#אברהם אייזן ממליץ - המלצות וביקורות פודקאסטים, סדרות, ספרות

יולי כבר כאן, ואיתו הכאוס של החודשים יולי-אוגוסט, מילות שירה של ריטה, "אני חיה לי מיום ליום",  מייצגות נאמנה את תחושותיהם של הורים רבים לאורכם של תשעת השבועות אותם עליהם לצלוח בארבעים מעלות בצל, בפקקים ארוכים, בשמורות טבע העולות על גדותיהן, במתחמי לינה מוכי ברחשים ויתושים. בקיצור, זה לא עומד להיות קל. לטובת רגעי השלווה המעטים, רגעי התייחדות שיאפשרו להתעלות מעל לקדירה המהבילה, ליקטתי ארבע פודקאסטים מומלצים, שכל אחד  מהם פתח לי צוהר לעולם של מחשבות ותחושות מעבר לכאן ולעכשיו. עבר פלילי  עם דנה הילמן סדרות פשע טלוויזיוניות יש למכביר וגם בימים בהם הספרות המודפסת הולכת ומצטמצמת עדיין לז'אנר של ספרי המתח יש קהל קוראים נאמן. היה זה אך טבעי שגם בסצינת הפודקאסטים ייוחד מקום לפרקים העוסקים בפשיעה. דנה הילמן, לוקחת את המאזינים שלה למסעות מצמררים בעקבות הפרשות שהרעידו את המדינה. כדוגמת: הרצח של הודיה קדם על ידיה אביה רמי פיימשטיין, ההתעללות בילדים בגן ניצנים בחולון ורצח משפחת אושרנקו. בקול מתקתק דנה חושפת זוועות, מכניסה את המאזינים לחדרי החקירה, לשיקולי הפרקליטות, לפקעת עו

"אף אידאה לא הולכת לעולמה בלי להשאיר עקבות כפי שחשבו מתנגדיה, ואף אידאה לא התגשמה בעולם כפי שקיוו חסידיה" (ולנטין גילרמן) הפרויקט הציוני כבר חגג למעלה ממאה עשרים שנים, אך למרות   דברי ההספד שנשמעים כלפיו כבר שנים רבות, הוא טרם חלף מן העולם. יחד עם זאת לאורך שנותיו הוא שינה את צורותיו והתאים את עצמו לתהפוכות ההיסטוריות שעיצבו את המאה ה-20 פעם אחר פעם. מה שהחל כתוכנית למציאת פיתרון ליהודי מזרח אירופה שהובל על ידי קבוצה נבחרת של כמה מאות אידיאליסטים. הפך לאחר מלחמת העולם השניה לתנועת המונים שהעתיקה קהילות בנות אלפי שנים ממקומותיהם ויישבה אותם ברחבי ארץ ישראל תוך שהיא מכוננת ריבונות מודרנית בגבולות משתנים. זיכרון סלקטיבי, מי בפנים ומי בחוץ? הציונות כתופעה היסטורית זכתה למחקרים רבים של חוקרים מכל רחבי מדעי הרוח והחברה. יחד עם זאת בשל אילוצים פוליטיים הכרוכים במשתנים כלכלים המחקר נותב לאפיקים בהם חפצו מחזיקי ההון והכוח (מפלגות, משרדי ממשלה ויזמים פרטיים). כך בצורה בלתי פרופורציונאליות התפרסמו מאות מחקרים על תנועות הנוער החלוצית, על גדודי העבודה וההתיישבות העובדת. בע

  "באופן מפתיע מי שהפסיקו לקרוא הם המבוגרים מהמגזר החילוני המשכיל, שכיום צופים בנטפליקס.....מאז תחילת 2019 חלה ירידה של 5% במספר הספרים שנמכרו בצומת ספרים" ( Themarker , 21.6.2019)   כך מתאר אריה שומר, מנכ"ל "צומת ספרים", את התהליכים שמשנים את השוק שלא מפסיק לעבור טלטלות בעשרים השנה האחרונות. טלטלות שראשיתם בצמצום מספרם של החנויות הפרטיות, המעבר לדאופול הנשלט על ידי שתי רשתות ענק: סטימצקי וצומת ספרים, ולאחרונה הפיכתן של חנויות הספרים לחנויות פנאי שרק חלק מתמהיל המוצרים קשור לספרים. באופן מפתיע לצד הירידה במספר הקוראים מספר הכותרים רק הולך ועולה עם השנים, והשנה הוא עמד על 8,571 כותרים. לכאורה זהו פרדוקס שיצרנים (סופרים) נכנסים לשוק הולך ונעלם. כנראה שזהו מקרה נוסף שיכול להיחקר במחלקות לכלכלה ההתנהגותית, כאשר מניעים פסיכולוגים עולים על שיקולים כלכלים. כך יוצרים שלהט הכתיבה בוער בהם מוכנים להשקיע כ-30,000 ₪ על מנת שיצירותיהם יופצו בקרב המעגל הקרוב אליהם, ובעיקר יעלו אבק במחסנים. קשה לצפות לשינוי בתמונת המצב כאשר גם סופרים מוערכים לא מצליחים למכור יותר מ-

