דילוג לתוכן הראשי

והיו בעינך כחדשים- זוויות חדשות על השירות הצבאי


השירות הצבאי על רבדיו נטחן עד דק בספרות העברית ביעף חולפות בדעתי מספר יצירות שכל אחת ואחת מהן נושאת יחד עמה עוד יצירות רבות הדומות להן בסגנונן ותוכנן. טירונות של בעלי כושר לקוי ב"התגנבות יחידים" של יהושוע קנז, חיילי הרבנות הצבאית ב"עת הזמיר" של חיים באר, לוחמים חדורי רוח לחימה במורדות הבופור, ב"אם יש גן-עדן"  של רון לשם. לצד היצירה הפרוזאית עמוסים על מדפי הספריות ספרי  זיכרונות וספרי זיכרון שנכתבו על ידי לוחמים ומפקדים שסיקרו את שירותם הצבאי מכל זווית אפשרית. סגנון זה זכה בכל מלחמה לתוספת משמעותית של כותרים  שנפרקו על מדפי הספרים במהירות שבה הם עתידים לחזור למחסני ההוצאות. הזירה הספרותית כה צפופה בתחום זה, עד לכדי כך שכל סופר הפונה לנתיב זה מסתכן בביקורות קטלניות שיסווגו את כתיבתו כקלישאה, חסרת ייחוד, נעדרת מעוף, חזרתית ועוד כהנה וכהנה מדקרות האורבות בינות לבלוגים ולמדורי הספרות. החשש מביקורות קטלניות מעין אלו מחריף  על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסופר שזהו ספר הביכורים שלו והוא מחכה בכסיסת ציפורניים להתקבלותה של יצירתו החדשה בעולם הספרותי רווי השחקנים. למרות כל זאת בחר הסופר, יוחאי אופנהיימר, להקדיש את ספר ביכוריו, "הקמע של דדה" (עם עובד, 2016), לתקופה זו.
במרכזו ספרו ניצב דדה, דוד הכהן, המשרת כמפקד זוטר בבסיס מודיעין הממוקם על גדות תעלת סואץ. הספר אינו מוקדש לעלילות גבורה בהם עסוקים דדה וחבריו לבסיס,  גיבוריו הם דווקא חיילי מודיעין ואפסנאות חסרי ייחוד ומוטיבציה שהגורל הפגישם בתל התרשים בו ממוקם בסיסם. בין שמירות מתישות, האזנות לרשתות קשר ותורנויות בסיס שונות ומשונות. נרקמות להן חברויות מגוונות, מועלות מחשבות קיומיות ונרקמת ברית מדוכאים כנגד השרירותיות שבשררה הצבאית. לעומת פיקוד המדבר בסיסמאות חלולות ניצבים החיילים כדבוקה מוסרית החפצה בשמירתם של ערכים העומדים בבסיסה של ההוויה הצבאית כרעות, אמינות ונאמנות. מהלכיהם שאינם קונבנציונליים יוצרים מעין הוויה קומית-טרגית על סף הסוריאליסטית. חוויה זו  יכולה להתקיים רק במרחב המנותק מכל הקשר בו מתקיים הבסיס. לצידה של העלילה המרכזית מתקיימת עלילת משנה, המושכת את הקורא לעולמו התודעתי של דדה, עולם המפגיש בין זיכרונות ילדותו  הנעים בין רחובותיהם של שכונות רסקו ורחביה בירושלים של ראשית שנות השישים. לצד העיסוק בעבר האישי והמשפחתי מתמודד הגיבור עם חששותיו ממחלתו הממארת  של האם המכניסה את כל בני הבית לטלטלה רגשית. שזירתו של ההווה עם העבר הרחוק והקרוב אורגים יחדיו מגוון רחב של  סיפורים משפחתיים המאירים בדייקנות  היסטוריה משפחתית ולאומית. מעל כל אלו מרחפת עננה אקטואלית של  ערב הסכמי השלום עם מצרים, והפניה של ישראל לנתיב של שלום עם שכנותיה. הצבתה של העלילה בזמן קונקרטי, שוברת במעט את הממד הסוריאליסטי של הבסיס ומקנה לו ממשות אקטואלית שמחזקת את ניתוקו מהוויה הסובבת.

