חפש בבלוג זה

אמנון רובינשטיין, כניסה נפרדת, זמורה ביתן, 2009.


בדרך כלל אני לא חסיד של סיפורים קצרים, אני מעדיף רומנים בהם הדמויות נבנות עמוד אחר עמוד. אולם יחד עם זאת סקרנותי התעוררה לנוכח ספרו החדש של אמנון רובינשטיין (המוכר יותר כמשפטן וכפוליטיקאי ופחות כסופר, למרות שזהו ספרו הרביעי), "כניסה נפרדת". חשבתי שיהיה מעניין לראות כיצר אדם בעל ניסיון עשיר ומגוון כשל רובינשטיין יתאר את החברה הישראלית של ראשית שנות האלפיים.
הספר, "כניסה נפרדת", מורכב משמונה עשר סיפורים קצרים המגוללים מגוון רחב של אירועים המתרחשים בפינות שונות של ההוויה הישראלית. סטודנט ערבי השוכר חדר בדירתה של קשישה ערירית בראשית ימיה של האינתיפאדה השניה. אב גרוש המבקר את ילדיו. אשה החושדת שנסיעותיו של בעלה מהוות אך כסות לבגידותיו. גיבור מלחמה המנסה להתחקות אחר עקבותיו של חייל אלמוני ועוד מגוון רחב של אירועים וגיבורים המאכלסים את חיי היום יום בישראל. תחומי הכתיבה המרובים של רובינשטיין ראויים לציון, וזאת משום שכל אדם שניסה את כוחו בכתיבה יודע עד כמה קשה להיכנס לעולמם של הדמויות המרכיבות את הסיפור. הדבר קשה על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בסיפורים קצרים אשר בכל אחד ואחד מהם משתנים הגיבורים והסיטואציות המתוארות. לכן, הופתעתי מכך שרובינשטיין בחר שלא ללכת על קרקע בטוחה המורכבת מגיבורים המשתייכים לקבוצת השווים אליה הוא משתייך. כלומר, תל אביבים בורגנים שנהנים מנוחות כלכלית המאפשרת להם לשלוח יד בכתיבה לאחר פרישתם. אלא לפנות לתיאורם של דמויות הרחוקות משגרת יומו, כדוגמת, אמהות חד הוריות, חיילים, אנשי עסקים וחרדים.
הכנסת דמויות השונות זו מזו במסגרת אסופה אחת מהווה את מקור עוצמתו וחולשתו של הספר. מחד, הקורא עובר במהירות בין מגוון רחב של התרחשויות השומרות על עניין ודריכות לכל אורכה של הקריאה. מאידך בחלק מסיפוריו רובינשטיין איננו מצליח לשמור על שפתם האותנטית של גיבוריו. דוגמא לכך ניתן לראות בדו שיח בין בני זוג צעירים:
"בסדר גמור. ורק עוד דבר אחר, נשיקה לבן הקטן. אבל לא על המצח ולא על הפנים. רק על הישבן שלו, החלק והיפה ביותר. נשיקה מאבא אורי הרחוק והמתגעגע". בעוד שדיבורו של האב נשמע אמין, תשובתה של האם נשמעת תלושה לחלוטין, "כך אעשה, והוא מוסר לך נשיקה באותו מקום". דוגמאות מעין אלו ניתן למצוא למכביר לכל אורכם של הסיפורים, דבר הפוגם במידה רבה באמינותן של הדמויות ומעיד על בעייתיות מסויימת בכתיבתו של רובינשטיין.
על אף חוסר האמינות בהם מתוארות חלק מן הדמויות המאלכסות את האסופה. יצירתו של רובינשטיין ראויה לקריאה קלילה ולא מחייבת המתאפשרת ברגעים בהם אינך יכול להתרכז בעלילות מפותלות. בקיצור, ספר שיכול להיות חבר נאמן לשהייה על שפת הבריכה.

