יאיר אגמון, שמשהו יקרה- כתר 2017 יאיר אגמון, שמשהו יקרה, כתר, 2017, 284 עמ' בימים רחוקים אי שם בשלהי שנות התשעים העברתי את ילדותי בירושלים, בבתי ספר חד מיניים. עם עוד עשרות בנים מגירי זיעה, שגופם צמח במופעים מפתיעים חודש אחד האוזניים וחודש אחר כפות הרגליים, כך במגושמות שנעה בין כיתות הלימוד המיוזעות, למגרשי הכדורסל העברנו את שנות הבגרות. המין הנשי הגיח לעולמנו פעמיים בשבוע בפעילויות של בני עקיבא שהיו קצובות בזמן אך השיח סביבם המשיך לפעם בנו לכל אורכו של השבוע. בשנות התיכון המציאות חוותה שינוי משמעותי, סביבת המפגש התרחבה ולחרדתם של ההורים ושאר משגיחי האמונה ההיכרות עם העולם שבחוץ הלכה והתרחבה. למרות התרחבותה של הפרספקטיבה עדיין חייתי בבועה שהתנפצה עבורי רק כשהגעתי למחנה הטירונים בסאנור, שם שמעתי סיפורים שהראו לי שהילדות הירושלמית שלי, הייתה בועתית לחלוטין. עולמות שונים נוצרו והתרסקו בשכונות, בקיבוצים ובמושבים שאת שמם לא הכרתי ואת המתרחש בהם לא העליתי על דעתי. שנים אני מנסה לצאת מהבועות החברתיות בהם אני חי, להכיר אנשים חדשים, להתוודע לסיפורים ולאופני פרשנות אחרים. אך עדיין ני
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.