הספר הזכיר לי את ספר הביכורים של מישקה בן דוד,  לא ראיתי חיילים שמחים (1982), הסוקר את חייהם של חיילי חיל קשר אי שם בסיני. כאשר גם שם היטלטלתי בין דמיון למציאות ורוחות של סוריאליזם ליטפו את הדיונות ואת העמדות המאובקות. אם כן יצירתו של אופנהיימר איננה ייחודית לא מפאת תוכנה ולא מפאת סגנונה. יחד עם זאת היא הילכה עלי קסם וקראתי אותה בשקיקה בפחות מיומיים. מהו אם כן סוד כוחה?
ראשית, הכתיבה הקולחת משכה אותי  מעמוד לעמוד עד שלפתע מצאתי את עצמי בסיומו של הרומן. שנית, המעבר הסיפורי מחוויותיו של דדה בהווה כחייל המשרת על גדות התעלה לילדותו  וליחסיו המורכבים עם משפחתו בעבר ובהווה  מכוננת שני צירים עלילתיים שהוסיפו לדדה עומק ועניין. שלישית, רגישותו הרבה של אופנהיימר  מצליחה לדלות מסיטואציות באנליות של שירות צבאי (תורנות מטבח, שמירה היקפית בבסיס, שיחה בין מפקד לפקודו)  איכויות אנושיות נדירות ההופכות את הסיטואציות הללו לפנינים ספרותיים. השילוב בין שלושת הסיבות הללו הופכות את הספר ליצירה ספרותית מבריקה, מקורית ורגישה המעניקות שעות אחדות של הנאה אסתטית המהולה בתובנות על ההוויה האנושית. יחד עם זאת, אני חושב שלא היה מזיק לפתח כמה דמויות משנה בסמיכות לדדה ובכך לתת לרומן  ממד נוסף שקצת היה לי חסר.
 לסיכום, כיצירה ראשונה, ה"קמע של דדה" הינו  ספר מהמעלה הראשונה והוא יכול לעמוד בגאווה לצדן של נובלות הסוקרות את השירות הצבאי לא באופנים המוכרים עד לעייפה, אלא מתוך פרספקטיבות חדשות המצליחות להבקיע מבעד לחומת הבנליות. עתה כל שנותר הוא להמתין  ליצירות נוספות פרי עטו של אופנהיימר ולקוות שאלו יהיו ברמה ספרותית לפחות כמו יצירת ביכורים זו.
הקמע של דדה, יוחאי אופנהימר, עם עובד, 2016, 256 עמ'

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סובורה-סדרת הפשע שמגלה את רומא מחדש

בחודשים האחרונים איטליה עולה לכותרות בהקשרים פחות מחמיאים. התפשטותה של המגיפה באזוריה הצפוניים והגידול המתמיד במספר המתים שחוצה כבר את רף 20,000   צובעים את ארץ המגף בצבעים קודרים. קשה להיזכר שעד לפני כמה חודשים איטליה הייתה שם נרדף לאופנה, למטבח עשיר ומפנק, אתרי תיירות מסקרנים וחדוות קרנבלים. רגע לפני שהדכדוך דוחק מחשבות חיוביות   דרמת הפשע בת שתי העונות שעלתה ב-2017 לנטפליקס, סובורה (Suburra Blod on Rome) , מחזירה את איטליה המוכרת והאהובה היישר לסלון. במרכזה של העלילה ניצבת יריבות בין ארגוני פשיעה מקומיים החפצים להקים נמל במבואותיה של רומא. אדמת המריבה שייכת למשפחות יריבות וגם לוותיקן, על מנת לצאת מהתסבוכת הדון המקומי, סמוראי, נאלץ לכרות בריתות להפעיל לחצים כשרים יותר ופחות על משפחות. כך בזה אחר זה מצטרפים לעלילה פוליטיקאים תאווי כוח, יזמי נדל"ן, סוחרי סמים, שוטרים ועברייני צווארון לבן. ככל שהפרקים מתקדמים כך מתגבהת לה ערמת הגופות הנזרקות בצידי הדרכים, אך המוות הפושה רק מעצים את הדרמה ואת תחושת הבהילות המעודדת לעבור מפרק לפרק. סובורה , היא לא רק סדרה קצבית המתארת

סדרות אוסטרליות מומלצות לצפייה מרתונית בנטפליקס

האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות אוסטרליות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.   מים עמוקים (2016, Deep Water ) בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי   מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית   ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות. המנהל (2015, The Principal ) גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותי

סמויים לצפייה ישירה- שתי עונות שישאירו אתכם ערים שעות ארוכות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי