חפש בבלוג זה

שני פודקאסטים שמקצרים את הדרך אל האושר המיוחל


הכמיהה לאושר היא המגפה חשוכת המרפא של המערב השבע, אט אט ככל שעלינו במעלות פירמידת הצרכים של הפסיכולוג הנודע, אברהם מסאלו, אנו מנהלים קרב עקוב מדם לכיבוש הפסגה שממנה משקיפים עלינו האושר והמשמעות. אולם ככל שאנו נושכים שפתיים ונאבקים למצוא אחיזה במורדותיה, המציאות התקשורתית בה אנו נתונים מדרדרת אותנו לתהומותיה. בכל שעות היום, פולט הנייד שלנו עדויות בדבר מציאויות חיים אלטרנטיביות בהם חיים אנשים מאושרים החווים חיים מושלמים, מרגשים ופוטוגניים. בעוד שאנו  מבזבזים את ימנו במי הרפש של חיי היום יום. השילוב בין תצלומים של משפחות וילדים מאושרים 24\7 לבין מציאות חיים בה האושר מבליח מעת לעת, מעודד תופעות קשות של דיכאונות וחיפוש מתמיד אחר ריגוש שיוציא אותנו מהשגרה הלא פוטוגנית בה אנו נתונים. מציאות חיים זו מניעה מערכת כספית עצומה של ספרי הדרכה, סדנאות העצמה, פסיכולוגים ותרפיסטים וכמובן תעשיית תרופות שמוכרת לנו את קפסולות האושר מציפרליקס ועד ווליום.

איך יוצאים מהמלכוד?

לאחרונה שמעתי שני פודקאסטים מעולים שפותחים בפני מאזיניהם כיווני מחשבה שקצת מרבדים את התמונה ונותנים לה נקודות מבט שבהחלט יכולה לאפשר לאושר לחדור ולו במעט לעולמכם. רגע לפני שאתם פונים לטיפול תרופתי, ממשכנים כליה ופונים לסדרת טיפולים פסיכואנליטים או מחליטים לעזוב את הכל ולבנות מסלול חיים חדש שבסופו יגיע הרגע המיוחל, תתרווחו בנחת והאזינו לשני פרקים, ראו הרצאה בת 21 דקות או הקדישו כמה שעות לקריאת ספר. כולם עוסקים באושר וכולם ביחד מסייעים להתמודד עם המחנק הסובב.

האושר טמון במפגש שבין ציפיות לאכזבות

גיקונומי- הצמד, ראם שרמן ודורון ניר, לוקחים את המאזינים בפרק 258 למסע בעקבות כלכלת האושר בשיח מרתק עם  ד"ר אריק שרמן הם בוחנים מה גורם לנו להיות מאושרים? מדוע העלאה במשכורת גורמת רק לעלייה של מספר חודשים בסך האושר שלנו, בעוד שתחושת משמעות מלווה אותנו לתקופה ארוכה יותר. וכיצד כל זה קשור לשוק העבודה, ולמדיניות התקציבית של חברות ומדינות. הפרק גדוש בתובנות מדיספלינות המשוחחות זו עם זו, כך שימצאו בו עניין אוהבי הפסיכולוגיה הכלכלית, אנשי מיקרו ומאקרו כלכלה, חובבי סוציולוגיה וסתם הורים שלא מבינים  מדוע גידול ילדים פוגע בתחושת האושר אך מחזק את תחושת הייעוד. בקיצור תיבת אוצרות בת שעה וחצי, ששווה לשוב ולשמוע אותה יותר מפעם אחת.
לקחתי מהפרק שתי תובנות מרכזיות. האחת, שלושת היסודות לאושר הם תחושת שייכות (קהילתיות), פעילות גופנית, תחושת משמעות בפעילות שאנו עורכים. השניה, האושר שלנו נפגע אנושות כאשר אנו לא מתאמים בין הציפיות שלנו לסיטואציה, הפערים יוצרים תסכולים קשים ולכן אל תרדו לגינת המשחקים עם ספר, אל תענו למיילים בג'ימבורי ואל תצפו לאותנטיות בשולחן אקראי בחתונות.  

