחליט. ועל כן אני עורם בצד השולחן כותר מכל סוגה ואני קורא בכל אחד לסירוגין, בחלק מהפעמים רק בכדי להשקיט את המצפון האינטלקטואלי שלי ובחלק מתוך סקרנות ועניין. אודה ואתוודה שפעמים רבות פשוט בא לי להיסחף בתוך עלילה, שתדמה למותחן בו העלילה היא כל הסיפור, כלומר מה שאתה רואה זה מה מקבל, ללא רבדי עומק או נפתולי נפש. פשוט אקשן, המונגש במשפטים קצרים, בגיבורים שטוחים שנעים במהירות בין זירת פשע אחת לשנייה מתוך דחף הישרדותי למניעתו של הפשע הבא. כזהו המותחן , התאונה, פרי עטו של  סופר המותחנים, כריס פאבונה. הספר ראה אור בעברית  ב-2015 בהוצאת סלע, המתמחה באיתור מותחנים הזוכים להיות רבי מכר עולמים והבאתם לפתחם של הקוראים העבריים הצמאים לעלילות מפותלות עתירות בדם והומור קליל.

במרכזה של העלילה ניצב כתב יד מיסתורי המגיעה לידיה של  הסוכנת הספרותית איזבל ריד. כסוכנת מוערכת היושבת בליבה של התעשיה הספרותית האמריקאית, מגיעים לידיה מאות כתיב יד מידי שבוע. אך הודות לחדות אבחנתה היא מצליחה לזהות שלפניה כתב יד נדיר וייחודי, אשר יכול להביא לרעידת אדמה פוליטית ולמיטוטה של אימפריה תקשורתית בבעלותו של המיליארדר רב ההשפעה, צ'רלי וולף. המותחן מתאר יום אחד בחיה החל מהרגע בו כתב היד מונח על שולחנה ועד לסיומה של העלילה בעלות השחר העוקב. ב-24 השעות הללו, וולף ובא כוחו, היידן גריי, סוכן CIA בעל גמישות מוסרית ראויה לציון עושים כל שביכולתם על מנת למנוע את פרסומו של כתב היד. בצר להם הם בוחרים באלימות משולחת רסן המופנית כלפי כל מי שידיו נוגעות בכתב היד החושף את קלונם ברבים. כך בזו אחר זו נערמות גופותיהם של אסיסטנטים, מפיקי קולנוע, שומרי ראש, מגיהים ועוד שורה ארוכה של גיבורי משנה המגיחים במהירות וישר מופנים לעולם שכולו טוב מבלי שהייתה לי שהות להכירם לעומק או לאמוד אחר אופיים או פעולותיהם. במהירות שבה הם מגיחים כך נלקחת נשמתם מי באש, מי בחניקה ומי ביריה כל דמות ומותה הייחודי, אך כולן  מאוחדות באנונימיות פלקטית שהשאירו אותי זר ומרוחק, אפילו אדיש למותן חסר החשיבות.

ככתוב מיומן מצליח המחבר להעביר את הקורא בין ממדי זמן שונים, וכך בין סחף האירועים המהיר מגיחות אפיזודות מן העבר הרחוק והעבר הקרוב, המונגשות כקרעי זיכרונות ולעיתים כסקירות מקיפות הפותחות צוהר לעולמם של הגיבורים הראשים.  הגחתו של העבר להווה התזזיתי סייע לי לשמור על הקצב, ולנוח מבין שדות הקטל שנגלו לעיני במהירות מסחררת. כמו כן הצגתו של העבר מסייעת בהבנת העלילה לעומקה ובכך מתווסף לה ממד נוסף המהותי לכל מותחן המעוניין לצאת אל מעבר להתרחשויות ההווה. למרות הפניה לעבר השופכת אור על מניעי הדמויות השונות, המותחן נעדר עומק  ולמעשה למרות החשיפה ההדרגתית של זהות כותב כתב היד ומניעיו, הספר אינו מביא עמו תחכום ייחודי. אלא להפך יש בו שטחיות והיעדר כל תחכום בפיתוחה של העלילה, כאשר הבניית ההקשרים נדמת לא פעם כמאולצת עם נטייה חזקה לקיטש, ההולך ומעמיק ככל שמסכת הקשרים נטוות במופרכות המונעת מרצונו של הכותב להעלות את מפלס הדרמה באופן מלאכותי. כך נקבצות להן עלילות משנה הכוללות: אהבות נכזבות, ניסיון לתקיפה מינית, רצח מהעבר, מותו של פעוט בשל הזנחה הורית, משברי גיל עמידה, משברים כלכלים הפוקדים את תעשיית הספרים האמריקאית ועוד כהנה וכהנה צרות הנרקחות יחדיו על מנת להמשיך ולהזין את הקורא התר אחר ריגושים שאינם יודעים שובע.  

למרות התחושות הקשות (שרובן עלו בי בדיעבד)  קראתי את 374 עמודי הספר במהירות ובדריכות, כתיבתו של המחבר מהנה והיא משאירה חוויה הדומה לצפיה בסדרת משטרה מוכרת ולא מתיימרת, שלמרות היעדר העומק המצוי בה היא מצליחה לרתק אותי למסך למשך שעה שלמה. אני מאמין שזו הסיבה שהספר זכה להצלחה מסחרית מרובה הוא אינו מאתגר את הקורא, לא מצריך ממנו תעצומות נפש ובוודאי לא מחשבה יתרה יחד עם זאת הוא מספק לו כמה שעות נעימות של ציפה המתודלקת באדרנלין מנחם. כך שהמותחן יכול להוות פרטנר טוב למגוון רחב של סיטואציות חיים שאינן מאפשרות התמסרות מוחלטת לספר אלא כמעין נשנוש בין פעולות שונות בבריכה, בהמתנה לטיסה, בדקות שבין רתיחת הביצים הקשות ואריזתם בתיקי הילדים. בקיצור ספר לבית הבורגני הממהר לשגרת יומו.

לסיכום, תאונה, אינו מותחן מופת ואין בו מידה יתרה של תחכום או עומק. ניתן לדמות אותו כהמבורגר עם צ'יפס במזללת מזון מהיר, לכאורה יש בו את כל הרכיבים המסודרים בטוב טעם אסתטי על מגש הפלסטיק הוא משביע רעב אך עם סיומה של הארוחה והשקטת הרעב המידפק נשארת תחושה של ריקנות קולינרית וכמיהה למנה דומה המבוצעת ברמה גבוהה יותר.