דילוג לתוכן הראשי

טורנדו תרבותי- נטפליקס השאירה את חנויות הספרים שוממות



 "באופן מפתיע מי שהפסיקו לקרוא הם המבוגרים מהמגזר החילוני המשכיל, שכיום צופים בנטפליקס.....מאז תחילת 2019 חלה ירידה של 5% במספר הספרים שנמכרו בצומת ספרים" (Themarker, 21.6.2019)
 כך מתאר אריה שומר, מנכ"ל "צומת ספרים", את התהליכים שמשנים את השוק שלא מפסיק לעבור טלטלות בעשרים השנה האחרונות. טלטלות שראשיתם בצמצום מספרם של החנויות הפרטיות, המעבר לדאופול הנשלט על ידי שתי רשתות ענק: סטימצקי וצומת ספרים, ולאחרונה הפיכתן של חנויות הספרים לחנויות פנאי שרק חלק מתמהיל המוצרים קשור לספרים.
באופן מפתיע לצד הירידה במספר הקוראים מספר הכותרים רק הולך ועולה עם השנים, והשנה הוא עמד על 8,571 כותרים. לכאורה זהו פרדוקס שיצרנים (סופרים) נכנסים לשוק הולך ונעלם. כנראה שזהו מקרה נוסף שיכול להיחקר במחלקות לכלכלה ההתנהגותית, כאשר מניעים פסיכולוגים עולים על שיקולים כלכלים. כך יוצרים שלהט הכתיבה בוער בהם מוכנים להשקיע כ-30,000 ₪ על מנת שיצירותיהם יופצו בקרב המעגל הקרוב אליהם, ובעיקר יעלו אבק במחסנים. קשה לצפות לשינוי בתמונת המצב כאשר גם סופרים מוערכים לא מצליחים למכור יותר מ-30,000 עותקים כאשר רק כ-10% מהתגמול עובר אליהם והשאר מתחלק בין ההוצאה לחנות הספרים (הגורפת 60% מהמחיר!). חישוב מהיר מעלה שסופר כמו גרוסמן יכול לקבל על יצירתו כ-200,000 ₪ בשנה (ברוטו לפני מיסים, הפחתות לביטוח לאומי ופנסיה), פחות מהשכר הממוצע במשק!
תמונה עגומה זו מלווה את שבוע הספר של שנת תשע"ט, ההופך להיות מעין מוזיאון לתרבות הולכת ונעלמת שמצליחה להתקיים על בסיס מכירות של ספרי ארוטיקה לנשים וספרי ילדים הנקנים על מנת לכפר על תחושות אשם של הורים הזוכרים בערגה ימים בהם קראו ספרים.

קרב המאסף של הספרות אל מול הנטפליקס הדוהר

רוחות השינוי לא פסחו על הבלוג שלי, מעל השורות, בו אני כותב כבר עשר שנים. בחודשיים האחרונים ערכתי ניסוי קטן, פרסמתי 5 פוסטים שונים שניים עסקו בסדרות המשודרות בנטלפיקס אחד על פודקאסטים ושניים עסקו בספרות (ספר מסעות בהוצאה עצמית, וספרות מתורגמת בהוצאת כתר). כפי שטען מנכ"ל צומת ספרים בהצהרתו, הקוראים עברו לצפייה ישירה! בתוך ימים מספר הכניסות לסקירות על סדרות היה גדול פי 10 ממספר הכניסות לסקירה על ספרות יפה. כל כך הופתעתי שבדקתי שוב ושוב, אך האלגוריתם אינו משקר ההטיה הייתה ברורה אנו  נמצאים בעיצומו של טורנדו  תרבותי.
גם אני חלק מהתופעה התרבותית הזו, בין שלל האפשרויות כאשר הילדים כבר שכובים במיטותיהם דרושה החלטה אמיצה, על מנת להימנע מהמסך המפנק ולעבור לקריאה הדורשת מאמץ לא מבוטל. הפרקים שעוברים במהירות, העלילות המהודקות, המוזיקה והתחושה שאתה מפליג באוקיינוס אין סופי של אפשרויות מהווים פיתוי שקשה לעמוד בפניו. כך הספר, שעל פי רוב דורש התמסרות וזמן להיכרות הדדית נזנח ונשאר בקרן זווית. לעיתים בתחושה של חוסר נעימות אני שב אליו, ואז כעבור כמה רגעים זיכרונות ישנים מכים בי ואני נשבה בקסמי הנוסטלגיה הממכרת עימה אני נישא בין נבכי העלילה המתפתלת הפוגשת את הדמיון ואת הלב.

פראגו- אשד של דם בשלגי מינוסוטה

החודש בזירת המאבק בין נטפליקס למילה הכתובה התגוששה הסדרה האמריקאית בת שלושת העונות,פראגו (2015), מבית היוצר של האחים כהן. כמיטב המסורת צמד האחים היהודי מלהטט בין קומדיה-שחורה לבין סדרת פשע. לצד האלימות המתפרצת הפרקים מעוטרים בדמויות אנושיות שמצליחות לגעת. הגיבורים אינם שבלוניים והחלוקה המגדרית בין גברים אמיצים ונשים רגשניות מתפרקת ללא הרף ככל שהעלילה מתקדמת. הממד הריאליסטי והבחירה בעיירה שכוחת אל במינוסוטה המושלגת, הופכת את העלילה למעין כמוסת זמן ומרחב שמצליחה לעניין ולרגש. כמובן שערמת הגופות ההולכת ומגיבה בכל פרק מוסיפה ממד של מתח עז שפשוט גורם להתמכרות ולמעבר מפרק לפרק.

