חפש בבלוג זה

אורות באפלה- מירי רוזובסקי שולחת קרני אור במציאות הבורגנית

המזוודות פתוחות ולאט לאט נערמים בהם הבגדים, כלי הרחצה וקצת נשנושים הנדחקים במעמקי המזוודה.  לאחר פעולות הדחיסה המתבקשות והמעבר החוזר ונשנה אחר הרשימה המונחת בסמיכות מגיעה השלב הקשה, איזה ספר לקחת  לחופשה? מצד אחד זו בכל זאת חופשה והסיכוי שאקרא ספרי עיון בהם אוכל להתרכז הינו קטן (היו שנים שהייתי לוקח עימי ספרי הגות כבדי משקל ומתאכזב שלא הצלחתי להביא את עצמי לידי העמקה בהם), מצד שני ספרות טיסות קלאסית משאירה בי תחושה של ריקנות מעין זלילה מהירה במקדונלדס שאינה משאירה רשמים מיוחדים עם תומה. כדי לצאת ידי חובה הכנסתי בזה אחר זה מספר ספרי קריאה וסגרתי את תיק הנסיעות. אולם כאשר הגענו לשדה התעופה לא יכולנו לעמוד בפיתוי ונכנסנו לחנות הספרים שבבית הנתיבות, אני יכול לשוטט שעות בין המדפים ולהנות רק מדפדוף אולם השעה דחקה ואז הגיח לנגד עינינו ספרה החדש של  מירי רוזובסקי, כמו לשבור אור (זמורה ביתן, 2017). השנים שעברו בין ספריה הקודמים, פעם בחיים (זמורה ביתן, 2009) אותה אהבה כמעט ( זמורה ביתן ,2005), כל הדרך הביתה (עם עובד, 2001) רק חיזקו את תחושת הסקרנות ליצירה כנה, מושחזת ומטלטלת. עליתי לטיסה עם הרכש החדש ומאז הוא לא מש מידי לכל אורכה של החופשה.
הספר מאגד אסופה של נקודות מבט שונות המתארות את קורותיהן שלוש משפחות בורגניות שחייהן משתרגים אלו באלו לאורך השנים. לכאורה אלו הן משפחות שהגשימו את החלום הישראלי רכשו השכלה, גרות במקומות הנכונים ומתפרנסות יפה ממקצועות חופשים (פסיכלוגים, אנשי עסקים, מרצים באוניברסיטה) לכאורה שלווה. אך מתחת לפני השטח ישנה תנועה מתמדת של אי שקט הנוצרת בעקבות המפגש המתמיד בין רצונות סותרים, כמיהה לאהבה ותסכול עמוק מהמציאות הזוגית והמשפחתית.
נקודות המבט השונות המתוארות בכל פרק בנפרד מראות שוב ושוב שהמציאות נגזרת מהפרשנות שמקנים לה הגיבורים שונים. ממד נוסף ומעניין אף יותר מצוי בכך שאף נקודות המבט של הגיבורים משתנות לאורך השנים וכך למעשה הגיבורים מספרים את העבר מחדש ויוצרים באמצעות כך מציאות חדשה הנגזרת מהעבר המשתנה. לדוגמא, התסכול ממערכת היחסים בהווה צובעת בצבעים אחרים את העבר הזוגי המקבל נופך רומנטי יותר המדגיש את הדיכוטומיה בין ההתרחשות בהווה לעבר. האידאלי שחלף לו. השינויים המתמידים בנקודות המבט ובפרשנות יוצרים ברומן תחושה של שינוי מתמיד, אשר מצליח להפתיע  בכל פעם מחדש. מעבר לכך את הרומן כולו עוטפת חושניות רבה אך היא  אינה מתקתקה כוניל פצ'ולי אלא זוהי חושניות מתעתעת הממלאת תפקידים שונים: כלי למילוי מאוויים, נקמנות, בריחה, חיפוש אחר משמעות, ולעיתים כהבחלה של כנות משחררת. הלהטוטים שעורכת המחברת בשימושיה השונים בארוטיות העוטפת את העלילה מהווה נדבך נוסף המדגיש כיצד אותן סיטואציות יכולות להתפרש באופנים שונים על ידי הסובייקטים החווים אותן. הדגשה זו מקנה לספר ממד עומק החורג בהרבה מההנאה האסתטי שהוא טומן בחובו.
נקודת עוצמה נוספת שמאפיינת את החיבור מצויה ביכולתה לנתח באיזמל מנתחים את קורותיהם של בני המעמד הבינוני החיים בתווך שבין השלושים לארבעים. הניסיון למזג בין בית לעבודה, הצורך להפיח חיים בזוגיות בעולם צרכני שדווקא מטיף להחלפה מתמדת, הורות התרה אחר נקודת האיזון שבין חברות לסמכות, הכמיהה למשמעות וריגושים  (נסיעות לחו"ל, מערכות יחסים מחוץ לנישואין) ובעיקר הבדידות והעייפות הנגרמת מהמירוץ המהיר אחרי אירועי היום יום המתרגשים לבוא לעולם. גם כאן אין נפילה לבנלית הסטראוטיפית וסוגיות שנראה שנטחנו עד דק מקבלות ממד ייחודי ומרענן שבעיקר מתקבל הודות לכתיבה הכנה הנצמדת לעולמם של הגיבורים וזאת מבלי לנסות להלביש עליהם תיאוריות סוציולוגיות. 
למרות עומקו של הרומן  שיטת העריכה בה כל פרק מוקדש לדמות אחרת מאפשרת הפוגה בין עלילה לעלילה ולכן הספר יכול להוות פרטנר מצוין לחופשה בה יש צורך לקרוא בקיטועים ובמנות מדודות. מלבד הפן הפרקטי החלוקה לקטעי סיפורים מאפשרת להכיל את הדרמות המתוארות שפעמים רבות כתובות באופן כה מטלטל וחזק עד שחשתי לא אחת בצורך להניח את הספר מהיד ולהסדיר את הנשימה לפני שאעבור לפרק הבא. יחד עם זאת ריבוי העלילות והדמויות המרכזיות המספרות את סיפורן מצריך ריכוז משום שאחרת ישנה תחושה שהולכים לאיבוד בסך הפרטים (אני ממליץ על הכנת תרשים זרימה המתאר את ההקשרים בין הדמויות השונות).
לסיכום, "כמו לשבור אור",  הינו רומן בשל הבנוי בצורה מיטבית וניכר שכל מילה ופיסקה בו נחצבו בעמל ויזע.  פעם נוספת מוכיחה רוזובסקי שיש ביכולתה להיכנס לנעליהן של מספר רב של דמויות ולתאר את קורותיהן מנקודות מבט שונות שבכל אחת מהן ישנה נאמנות למשלב הלשוני ולמוטיבציות הפנימיות הייחודיות לה. מלאכה לא קלה זו צלחה בידה גם בספרה זה ובכך מזכה את הקוראים ברומן נהדר, מעורר למחשבה ומרתק וכל זאת מבלי לייגע יתר על המידה.  

מירי רוזובסקי, כמו לשבור אור, זמורה-ביתן, 2017, 238 עמ'

החיפוש אחר טוהר בסבך המציאות- המסע של ג'ונתן פראנזן

לאורך השנים פיתחתי סלידה מספרים ארוכים, משקלם הרב הילך עלי אימים והרגשתי שעל אף השעות הרבות המושקעות בקריאתם אינני מתקדם לקו הסיום, הדמויות התבלבלו במחשבתי ולא אחת איבדתי את הקו העלילתי הקושר ביניהם לכדי סיפור מלוכד. קשה שבעתיים הייתה התמודדותי עם הקלסיקאנים הרוסים שספריהם מרובים בפרטי נוף ובמגוון רחב של דמויות שהפכו את הקריאה  למסע מפרך. כך זנחתי בזה אחר זה ספרים שזכו לתהילה ולמעמד של "ספרות חובה" שכל אינטלקטואל המכבד את עצמו ראוי לו שיכירם כדוגמת: "האחים קרמזוב"  מאת דוסטיובסקי  ו"מלחמה ושלום" מאת טולסטוי. בשניהם על אף ניסיונותיי החוזרים ונשנים לא הצלחתי לעבור את קו המחצית והשוליים המקומטים נשארו סביב עמוד 300. תחושת הכישלון שליוותה אותי הובילה אותי לקביעת כלל אצבע, אני נמנע מקריאה של ספרים שאורכם עלה על 400 עמודים, אולם לכל כלל יש את היוצא מן הכלל וכך על אף הגזרה שגזרתי על עצמי החלטתי לחרוג ממנהגי כאשר שמעתי שספרו האחרון של ג'ונתן פרנזן, (2015) Purity , תורגם לעברית וראה אור בתחילת השנה  בהוצאת עם עובד תחת הכותר, טוהר. מהיכרות מוקדמות עם ספריו של פרנזן (התיקונים, חירות) ידעתי שאני ניצב בפני דרמה ספרותית מהוקצעת ששווה את המאמת הכרוך בצליחת 637 עמודים.
כדרכו של פראנזן במרכזה של העלילה ניצבת משפחה שיחסיה המורכבים נבחנים מנקודות מבט שונות של הגיבורים, כאשר כל אחד מהם שולח אלומת אור נבדלת על המאורעות וכך הסיטואציות המתוארות נבחנות ממספר ממדים שכל אחד מקנה פרשנות שונה לסיטואציה המתוארת. במרכזה של העלילה ניצבת פיפ, צעירה השקועה עמוק בהחזר הלוואות שלקחה לטובת התואר ובניסיונותיה להשליט סדר בחייה הנעים בין עבודה לא מאתגרת במיוחד כטלמרקטינג, אם השבויה בחרדותיה ובניסיונותיה לברוח מעברה ומרקם חברתי המורכב מחבורה של אסופים שהסדר החברתי החדש זנח מאחור. לאורכו של הספר, פיפ, יוצאת למסע לחיפוש אחר אביה הביולוגי ממנו הופרדה בילדותה. החיפוש אחר האב הנעלם שמתחיל ממניעים כלכלים גרידא מוביל אותה למסע חובק יבשות בו היא מגלה אפיזודות שונות על משפחתה ובעיקר על עצמה. במהלך מסעה היא פוגשת מספר דמויות שאט אט נקשרות זו בזו וחושפות סודות אפלים המסתתרים בינות לחומת ברלין, יערות בוליביה ומערכות חדשות התרות ברעבתנות אחר הסקופ הבא.
