אורות באפלה- מירי רוזובסקי שולחת קרני אור במציאות הבורגנית

המזוודות פתוחות ולאט לאט נערמים בהם הבגדים, כלי הרחצה וקצת נשנושים הנדחקים במעמקי המזוודה.  לאחר פעולות הדחיסה המתבקשות והמעבר החוזר ונשנה אחר הרשימה המונחת בסמיכות מגיעה השלב הקשה, איזה ספר לקחת  לחופשה? מצד אחד זו בכל זאת חופשה והסיכוי שאקרא ספרי עיון בהם אוכל להתרכז הינו קטן (היו שנים שהייתי לוקח עימי ספרי הגות כבדי משקל ומתאכזב שלא הצלחתי להביא את עצמי לידי העמקה בהם), מצד שני ספרות טיסות קלאסית משאירה בי תחושה של ריקנות מעין זלילה מהירה במקדונלדס שאינה משאירה רשמים מיוחדים עם תומה. כדי לצאת ידי חובה הכנסתי בזה אחר זה מספר ספרי קריאה וסגרתי את תיק הנסיעות. אולם כאשר הגענו לשדה התעופה לא יכולנו לעמוד בפיתוי ונכנסנו לחנות הספרים שבבית הנתיבות, אני יכול לשוטט שעות בין המדפים ולהנות רק מדפדוף אולם השעה דחקה ואז הגיח לנגד עינינו ספרה החדש של  מירי רוזובסקי, כמו לשבור אור (זמורה ביתן, 2017). השנים שעברו בין ספריה הקודמים, פעם בחיים (זמורה ביתן, 2009) אותה אהבה כמעט ( זמורה ביתן ,2005), כל הדרך הביתה (עם עובד, 2001) רק חיזקו את תחושת הסקרנות ליצירה כנה, מושחזת ומטלטלת. עליתי לטיסה עם הרכש החדש ומאז הוא לא מש מידי לכל אורכה של החופשה.
הספר מאגד אסופה של נקודות מבט שונות המתארות את קורותיהן שלוש משפחות בורגניות שחייהן משתרגים אלו באלו לאורך השנים. לכאורה אלו הן משפחות שהגשימו את החלום הישראלי רכשו השכלה, גרות במקומות הנכונים ומתפרנסות יפה ממקצועות חופשים (פסיכלוגים, אנשי עסקים, מרצים באוניברסיטה) לכאורה שלווה. אך מתחת לפני השטח ישנה תנועה מתמדת של אי שקט הנוצרת בעקבות המפגש המתמיד בין רצונות סותרים, כמיהה לאהבה ותסכול עמוק מהמציאות הזוגית והמשפחתית.
נקודות המבט השונות המתוארות בכל פרק בנפרד מראות שוב ושוב שהמציאות נגזרת מהפרשנות שמקנים לה הגיבורים שונים. ממד נוסף ומעניין אף יותר מצוי בכך שאף נקודות המבט של הגיבורים משתנות לאורך השנים וכך למעשה הגיבורים מספרים את העבר מחדש ויוצרים באמצעות כך מציאות חדשה הנגזרת מהעבר המשתנה. לדוגמא, התסכול ממערכת היחסים בהווה צובעת בצבעים אחרים את העבר הזוגי המקבל נופך רומנטי יותר המדגיש את הדיכוטומיה בין ההתרחשות בהווה לעבר. האידאלי שחלף לו. השינויים המתמידים בנקודות המבט ובפרשנות יוצרים ברומן תחושה של שינוי מתמיד, אשר מצליח להפתיע  בכל פעם מחדש. מעבר לכך את הרומן כולו עוטפת חושניות רבה אך היא  אינה מתקתקה כוניל פצ'ולי אלא זוהי חושניות מתעתעת הממלאת תפקידים שונים: כלי למילוי מאוויים, נקמנות, בריחה, חיפוש אחר משמעות, ולעיתים כהבחלה של כנות משחררת. הלהטוטים שעורכת המחברת בשימושיה השונים בארוטיות העוטפת את העלילה מהווה נדבך נוסף המדגיש כיצד אותן סיטואציות יכולות להתפרש באופנים שונים על ידי הסובייקטים החווים אותן. הדגשה זו מקנה לספר ממד עומק החורג בהרבה מההנאה האסתטי שהוא טומן בחובו.
נקודת עוצמה נוספת שמאפיינת את החיבור מצויה ביכולתה לנתח באיזמל מנתחים את קורותיהם של בני המעמד הבינוני החיים בתווך שבין השלושים לארבעים. הניסיון למזג בין בית לעבודה, הצורך להפיח חיים בזוגיות בעולם צרכני שדווקא מטיף להחלפה מתמדת, הורות התרה אחר נקודת האיזון שבין חברות לסמכות, הכמיהה למשמעות וריגושים  (נסיעות לחו"ל, מערכות יחסים מחוץ לנישואין) ובעיקר הבדידות והעייפות הנגרמת מהמירוץ המהיר אחרי אירועי היום יום המתרגשים לבוא לעולם. גם כאן אין נפילה לבנלית הסטראוטיפית וסוגיות שנראה שנטחנו עד דק מקבלות ממד ייחודי ומרענן שבעיקר מתקבל הודות לכתיבה הכנה הנצמדת לעולמם של הגיבורים וזאת מבלי לנסות להלביש עליהם תיאוריות סוציולוגיות. 
למרות עומקו של הרומן  שיטת העריכה בה כל פרק מוקדש לדמות אחרת מאפשרת הפוגה בין עלילה לעלילה ולכן הספר יכול להוות פרטנר מצוין לחופשה בה יש צורך לקרוא בקיטועים ובמנות מדודות. מלבד הפן הפרקטי החלוקה לקטעי סיפורים מאפשרת להכיל את הדרמות המתוארות שפעמים רבות כתובות באופן כה מטלטל וחזק עד שחשתי לא אחת בצורך להניח את הספר מהיד ולהסדיר את הנשימה לפני שאעבור לפרק הבא. יחד עם זאת ריבוי העלילות והדמויות המרכזיות המספרות את סיפורן מצריך ריכוז משום שאחרת ישנה תחושה שהולכים לאיבוד בסך הפרטים (אני ממליץ על הכנת תרשים זרימה המתאר את ההקשרים בין הדמויות השונות).
לסיכום, "כמו לשבור אור",  הינו רומן בשל הבנוי בצורה מיטבית וניכר שכל מילה ופיסקה בו נחצבו בעמל ויזע.  פעם נוספת מוכיחה רוזובסקי שיש ביכולתה להיכנס לנעליהן של מספר רב של דמויות ולתאר את קורותיהן מנקודות מבט שונות שבכל אחת מהן ישנה נאמנות למשלב הלשוני ולמוטיבציות הפנימיות הייחודיות לה. מלאכה לא קלה זו צלחה בידה גם בספרה זה ובכך מזכה את הקוראים ברומן נהדר, מעורר למחשבה ומרתק וכל זאת מבלי לייגע יתר על המידה.  

מירי רוזובסקי, כמו לשבור אור, זמורה-ביתן, 2017, 238 עמ'

תגובות

רשומות פופולריות

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

האומץ להכיר במוגבלותו של מושג הניצחון

מתנשא מעל הקלישאות

הפקעת נשארה בלתי מפוענחת

סוציאל דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

עלילה מעוררת חמלה