חפש בבלוג זה

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי



החודש נציין  מאה שנה למהפכה הבולשוויקית ששלחה לתהומות הנשייה את בית רומנוב ששלט ברוסיה  ביד רמה מהמאה ה-18. בתוך חודשים ספורים בני האצולה הרוסית שליהגה בצרפתית  וראתה בבוז את המוני העם הוחלפו בסטודנטים, בחיילים ובעובדי חרושת שגדלו בערים ורצו לחולל שינוי בסדר החברתי הקיים. את אכזריותו של הצאר ומשטרתו החשאית החליפו בתי הדין העממיים שהנהיגו את דיקטטורת הפועלים שכפתה ביד ברזל על מיליוני רוסים את המעבר הכפוי מחברה דתית ואגררית לאומה סובייטית מתועשת ואתאיסטית. כדרכן של מהפכות הזרעים נשתלו במשך עשרות בשנים אך המאורעות המהירים שהובילו לנפילת השלטון התרחשו ביעף. כך בהבזק  אצולה שביססה את כוחה במשך מאות בשנים נמחקה ונפוצה לכל עבר משאירה מאחוריה טירות חרבות וארמונות קיץ שוממים. עתה כשפסע מפריד ביננו לבין הימים הנוראים מילותיו של משורר תהילים, " אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר" מקבלים משמעות חדשה. הקלות שבו הסדר המדומיין מאבד מכוחו ולפתע נבקע וקורס מעבירה חלחלה ומצביע  באופן מובהק על השבריריות של החיים ועל היכולות המועטות של בני הסדר הישן  לחזות את נפילתם הקרובה (החל מפיחות אימתני ועד לעלייתן של רודניות ההופכות את המוכר לנו לגיא חורבות). 
אל תהומות האימה הללו צוללת מבלי מורא הסופרת, אירן נמיבורסקי, אשר חייה הפרטיים מבטאים את כוחו של הגורל הפולש במלוא עוצמתו לחיי היחיד והחברה.  בראשית המאה ברחה יחד עם משפחתה מרוסיה המנוונת לצרפת המשגשגת שנחשבה לערש התרבות אך לא חלפו שלושה עשורים והאימפריה התגלתה כקליפה ריקה עם כיבושה המהיר על ידי הצבא הגרמני שמגפיו הממוסמרים הרעידו את שדרות השאנז-אליזה,  ולאחר שנה עם שילוחם של יהודייה  ובהם אירן ומשפחתה למחנות המוות במזרח, שם נרצחה באכזריות. 
ספרה, זבובי סתיו (כתר, 2012), ראה עוד בחייה והוא כולל שתי נובלות המתארות את רוסיה בשלהי תקופת שלטונו של בית רומנוב. הסיפור הראשון, זבובי סתיו, מגולל את סיפורה של משפחת אצולה מקומית שבעקבות הכוחות האדומים שפעלו באוקטובר 1917 כנגד האליטות הישנות נאלצת לברוח במהירות מאחוזתה. בתחילה  בורחים בני הבית  המבוהלים לאודסה ולאחר מכן לצרפת שם הם מתגוררים בעוני ועליבות תוך שהם משאירים מאחוריהם נכסים, זכרונות ובני משפחה ירויים. לאחר שהבינה שאת גלגלי הזמן לא ניתן לעצור וימי תפארתה של המשפחה לא ישובו האומנת הזקנה שהושארה על מנת לשמור על הנכסים, עורכת מסע בן שלושה חודשים בסיומו היא חוברת לאדוניה המובסים הנאלצים להתרגל  למציאות החברתית המשתנה. את אולמות הנשפים הנוצצים בהם הורגלו מחליפה דירה חנוקה ברובע המהגרים של פריז, והמהוגנות האצילית מפנה את מקומה להישרדות ברמה הפשוטה ביותר. על אף עיניה הבלות מצליחה האומנת הזקנה לחדור במבטה את המסווה שמאחוריו מנסים הגיבורים לנהל את חייהם. ככל שמבטה חודר יותר כך היא צוללת בזכרונות העבר שבהדרגה מחליפים את ההווה בו אין לה עוד כל חפץ. 
הסיפור השני, פרשת קורילוב, מתארת את סיפורו של מהפכן צעיר הנשלח בימי הסער של 1905 לחסל את שר החינוך של הצאר וזאת באמצעות כסות של רופא המתלווה אליו כרופא אישי. בהדרגה זוכה ה"רופא" לאמונו של השר החושף בפניו טפח אחר טפח באישיותו הרחוקה מאוד מתדמיתו הקשוחה והקרירה. מערכת היחסים בין השניים הנפרסת על פני עשרות עמודים חותכת בדייקנות את המסווה המעמדי ומציגה את לבטיו האנושיים של השר  החי במתח מתמיד בין כמיהותיו האישיות לבין המחויבויות החברתיות הנאותות אליהן הוא משועבד (נאמנות לקיסר, לסדר הנוצרי, לקיסרות הרוסית). בהדרגה מטשטש הפער בין האציל המנותק לבין המהפכן האידיאליסטי ומתגלה שכל אחד בדרכו משועבד לאידיאולוגיות המובילות אותו למסלול של הרג ושיעבוד אישי וחברתי.
שבריריותם של החיים ארוגה כחוט השני ביצירותיה המוקדמות  של נמירובסקי (דוד גלבר,הנשף).  הודות לכישרונה הצליחה המחברת לזהות את תקופתה כעידן של תמורות המשנות את החברה לבלי הכר. יחד עם זאת היא אינה שוגה באשליות של שינוי וקידמה אלא היא מודעת לכך שהסדר הדכאני אינו תם אלא רק משנה את צורותיו. באופן טראגי הכרה מורכבת זאת לא נשארה רק כתובנה פילוסופית המאופסנת בינות לדפי ספריה, אלא היא התגשמה הלכה למעשה בסיפור חייה המבטא את בריחתה של נימרובסקי  מאימת הנחשלות הרוסית לאומות התרבות במערב אירופה, שדווקא משם יצא גל עכור של הרג ורצח ששטף את את אירופה תוך שהוא משאיר אחריו שובל של הרס והרג שגם נמירובסקי ומשפחתה היו בין קורבנותיו. 
בפרוס השנה החדשה  עת השלטון באירן מחזק את כוחו, התוקפנות הרוסית במזרח מתעצמת והמשוגע התורן בקוראיה מאיים על כל באי עולם, תובנותיה של נמירובסקי  העולות מ"זבובי סתיו" מהדהדות ביתר תוקף, הן מחזקות את ההכרה בארעיותו של הסדר הקיים ואת המאבק המתמיד שיש לקיים כיחידם וכחברה בשמירתו של צלם האדם הנוטה לחמוק בשמן של אידיאולוגיות ואמונות המביאות עימם רוחות של קידמה וחסד המשאירות אחריהן אד של מילים גבוהות אך בעיקר חורבן ואימה.
אירן נמירובסקי, זבובי סתיו, כתר, 2012, תרגמה מצרפתית: חגית בת עדה, 218 עמ'