אחת מאבני היסוד עליה מושתת מעמד הביניים הינה אשליית היציבות הכלכלית. אנו לוקחים משכנתאות לשלושים שנה מתוך אמונה שנמשיך להתפרנס ברווחה בשנים הבאות עלינו לטובה, שקצב האינפלציה יהיה נורמאלי ושיטת פריסת התשלומים תמשיך כך שנוכל להמשיך לצרוך יותר מהכנסתנו הממשית. צבא שלם של פרסומאים וקופירייטרים מחזקים בנו את האשליה באומרם שבימי סגריר נוכל לפנות אל הבנק ולקחת הלוואה בתנאים נוחים ולהמשיך מחוייכים אל עבר הנופשון הבא. מר ונמהר הוא היום בו האשליה מתפוגגת והמציאות העגומה מכה בנו ללא רחם. במשבר הכלכלי הגדול של שנות השלושים בארה"ב אנשים הגיעו לחרפת רעב ורבים הטילו את עצמם מגורדי שחקים אל זרועותיו המנחמות של המוות. מחנות עקורים הוקמו בשולי הערים, וגברים נשים וטף ליקטו בפחים שאריות מזון, אומללות זו לא התרחשה לפני מאות בשנים, אלא רק לפני שמונים שנה. יחד עם זאת טבעו של הזיכרון האנושי להדחיק אירועים טראומטיים ולהעצים רגעי גיל ושמחה. לא חלפו השנים והקפיטליזם הנהנתן וחסר הדאגות יצא לו מן השק. בני המעמד הבינוני בארה"ב החלו להשקיע את כספם בשווקים ספוקולטיווים, לקחו משכנאות גדולות, ומינפו הון ק
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.