מנות קטנות של תובנות המשנות נקודות מבט על הכאן והעכשיו

מיינדסט- שלומי חסטר מזמין את מאזיניו לדיון בשיפור איכות חייהם. הקונספט שעומד בבסיס הפודקאסט  מוכר: ראיון עם דמות העוסקת בתחום ושזירה של תובנות שעולות מקריאת ספריה\מאמריה\הרצאותיה. הייחודיות אינה טמונה בנושא אלא במפגש הייחודי שמצליח שלומי לקיים עם מרואיניו. בלי ז'רגון מסובך, מילים וקישורים שזורקים את המאזינים ממרחב למרחב, שלומי מצליח לפתוח את הראש ולתת למאזינים חוויה של למידה והכרה בגובה העיניים. הפעם, בפרק מס' 17, הוא משוחח עם ד"ר נטלי סמסון על פסיכולוגיה חיובית, ועל הדברים שגורמים לנו להיות מאושרים. על אף השוני בין בני האדם, נראה שיש קווים מנחים שיכולים לסייע לנו לחוות אושר בחיינו. מאוד אהבתי את הפרק שמשתלב בצורה יפה עם פרקים אחרים של הפודקאסט. שווה להקשיב, אבל במינונים קטנים, אני לא מצליח לשמוע שני פרקים באותו שבוע משום שהם מחזקים בי תחושות אשמה קשות שאינני מצליח ליישם את כל הטוב הזה בהמולת היום יום. בקיצור, כדאי לקחת את הפודקאסט כאימון שיש להתאימו לסרגל המאמצים המתאים לכל אחד ואחת. 

הסתקרנתם ורוצים להמשיך ולהעמיק, פרופסור גילברט מחכה לכם

הפסיכולוג, דן גילברט, ראה את הפער בין העלייה ברמת החיים לבין הירידה באיכות החיים. הוא הבין שצריכה מוגברת, נסיעות מרובות וערמות של מותגים לא מובילים לחוויה ארוכה של אושר. הנושא ריתק אותו, והוא הבין שיש באמתחתו כמה תובנות שראויות להיכרך כספר. בספרו, להיתקל באושר (מטר,2007) הוא לוקח את הקוראים למסע בנבכי האושר האנושי משיח ביולוגי על תפקידיו המתפתחים של המוח ועד לשיח תרבותי חברתי המנסה להראות את ההתפתחות של המושג לאורך ההיסטוריה החברתית של האנושות. לאלו שאינם פנויים לקרוא מאות עמודים (שגם אם הם רצופים בהומור ודוגמאות, עדיין מדובר על מאות עמודים) ניתן לקבל את הקפסולה המרוכזת בהרצאותיו הקצרות של גילברט, הזוכות לפופולריות רבה בTed ובyoutube.

מתוך כל העושר הזה הבנתי שכמו קדושה ואותנטיות גם אושר איננו מצב קיומי וסטטי. אלא יש לראותו כמצב ריגשי המבליח לתוך המציאות, החוכמה היא להבחין בהם כאשר הם מגיעים ופוקדים אותנו. כמו שאמרו חז"ל, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי", כלומר אם אנו נמצאים במצב נפשי המכוון להכיל את החוויה אנו יכולים לחוות חוויות רוחניות שגם נביאים לא זכו בהם. ולהפך אם אנו במציאות של עיוורון אנו יכולים לראות מראות מהממים ופשוט להישאר באדישותנו, באפרוריות שלא תאפשר להם להגיח לתוך תודעתו (הפילוסוף הצרפתי-יהודי, אמיל פקנהיים, מנסח זאת טוב ממני ולחובבי הפילוסופיה כדאי להקדיש כמה שעות להגותו בנושא).  

מפסיכולוגיה לרבי נחמן , סיפורי מעשיות ותובנות מעשיות

תמיד יהיו יחידי סגולה שירצו להתנזר מהמירוץ, אולם ההמונים ימשיכו לרוץ על הגלגל. תחילתו של הפיתרון מצויה בהכרה בכך שאנו מתרוצצים על גלגל, שזוהי חוויה קיומית שדומה להתמודדות עם התמכרות. שוב ושוב ישובו המחשבות לטלטל את תודעתנו, אך אנו צריכים לקבל אותם בהבנה ולהכיר בכך שזהו חלק מהמצב האנושי .
באופן אישי כאשר מחשבות אלו מגיחות לעולמי, אני נזכר בסיפור, התבואה המשגעת, של ר' נחמן מברסלב.  בסיפור תוקף רעב את העולם ועל מנת לשרוד יש צורך לאכול מתבואה שמעבירה את האדם על דעתו. המלך ויועצו מכירים במצב, אולם הם כמהים לחיות. לכן הם מחליטים לאכול מהתבואה המשגעת אך הם צורבים סימן זה במצחו של זה, וזאת על מנת ששניהם ידעו שהמציאות שהם חווים היא מציאות משוגעת שאינה משקפת את האמת לאמיתה. כך גם אני שואף לחיות את חיי, מתוך הכרה בכך שלא פעם אני נסחף להנאות שבינם לבין אושר ומימוש אישי יש מעט מאוד, גם אני הולך שבי אחר תמונות אינסטרגם מלוטשות תוך מלמול, "איך הם חיים טוב". אך לפני השינה רגע לפני שהעיניים נעצמות אני יודע שיש במציאות הזו הרבה אחיזת עיניים ושכנראה האמת מצויה, בינות לרגעים הקטנים הפזורים לאורכה ולרוחבה של מציאות חיי. 
כולי תקווה שתברך מעת לעת ביכולת להבחין באותן הבלחות, לעצור מהמרוץ ולייחד להם זמן, הכרה ורגש.



אי שם בינות לאורות הכרך ולהמון הסואן ממתינה לה אהבה שמחכה להתגלות



כבר שנים רבות שאינני מצוי בעולם הדייטים, מרבית חברי כבר במערכות יחסים ארוכות וסיפורים רומנטיים מגיחים לעולמי בעיקר דרך סדרות וסיפורים המבליחים מעת לעת משידורי הטלוויזיה והרדיו. משום שנטיית הלב שלי היא למשבריות, בכל פעם שספר בעל שם או מראה רומנטי מביט בי ממדפי הספריה וממערומי המבצעים בחנויות הספרים אני מרחיב את צעדי. אולם לכל כלל יש גם  יוצא מן הכלל וכך כשבזווית העין ראיתי את ספרו של אריאל צבר, אהבה בלב העיר-תשע סיפורים ניו-יורקים (שוקן,2013), שיניתי ממנהגי ועצרתי לכמה שניות. 

למה בחרתי הפעם לעצור?

כי אריאל צבר איננו משתייך לז'אנר הקבוע של סופרים הכותבים סיפורת רומנטית. כתיבתו אינה שבלונית, יש בו רגישות נדירה לניואנסים ובאופן מעורר השתאות הוא מצליח לחבר בין הממד האישי לממד החברתי הרחב יותר. ספרו הקודם, גןהעדן של אבי (שוקן,2009), השאיר עלי רושם רב. ללא יומרות או אמצעים ספרותיים מורכבים הצליח אריאל בספרו הקודם להתחקות אחר מסע התקרבות בין בן לאביו. ממקור של בושה וזרות הופך האב למקור לגאווה וזאת הודות למסע האישי שערך  מכפר קטן בכורדיסטאן לקתדרות מדופנות העץ של הקמפוסים היוקרתיים בארה"ב. החוויה הרגשית שעברתי לנוכח הספר עודנה מלווה אותי גם שנים ארוכות לאחר שסיימתי לקרוא בו, ועל כן ברגע שראיתי ספר נוסף שיצא מתחת לידיו מיהרתי לדוכן ההשאלות ולקחתי אותו עימי.

המרחב הפיזי מזמן לנו רגעי התאהבות

בספרו הנוכחי נקודת הנביעה של היצירה הינה אישית. ראשיתו של הספר ברצונו של המחבר להעמיק בסיפור התאהבותם של הוריו שהתרחש ברחובותיה של העיר, ניו יורק, החיבור בין השניים שלכאורה אין בניהם כל קשר הצית את דמיונו של אריאל, . כיצד אנשים שהם כה שונים ובעלי רקעים שלכאורה אין ביניהם כל קשר, יכולים למצוא את עצמם כשותפים לחיים. מהי נקודת השינוי שמעבירה אותם מזרים, לנאהבים, לשותפים. בפתיחה מרתקת הפונה לאפיקי הפסיכולוגיה מסביר אריאל שלמרחב הפיזי ישנה משמעות אדירה על רגשותינו. ישנם מרחבים המחוללים בנו התעוררות רגשית ומינית, שמחוללים בנו תהליך פיזיולוגי המאיץ את ליבנו, מחדד את חושינו ופותח אותנו לעולם חדש של תחושות וחוויות. זהו מנגנון אבולציוני שפועל במצבים קיצוניים שלווה או מתח. כך נרקמים סיפורים ייחודים בימי הבליץ על לונדון מחד ומהעבר השני באשרמים שלווים לנוכח נופים קסומים של הרי טיבט. לדידו, העיר ניו יורק על רחובותיה, תחנות הרכבת התחתית, הכיכרות ההומים והפארקים המוריקים. מהווים מרחב שלם של עוררות פיזית שיוצר מפגשים והתרגשויות שיכולות להוביל בין היתר להיווצרותן של אהבות חדשות.

מחייל המאחר לבסיסו ועד לעובדת זרה האובדת ברחובות הכרך- המיטב

לאחר עבודת תחקיר מעמיקה, שכללה שכירה של צוות תחקירנים שחרש עלונים, עיתונים וספרים ברר אריאל תשעה סיפורים רומנטיים שראשיתם במרחבים הציבוריים של העיר ניו יורק. בכל אחד ואחד מהם התוודעתי לכך שהמציאות עולה על הדמיון. מבקר מוזיקאלי שפוגש עובדת זרה מהפיליפינים בנסיעת רכבת לילית, אשה הבורחת מהמולת הגירושים מכירה תייר צעיר לרגלי פסל החירות ומטיול במעלי המדרגות מתפתחת מערכת יחסים של ממש, חייל בחופשה  שמתיישב בנסיעת רכבת שתשנה את מסלול חייו ועוד. הסיפורים אינם צפויים ויש בהם תפניות שנובעות מהאקראיות שמזמנים לנו החיים עצמם. בכך מצליח הספר להתחמק מפח היוקשים שמעמידה הספרות הרומנטית בפני קוראיה. בנוסף להתוודעות הרומנטית תיאורי הנוף וההמולה הכניסו אותי בינות לאורות הכרך ויצרו בי גם תחושות של התלהבות וציפייה.

דמויות בשר ודם ולא קריקטוריות ספרותיות

הספר נחתם בתיאור עכשווי של כל אחד מהזוגות שסיפורם הובא בספר, החיבור לעולם האמיתי של אנשים בשר ודם המתמודדים עם מציאות משתנה, הקנה לספר ממד של אמינות המתעלה מעל ליצירה ספרותית רגילה. כך שהסיפורים שנפתחו בפני לא היו סיפורם של דמויות ספרותיות בלבד, אל סיפורם של אנשים אמיתיים המתהלכים ביננו. הצריכים לעמול יום אחר יום אם ברצונם להפוך את רגעי ההתאהבות הראשוניים לחוויית חיים מתמשכת, שאינה תלויה בהפרשות של אדרנלין ואינידרופינים המופרשים ברגע התעוררות במרחביה של העיר ניו-יורק.

רוחות של סתיו מובילות את הנפש למקומות חדשים

לסיכום, עם בואן של רוחות הסתיו ושלכת העלים המתגבהת בפארקים, הסיפורים הניו-יורקרים שליקט אריאל צבר, מהווים תוספת נפלאה ליצירתה של אווירה סתווית, המתובלת בניחוח ייחודי של גשמים ראשונים, עוגות התופחות לאיטן וסיפורים שמחממים את הלב לנוכח הרוחות הקרירות המתחילות לנשב מעבר לחלונות הבית.