סיימתי רק העונה הראשונה שמורכבת מעשרה פרקים בני כשעה, ולפני עוד שתי עונות שאמורות לשפוך אור על המאורעות שהתגלו בעונה הראשונה. לאור האיכויות שראיתי עד כה, אין ספק שיש למה לצפות. אני רק מוטרד מהשאלה, מה גורם לי לוותר על שעות שינה כדי להדהיר את פעימות הלב לפני השינה? 

המדיום משתנה אך הכמיהה לנרטיב נשארת

מי שמביט ממעוף הציפור על היסטוריה תרבותית יודע, שאלו הנלחמים במגמות תרבותיות עורכים למעשה קרב מאסף חסר סיכוי. השירה פינתה את מקומה לפרוזה שתפסה תאוצה כבר במאה השישית לפני הספירה, חובבי כתבי היד נאלצו לפנות את מקומם לדפסים של בתי הדפוס במהלכה של המאה ה-16. הספרים נדחקו לקרן זווית עם עלייתו של הרדיו ותוכניות התסכיתים בראשית המאה ה-20, בשנות השישים הייתה זו הטלוויזיה שהשתלטה על הסלונים ועתה זוהי הצפייה הישירה שמבערת את חנויות הספרים ומשנה סדרי עולם. המדיום איננו חזות הכל,  יש לזכור שהוא בסך בכל מתווך בעוד שהעיקר טמון במפגש שבין היצירה לבין האדם. למרות השינוי במדיום הצורך בסיפור מארגן, בפרשנות מחודשת על החיים שלנו ובכמיהה לשינוי אינו משתנה לאורך הדורות. השאלה המרכזית היא מי ישלוט בסיפור, בעידן של תאגידי ענק המבנים את הסיפורים באופנים המרדימים את הצופים, מכהים את חושיהם והופכים אותם לצרכנים טרוטי עיניים.

העתיד טמון בספריות- ממוזיאון המשמר את תרבות נכחדת למרכזי תרבות שוקקים

במציאות מעין זו יש לקוות שדווקא הממשלה תכנס לתמונה ותהפוך את הספרות, ממוצר פרטי למוצר  ציבורי, המזהה בספרות נכס ציבורי שיש לשמרו. ממש כמו שמורות הטבע הזוכות למשאבים ציבוריים, כך גם המרחב הספרותי צריך לקבל זריקת עידוד ממשלתית באמצעות תוכניות לעידוד קריאה שיאפשרו הוזלה של ספרים, קבלת מענקים לסופרים והפיכתם של הספריות ממוזיאונים למרכזי תרבות קהילתיים שיעודדו שיח, מפגש ובעיקר יצירה של תרבות ההולכת ונכחדת.




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סובורה-סדרת הפשע שמגלה את רומא מחדש

בחודשים האחרונים איטליה עולה לכותרות בהקשרים פחות מחמיאים. התפשטותה של המגיפה באזוריה הצפוניים והגידול המתמיד במספר המתים שחוצה כבר את רף 20,000   צובעים את ארץ המגף בצבעים קודרים. קשה להיזכר שעד לפני כמה חודשים איטליה הייתה שם נרדף לאופנה, למטבח עשיר ומפנק, אתרי תיירות מסקרנים וחדוות קרנבלים. רגע לפני שהדכדוך דוחק מחשבות חיוביות   דרמת הפשע בת שתי העונות שעלתה ב-2017 לנטפליקס, סובורה (Suburra Blod on Rome) , מחזירה את איטליה המוכרת והאהובה היישר לסלון. במרכזה של העלילה ניצבת יריבות בין ארגוני פשיעה מקומיים החפצים להקים נמל במבואותיה של רומא. אדמת המריבה שייכת למשפחות יריבות וגם לוותיקן, על מנת לצאת מהתסבוכת הדון המקומי, סמוראי, נאלץ לכרות בריתות להפעיל לחצים כשרים יותר ופחות על משפחות. כך בזה אחר זה מצטרפים לעלילה פוליטיקאים תאווי כוח, יזמי נדל"ן, סוחרי סמים, שוטרים ועברייני צווארון לבן. ככל שהפרקים מתקדמים כך מתגבהת לה ערמת הגופות הנזרקות בצידי הדרכים, אך המוות הפושה רק מעצים את הדרמה ואת תחושת הבהילות המעודדת לעבור מפרק לפרק. סובורה , היא לא רק סדרה קצבית המתארת

סדרות אוסטרליות מומלצות לצפייה מרתונית בנטפליקס

האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות אוסטרליות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.   מים עמוקים (2016, Deep Water ) בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי   מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית   ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות. המנהל (2015, The Principal ) גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותי

סמויים לצפייה ישירה- שתי עונות שישאירו אתכם ערים שעות ארוכות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי