#אברהם אייזן ממליץ - המלצות וביקורות פודקאסטים, סדרות, ספרות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי

לפני חמש שנים עלתה לאוויר בנטפליקס הסידרה, ( The Driver (BBC ONE 2014, במרכזה ניצב נהג מונית קשה יום שקשיי פרנסה והשקעות כושלות הובילו אותו להיות נהג מילוט של ארגון פשע. בראש הארגון ניצב עבריין שבע ימים שהיה משרבב בין משפטיו תובנות פילוסופיות שונות. כך לפני חיסול היה נזכר באפלטון ובסוף מסיבת חשק דווקא בהובס. איש אשכולות בידו האחת האקדח ובידו השנייה חוכמת הדורות. אך בסצינה בלתי נשכחת הנהג מבקש רשות להיכנס לשירותים בביתו של הארכי-פושע ושם הוא מגלה מעל האסלה את הספר, הציטוטים הגדולים של הפילוסופיה. בקיצור לא אינטלקטואל ניצב מולו אלא שרלטן שבין נפיחה לנפיחה  מלעיט את עצמו בהגיגים המקנים לו ארשת חשיבות. נזכרתי בסצינה הזו כאשר קראתי את המבוא לספר, לקחי היסטוריה (סלע מאיר, 2020) מאת זוג ההיסטוריונים ויל ואריאל (או בשמה המקורי, חוה-אידה קאופמן) דורנאט.  "על פי דיווחי העיתונות, נתניהו הזכיר את הספר באחדים מנאומיו וכן בשיחותיו עם מנהיגים זרים, כך למשל בפגישה עם סגן נשיא סין שביקר בישראל" ( עשהאל אבלמן, פתח דבר עמוד 3) הספר הצנום שנפרס על פני 200 עמודים ברווח כפול הוא למעשה ספרון שסו

"מיניות היא חדר המראות של החברה" כך מתאר רון דהן מחבר הספר, מתעוררים-גברים מדברים מיניות (פן הוצאה לאור, 2020), את הסיבה שהניעה אותו לעסוק בחקר ושיח של מיניות גברית. רון הוא לא הראשון שמנסה להעמיק ולהרחיב את השיח מעבר לסטריוטיפים של מהי גבריות ונשיות. כתיבתו  משתייכת לשיח יחסית חדש בישראל וכבר בן חמישים שנה בעולם (ימי המהפכה המינית העליזים אי שם ב-1968), שמעוניין  לקיים שיח  על מיניות ומגדר בגובה העיניים. לא כמאמרים בחוג למגדר ואל כצחוקים של חבר'ה במילואים אלא כשיחה שמאפשרת התבוננות גם על תהליכים חברתיים אך בעיקר כשיח שפותח צוהר לעולם הפנימי של כל אחד ואחת מאתנו. למרות שמיניות היא חלק בלתי נפרד מההגדרה הזהותית, מעצבת התנהגות זוגית וחברתית ופוגשת אותי בכל כך הרבה רבדים. אני מתקשה לכתוב ולהמשיג את עצמי סביב הנושא (ומי שמכיר אותי יודע שהמשגות זה לא החלק הקשה אצלי). אפילו את הפתיחה לפוסט הזה כתבתי כפתיחה סוציולוגית ולא אישית. הקושי, ההדחקה והמבוכה לא מתקיימים במקרה ולא ניתן לתלות אותן לכך שגדלתי בסביבה דתית שמצד אחד עסקה המון במיניות ומגדר בצד ההלכתי, אך בפועל פחות דיברה על

 אחד מהפילוסופים שטלטלו את שלוותי אי שם בימי התואר הראשון היה, מישל פוקו . ההוגה הצרפתי שפעל ויצר בשנות השישים והשבעים בצרפת הכניס לעולמי מושגים כמו כח, מבנים סמויים ופרקטיקות של שליטה. כתיבתו נעה בין בלשנות, היסטוריה אינטלקטואלית, היסטוריה חברתית ופילוסופיה. פוקו הכניס לעולמי ולעולמם של מיליונים נוספים מעין ספר צופן שבאמצעותו ניתן לזהות את מבני הכוח הסמויים מהעין. אלו שמכתיבים את תפיסותינו לגבי מיניות, כלפי השלטון הראוי, הסדרים הכלכליים שאנו מקיימים ומשמרים. בשונה מפילוסופים רבים כתיבתו לא נשארה רק במדשאות הקמפוסים ובכתי עת מקצועיים, אלא היא התפשטה לעולמות נוספים, מעוררת, מרתיחה ומשנה את המציאות הסובבת אותה. הדיה הגיעו לפוליטיקה, לאומנות וגם ליצירה הטלוויזיונית.  הסדרות שמנסות לחשוף את מבני הכוח בחברה הישראלית בשנה האחרונה יצאו שתי  סדרות מיני-דוקו שהולכות בדרכה של הפילוסופיה שחפצה לחשוף את המנגנונים הסמויים מן העין. אלו שעל אף שהם מעצבים את חיינו אנו לא מבחינים בהם משום שהם הפכו  לחלק מסדר העולם שלנו. ראיתי את שתיהן  בזו אחר זו. כל אחת מהן חשפה בפני  עוד טפח על המציאות הישראלית, שזר

  בשנים האחרונות יחידת 8200 נזכרת בעיקר הודות לשורת בוגריה שמפארים הנפקות מתוקשרות. שמה של היחידה  נקשר בעיצובה של אומת הסטארט-אפ הישראלית, והעמותה של בוגריה הפכה לשם דבר בתחום הנטוורקינג המקצועי. למרות התהודה התקשורתית כיאה ליחידה מסווגת  החיים ביחידה המשמשת כעיניים והאוזניים של המדינה נשארו בצללים. אולם גם יחידה מסווגת זו זוכה לעניין ציבורי ועל כן זוכה לסיקור, לתחקירים ועתה גם לספר המתרחש במסדרונותיה.  תופעה זו אינה חדשה, מעת לעת אנשי מודיעין מהארץ ומהעולם  לשעבר מחליטים לפתוח צוהר לעולם הצללים כך ג'ון לה קרה הבריטי שהיה קצין איסוף בברלין, מישקה בן דוד קצין המבצעים מהמוסד והעיתונאי גד שמרון שהיה בעברו איש מוסד. לחבורה מכובדת זו מצטרף עתה  העיתונאי, דב אלפון,   ששירת ביחידה 8200 כקצין זוטר ושלושים שנה מיום שחרורו החליט להוציא לאור מותחן שהתבשל במחשבתו שנים ארוכות.   מירוץ תזזיתי ברחובותיה של עיר האורות  במוקד ספרו, לילה ארוך בפריז (זמורה ביתן, 2016) ניצבת קצינה צעירה המקבלת מינוי זמני לפקד על המדור המיוחד ביחידה המסווגת.  כבמעשה כשפים בדיוק בשעות הבודדות בהם המינוי שלה כמחליפ

יצירתו של ציר הרשע מדומיין ב- 11 בספטמבר 2001 הייתי באלמנת קש בלב חברון. תפסנו גג בבניין חצי בנוי, תצפתנו ויצאנו לסיורים רגליים באזור. לא משהו מיוחד מידי, מדי פעם קצת ירינו על מקורות אש לא ברורים. בעיקר היינו מנותקים מהעולם, מתקיימים בתוך מציאות הנפרסת מגרם המדרגות התחתון ועד לקצה הגג. באיחור של כמה ימים הגיעו העיתונים, מחברים אותנו לעולם, אני זוכר שהבטתי בתמונות של המטוסים המתרסקים בזה אחר זה במגדלי התאומים. להבות האש העצומות, האנשים הקופצים מהקומה החמישים בניסיון נואש להציל את עצמם מהחום העצום. לא ידענו שזהו קו פרשת מים שיוביל לתגובת שרשרת שתשנה את פניי המזרח התיכון. לאחר שהתעשת מההלם ובלי ידע רחב מדי על מפת העולם הנשיא ג'ורג' בוש, סימן את האשמים שנקראו "ציר הרשע". המפקד העליון של צבא ארה"ב שלח את כוחותיו להילחם בעירק ובאפגניסטן כדי לשבור את האיסלאם הקיצוני שהרים את ראשו. ביד אחת האימפריה האמריקאית המטירה אש וגופרית על כפרי אפגניסטן וביד השנייה חיבקה את השלטון הקיצוני בערב הסעודית. הפסיחה על שני הסעיפים מתקיימת כבר שני עשורים משאירה אחריה שובל של גופות, פליטים

מהו תפקידה של האומנות בסדר החברתי? אחד מהקורסים  הבלתי נשכחים שעברתי באוניברסיטה היה מבוא לפילוסופיה של האסתטיקה שהועבר על ידי פרופ' עדו גייגר. כדרכם של קורסי מבוא הוא נע על פני ציר הזמן מהפילוסופיה היוונית ועד לימנו. באחד השיעורים הראשונים דנו במחלוקת שבין אריסטו לאפלטון בדבר תפקידה של האומנות. אריסטו גרס שהאומנות מרחיקה את האדם מהכרת המציאות משום שהיא חיקוי של החיקוי, כלומר המציאות הנחוות על  ידנו אינה משקפת את המציאות ומתוך כך שהאומנות מחקה את המציאות היא חיקוי של החיקוי. לעומתו אפלטון היה יותר מעשי והוא זיהה את הפוטנציאל הגלום באומנות על מנת לחולל מניפולציה על שכבות נרחבות בעם. בספרו, המדינה, הוא הגדיר את תפקידם של האומנים כאלו הצריכים לחזק את המיתוסים שמאפשרים למעמד השולט לשלוט. לשיטתו במידה והאומנים לא ישרתו את המטרה העליונה שהיא יציבות המדינה יש לגרשם. מחלוקת זו שהתקיימה בערך בימי הבית הראשון, עודנה רלוונטית לימנו אנו.  הדימוי חזק מהמציאות בהתאמה לימנו ניתן לראות בעולם הפרסום אפיק נוסף לאומנות, הם מספרים סיפור על מנת להשפיע על התנהגותו של הציבור. לא רחוק מתפקידם של מספרי הסי

 עלייתו של תאגיד השידור כאן 11 עוררה שדים מרבצם. רשות השידור המיתולוגית הובסה על ידי הערוצים המסחריים, הסכמי העבודה שהונחו על צווארה לא אפשרו לה להתחדש ולהשתנות ותחושה של  ייאוש  וחוסר רלוונטיות פשטה במסדרונות רוממה השוממים. לאחר שהוחלט על פירוקה והקמתו של תאגיד מחודש  החל מאבק פוליטי עיקש. כדרכו נתניהו חזר בו וסוגיות של תרבות ובידור פינו את מקומן לזהותם  הפוליטית של הכתבים, למידת העצמאות בדיווח ומעל הכל לסוגיית הסוגיות, מידת הנאמנות לראש הממשלה ולחבר מרעיו. הימים חלפו, הניסיונות לבטל את הפירוק כשלו והתאגיד יצא לדרך. בשנתיים שעברו מיום הקמתו התחוללה לא פחות ממהפכה תרבותית בישראל, היצירה המקומית נסקה וללוח השידורים החלו להגיח תכניות מקור שרעננו את רצועות השעמום של הערוצים המסחריים שלא הצליחו לייצר תוכן מלבד רצועות אקטואליה ארוכות הממחזרות ידיעות במשך שעות ותוכניות ריאליטי מתוחות כמו גומי לעיסה, המנסות להפיק את מיצוי הטעמים המרבי מהתערובת הזולה.  לצד תכניות אקטואליה אינטליגנטיות ומרחיבות דעת, הופקו סדרות תעודה חדשות שפתחו בפני הצופים עולמות לפינות נסתרות בקיום הישראלי (מלכויות של מטה המס