ברנהארד שלינק, סוף שבוע אחד, כנרת-זמורה ביתן, 2010

בשנות נעורי צבעתי את התרבות וההיסטוריה הגרמנית בצבעי המפלגה הנאציונאל סוציאליסטית. השפה הגרמנית בה כתבו היינה ושילר נשמעה לי כאוסף רנדומאלי של פקודות הניתכות בזעם. תרבות בת מאות שנים נמחקה ואת מקומה תפסה פרספקטיבה מצומצמת של שתים עשרה שנותיו של השלטון הנאצי. תפיסה זו שלטה בעולמי עד שהתחלתי את לימודי במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון. במהלך לימודי התוודעתי לפילוסופים כקאנט והגל, הוקסמתי מהאפוטימיות שנישאה בכתיבהם של הוגי האידיאליזים הגרמני שהאמינו באמת ובתמים שרוח הנאורות תוכל לשחרר את האדם מכבלי הבורות ולחולל שינוי במציאות הפוליטית. התפכחתי מאידיאל החופש של הנאורות באמצעות כתביהם של חברי אסכולת פרנקפורט. העושר התרבותי שאיננו קשור כלל ועיקר לאנטישמיות, לחוקים מגבילים ולרציחות המוניות עורר את סקרנותי. וכך בהדרגה התחלתי לצרוך תרבות גרמנית: ספרי פרוזה, מוזיקה פופולרית וקולנוע. במסגרת זו התוודעתי לסופר הגרמני, ברנהארד שלינק מחבר הספרים, נער קריאה, (זמורה ביתן, 1998) וסוף שבוע אחד (זמורה ביתן, 2010).
בספרו האחרון מתאר שלינק מערכת היחסים בין עשרה חברים לספסל הלימודים הנפגשים בבית חווה מבודדד לאחר נתק של עשרים וחמש שנה. המפגש המחודש המתקיים בעקבות שחרורו מן הכלא של חברם, ירג, טרוריסט שריצה ארבע מאסרי עולם בעוון פעילותו בתא טרור שמאלני שפעל בגרמניה בשנות השישים. פותח פתח להתבוננות בחבורה שבמהלך השנים התרחקה אט אט מהלהט המהפכני שאפיין את שנותיה באוניבריסטה. בספרו מתאר שלינק כיצד החבורה המהפכנית שיצאה לרחובות כנגד הערכים הבורגנים, סיגלה לעצמה ברבות השנים את אותם ערכים אל מולם היא הטיפה.
הפער בין הלהט המהפכני שאיחד את בני החבורה לבין מציאות חייהם הזעיר בורגנית, יוצרת קונפליקט ההופך את המפגש החברי לשיח בין דורי. בו נצרכים הגיבורים להתמודד עם הפער שבין חלומותיהם לבין מציאות חייהם היום יומית. פער זה מתואר באופן מעורר למחשבה על ידי שלינק המדמה את החלומות למולדת אליה מנסה האדם לשוב, בעודו כבול במציאות חייו המדומה על ידו כגלות.
עבור שלינק הפער בין הערכים הנשגבים של שינוי העולם לבין המציאות היום יומית, איננו מהווה את נחלתם הבלעדית של החברים שזנחו את הרעיון המהפכני והשתלבו בסדר הקפיטליסטי. אלא הוא מאפיין את חיייו של המהפכן ההופך בהדרגה מאיש חזון לרוצח שפל אשר בשמם של הערכים הנעלים מקפח את חייהם של חפים מפשע. חוסר התועלת הטמון בפעילות האלימה מתעצמת בבחינה הרטרוספקטיבית שעורך ירג עם מעשיו, הנראים ממרומי ההיסטוריה כמעשי רצח חסרי תועלת שלא שינו דבר במערכת הפוליטית העולמית.
מלבד בחינתם המוסרית והחברתית של מעשי הטרור שהתבצעו בשנות השישים בגרמניה, שלינק מצליח לשרטט בספרו שורה של דמויות הנבנות לאורכה של העלילה. התבוננותן המחודשת של הדמויות בעברם פותחת צוהר ליחסי הגומלין המתקיימים בין העבר להווה.
ריבוי הדמויות מעיב במידה רבה על איכותו של הספר הנפרס על פני 200 עמודים בלבד. וזאת משום שחלק מהדמויות אינן מצליחות להתפתח לאורך העלילה ועל כן הן נשארות כדמויות פלקטיות שאינן מצליחות לחרוג ממאפיינהם הקלישאתיים. יחד עם זאת הדמויות הראשיות מצליחות להתפתח ולעורר אמפטיה מצד הקורא. הנחשף בהדרגה לדילמות העומדות בפני הגיבורים הניצבים בפני הרבעון האחרון של חייהם.
לסיכום, סוף שבוע אחד, הינו ספר בעל חשיבות ספרותית ותרבותית בשפה קולחת מצליח שלינק לחשוף את הקורא לדילמות המלוות את החברה הגרמנית הנאבקת על זהותה. בין עבר להווה בין ימין לשמאל בין פרטיקולאריות לאוניברסאליות. כל זאת מבלי לעמעמם את אנושיותם של הגיבורים התרים אחר זהותם החומקת מבעד לסיסמאות, הסדרים חברתיים והיום יומיות.
מומלץ.

