הכמיהה לאושר היא המגפה חשוכת המרפא של המערב השבע, אט אט ככל שעלינו במעלות פירמידת הצרכים של הפסיכולוג הנודע, אברהם מסאלו, אנו מנהלים קרב עקוב מדם לכיבוש הפסגה שממנה משקיפים עלינו האושר והמשמעות. אולם ככל שאנו נושכים שפתיים ונאבקים למצוא אחיזה במורדותיה, המציאות התקשורתית בה אנו נתונים מדרדרת אותנו לתהומותיה. בכל שעות היום, פולט הנייד שלנו עדויות בדבר מציאויות חיים אלטרנטיביות בהם חיים אנשים מאושרים החווים חיים מושלמים, מרגשים ופוטוגניים. בעוד שאנו מבזבזים את ימנו במי הרפש של חיי היום יום. השילוב בין תצלומים של משפחות וילדים מאושרים 24\7 לבין מציאות חיים בה האושר מבליח מעת לעת, מעודד תופעות קשות של דיכאונות וחיפוש מתמיד אחר ריגוש שיוציא אותנו מהשגרה הלא פוטוגנית בה אנו נתונים. מציאות חיים זו מניעה מערכת כספית עצומה של ספרי הדרכה, סדנאות העצמה, פסיכולוגים ותרפיסטים וכמובן תעשיית תרופות שמוכרת לנו את קפסולות האושר מציפרליקס ועד ווליום. איך יוצאים מהמלכוד? לאחרונה שמעתי שני פודקאסטים מעולים שפותחים בפני מאזיניהם כיווני מחשבה שקצת מרבדים את התמונה ונותנים לה נקודות מבט שבהחלט יכולה
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.