בעת שירותי הצבאי היה עולמי הרוחני בעומק הבוץ שדבק בסוליות נעלי הצבאיות.האטימות הרגשית שסיגלתי לעצמי לא איפשרה לי להפתח ליצירות תרבותיות. קראתי ולא ידעתי מה קראתי, המילים החליקו עלי כמים הניגרים על סלע אשר אינם חודרים בנקל. לאחר השחרור כשטסתי למזרח השמים החלו להתבהר, מבעד לענני הגבריות החלו לחדור קרני שמש של רגשות, שהאירו נדבכים חדשים בחיי. אולם הייתה זו אפיזודה חולפת, עם נגיעת גלגלי המטוס באדמת ארץ הקודש חזרו העבים לסורם. המפגש עם האקדמיה נשא עימו כמיהה לידע מזוכך שאינו מוסתר על ידי רגשות. ביצרתי את עולמי בכרכים כבדי משקל הרואים את החיים מבעד לזכוכיות: זכוכית מגדלת, טלסקופ, משקפת. על אף הזוויות השונות תמיד נשארה החציצה העולם שם ואני כאן. מיום שפגשתי את בת זוגתי חל בי המפנה, אט אט הרמתי את הראש מן הדפים. אצבעותי ניתקו משורות שחורות וצפופות שנראו כחומות בלתי חדירות.התחלתי לגלות שמלבד השחור והלבן של אותיות הדפוס ישנם גוונים נוספים. כאדם שהפסיק לעשן והחל להנות מריחה של הפריחה ומטעמם של מאכלים, כך הסתובבתי בעולם. בהדרגה מצאתי עניין בספרים שעד כה תוייגו על ידי כ"ספרות נשית"
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.