אין זה סוד שפראנזן מצטיין בכתיבה קולחת ומושחזת שאינה עושה הנחות לגיבוריה. סגנונו היחודי מוביל לכך שעל אף אורכה של היצירה הנפרסת על פני למעלה משש מאות עמודים, העמודים כאילו חלפו מעליהם. רוחב היריעה, מגוון הדמויות, ההומור הדק הנמתח כחיוך בין הדפים, ההתפתחויות הדרמטיות הפכו את הדרמה המשפחתית לרומן מתח בו בכל עת מתגלת עוד פיסת מידע המסייעת ביצירתו של פסיפס מרהיב הנפרס על פני תקופות זמן נבדלות ושלוש יבשות שונות. כל זאת בשפה ריאליסטית הנמנעת מתיאורי נוף ומטאפורות מייגעות אלא נשארת נאמנה לאומנות הסיפור האמריקאית מבית מדרשו של המינגווי.
מלבד החוויה האסתטית שליוותה אותי לכל אורכה של הקריאה הספר  מעלה שאלות פילוסופיות ואתיות המתחדדות בעידן ה"מידע הפתוח" בו אנו חיים. ההשוואה שנערכת בין דיקטטורות קומוניסטיות  שבאו לשחרר את העובד בראשית המאה ה-20 לבין הדיקטטורה המתהווה של ענקיות המידע המתעצמות בראשית המאה ה-21, מטרידה ומעלה שאלות קשות בדבר ממד החופש ממנו אנו נהנים. דבריו מתחדדים לנוכח עידן הפייק ניוז בו אנו נמצאים וחיזוקה של ההכרה שדעותינו מעוצבות  לא פעם על ידי מניפולציות שעורכים אלגוריתמים החושפים אותנו למידע מנותר ברשתות חברתיות, ובמנועי חיפוש ולמעשה מנתבים את מחשבתנו לכיוונים מסויימים בכסות של חופש המידע. האח הגדול אינו יושב עוד בבנייני משרדים ובמרתפי חקירות אלא דווקא בחוות שרתים המנטרות אותנו בכל עת ואוספות עלינו מידע ההופך למידע עובר לסוחר הנמכר לממשלות ותעשיות. שליחו של הסדר החברתי אינם עוצרים באישון לילה ויוצאים למסעות מעצרים במכוניות שחורות אלא הם חנונים חביבים וממושקפים היושבים במרחבי עבודה ממותגים  ובלחיצת כפתורים מנתבים את דעותינו החל מרכישת אבקת כביסה ועד יחס למיעוטים. בדרכו היחודית מצליח פרנזן גם ברומן הנוכחי לחשוף את המנגנונים הממשטרים את האדם ה"חופשי" והופכים אותו לתעתיק  צרכני המעוצב על ידי בעלי ממון החומדים בכספו ובשמירה על הסדר החברתי הקיים. מתיחת קווי העלילה בין מזרח גרמניה שלאחר מלחמת העולם השניה והמציאות הליברלית של ראשית המאה ה-21, מהווה נדבך משמעותי בביקורת התרבות שעליה עמלו: חנה ארדנט, וולטר בנימין ומישל פוקו (ביצירותיו של פראנזן אין איזכורים של הוגים אלו אולם טביעות אצבעותיהן האינטלקטואליות מורגשות בכל שעל וצעד).  

לסיכום, טוהר, הינה יצירה ספרותית מהמעלה הראשונה המצטרפת ליצירותיו הקודמות של פראנזן המצליחות למזג בצורה נפלאה בין אמירה חברתית לבין ספרות במיטבה. התברגותו של הרומן בראש טבלת רבי המכר בחודשים האחרונים מהווה תעודת כבוד לקורא הישראלי שבוחר לצאת למסע מורכב ומאתגר אך בהחלט מתגמל. לא בכדי מוכר פראנזן כאחד ממעצביה של הספרות האמריקאית החדשה (ארנסט המנגווי,פיליפ רות) המשלבת בצורה ייחודית בין אמירה חברתית נוקבת, סיפור ריאליסטי סוחף והומור דק המצליחים להשאיר את הקורא מרותק במשך מאות עמודים הנפרסים על פני יבשות ותקופות. מומלץ בחום!