א יך מתמודדים עם השיגרה של בית-עבודה? למה לא רק מיליונרים ופנסיונרים זכאים לצאת מהמרוץ? ומדוע כל זה קשור לאדם שהחליט לצאת לגיוס המונים ולהגשים לעצמו חלום ישן של יצירה והתחדשות? ספרו החדש של עידן להב, ספר מסעות ישראלי, מצייד את הקוראים בתשובות לחלק מהשאלות הללו. אין שבוע בהם שידורי הבוקר בטלויזיה אינם מראיינים מפורסם כזה או אחר שחווה משבר בחייו המקצועיים בואכה גיל ארבעים, ועתה הוא מספר לקהל הצופים כיצד לאחר תלאות וייסורים הוא גילה את האור בדמות.....הצגה, ספר, פודקאסט או מיזם אחר. כך באמצעות סיפור מושך אמפתיה אנו חווים תהליך ריגשי שבסופו של דבר מוביל אותנו לרכישה הבאה, ובעיקר לתחושה שאנו תקועים בחיינו הצרים בעוד שהם (המפורסמים המצחקקים במרקע) חיים את החיים אמיתיים, חיים של בחירות ובחירה. השילוב בין הממד המסחרי לממד הפסדו-פסיכולוגי, הפכו אותי לחשדן כלפי אנשים שמציגים סיפורים שאחריתם שינוי אישי. החידוש מצוי בעיני המתבונן לשמחתי הרבה, בין ים הקלישאות מעת לעת מגיחים גם רגעים אותנטיים, בהם הכמיהה לשינוי היא כנה והשינוי המתואר מתקיים בגבולות שאינם קוראים תיגר על הסדר החברתי הקיי

תעלומת אנרי פיק,מצרפתית: לי עברון,כתר,2019, 263 עמ' האם גורלה של הספרות נחרץ ואנו עתידים להישטף בגל של פופוליזים? ואיך כל זה קשור לדונלד טראמפ לבעל פיצריה שכונתית במערב צרפת? מי יזכור את הסופרים הנשכחים? ככל שמאפשר לי הזמן אני אוהב לשוטט בין מדפי ספריות, חנויות ספרים ובעיקר חנויות יד שניה. הריח של הנייר המצהיב, השקט בו כל הפיכת דף מרעידה את האוויר ותחושה של התעלות מעל הבלי היום יום שמפגישה אותי עם הנצח, עם דורות של כותבים וקוראים שמתמזגים זה בזה בין השידות.את הלך הרוח הרומנטי קוטעים לא אחת הרהורים נוגים, על הסופרים והסופרות שכילו את שעותיהם היפות ביותר ועתה הם מונחים בקרן זווית ואין דורש ליצירותיהם, שמחירם צולל מטה מטה עד הדיוטה התחתונה, סלסלת הספרים למסירה, שהיא כפסע מפחי המחזור הממתינים להם באדישותם עת יהפכו לחומר גלם לעיתוני המחר. בעודי מהרהר בכך, מתחדדת בי ההבנה שהספרים המונחים על האצטבאות הם אלו ששפר עליהם גורלם והיה מו"ל שהחליט להוציאם לאור, אך מה עם כל אלפי כתבי היד שנדחו, אלו שלא זכו לראות את מכבש הדפוס.....על שאלה מהותית זו נפנה   להשיב הסופר הצרפתי, דויד פ

אנו רק בראשית יוני וכבר רוחות השרב מכות בנו ללא רחמים, האוויר עומד, מנועי המזגנים מדירות השכנים מטרטרים מעל החלונות ולעת ערב רוח קלילה באה כמו שורת מנחמים מבויישת. בידיעהשיולי ואוגוסט עוד לפנינו, עולה השאלה בכל החריפות- מה ניתן לעשות במציאות מהבילה שכזו? איך נמלטים מתחושת הייאוש המפכה?  פשוט מאוד, אסקפיזם מורידים את הטמפרטורה במיזוג מוסיפים מאוורר,פותחים בקבוק בירה צוננת ונמלטים למרתון של סדרות אירופאיות בהן רוחות הצפון מנשבות ומקפיאות את נימי האף. 10 אחוז-  3 עונות (2015) סדרה צרפתית שבמרכזה ניצבים התככים והמזימות של עולם הבידור הצרפתי. מלבד   סבך של פוליטיקות פנימיות, הסדרה רצופה בדרמות אנושיות שמוצגות בהומור קליל המתובל   בכמות נדיבה של שיק פריזאי. השילוב הייחודי בין הומור, דרמה ורומניטקה מאפשר ל-10%, לשבת בנוחות תחת קטגוריית "ערב רומנטי", זו בהחלט אופציה טובה יותר מאשר מרתון סרטי יו גרנט או "סקס והעיר הגדולה". בקיצור משב רוח מרענן בניחוח שאנל, עם נגיעות מחוספסות של מטבוחה ים תיכונית. ריטה- 4 עונות (2012) אין ספור סדרות נכתבו על   בתי ספר, מדוסון קרי