פאולו ג'ורדנו, בדידותם של המספרים הראשוניים, כתר 2010



שעות הפנאי המעטות, המחירים האטרקטיבים והמבחר העצום הופכים את חווית הקניה לחוויה מורכבת בה אתה חש בפספוס מתמיד. מלבד עזרתן של מוכרות חינניות שבדרך כלל ממליצות על פי שיעורי העמלות הניתנות להם, ניצבים לעזרתך מדורי הספרות ורשימת רבי המכר הפותחים בפניך חלונות לעידכונים האחרונים בעולם הספרות. כך הגעתי לספרו של פאולו ג'ורדנו, בדידותם של המספרים הראשונים, המככב כבר מספר שבועות ברשימת רבי המכר בישראל.
במרכז ו של הרומן ניצבות שתי דמויות מתיה ואליצ'ה החיות את החיים במעין ריחוק מתמיד. המקנה להם נקודת מבט ייחודית על המציאות. ג'ורדנו מוליך את הקורא לאורך ציר הזמן, אשר ראשיתו בנקודת פתיחה בה כל אחת מהדמויות מתעצבת כדמות עצמאית ואחריתו בפגישתם של שתי הדמויות כמבוגרים. לאורך הדרך נפגש הקורא עם שלל אירועים חברתיים (חתונה, מסיבות, ארוחות ערב) בהם מתפקדים השניים כנוכחים נפקדים. כלומר מוגבלותם החברתית איננה מאפשרת להם לנהוג באופן המקובל, ולכן סיטואציות חברתיות שאינן זוכות בדרך כלל להתייחסות מקבלות פרשנות חדשה ומעניינת, המציבה את הקורא לא פעם בתחושה של מבוכה.
נדבך נוסף הזוכה להדגשה בספרו של ג'ורדנו מצוי בתפיסה שאין ביכולתו של האדם לשנות את נתיב חייו. ולכן נישואיה של אליצ'ה ונסיעתו של מתיה לאוניברסיטה מעבר לים, אינם מובילים לשינוי במציאות חייהם הקיומית המאופיינת בבדידות ובתחושת ניתוק מהסביבה. מלבד זאת ג'ורודנו מדגיש את המציאות המנותקת של הגיבורים באמצעות מחיקתם השיטתית של מאפייני הנוף, השפה והתרבות בהם חיים הגיבורים.
תיאורה של הבדידות כמציאות פטאליסטית המנותקת מהקשרים תרבותיים וחברתיים, מהווה פרשנות חתרנית כנגד הלך הרוח הקפיטליסטי בו אנו חיים, הדוגל בפיתוח האשליה שניתן לשנות את מציאות החיים באמצעות כוח הרצון. גיבוריו של ג'ורדנו אינם יכולים להתשנות, ולכן כל ניסיון לשנותם סופו בטרגדיה המשאירה צלקות בקרב המעורבים. . פנייתו של המחבר לתפיסת עולם שאיננה זוכה לפופולריות בהלך הרוח המעברי בו אנו חיים הופכת את הספר ליצירה מרתקת אך מדכאת, המשאירה את הקורא עפוף בהרהורים.

קרלו שטרנגר, אני פרויקט מיתוג- אינדבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי,כינרת-זמורה ביתן, 2010


במבט לאחור קצת קשה לי להסביר מדוע בחרתי לפנות לאחר שירותי הצבאי ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה. האמת, עד לאוניברסיטה כמעט ולא קראתי ספרות פילוסופית וידיעותי בדבר המקצוע בו אני הולך להשקיע שלוש שנים מחיי היו בגדר כותרות. התקופה של תחילת הלימודים זכורה לי בעיקר כתקופה של הלם תרבותי, שמות מונחים ואינספור מושגים ושאלות שכלל לא עלו על דעתי סחררו את ראשי. חלק ניכר מהשיעורים ניתחו עלי כממטרים עזים המציפים את הקרקע ואינם נקלטים בה. למען האמת רק לקראת סוף לימודי התחלתי לחוש שעולם הדעת הפילוסופי אליו נחשפתי אכן מעצב את תפיסת עולמי. כיום שלוש שנים לאחר סיום התואר כאשר אני מביט לאחור אני נדהם לראות עד כמה תפיסת עולמי עוצבה והושפעה על ידי ההרצאות והספרים שקראתי במחלקה לפילוסופיה. לצערי במציאות חיי אין לי את הפנאי הנפשי לשוב ולהתעמק בדיונים פילוסופים המצריכים התנתקות מהכאן והעכשיו ופניה אל עבר מציאות קצת יותר אבסטרקטית.
ספרו של קרלו שטרנגר,"אני, פרוייקט מיתוג",הצליח לחבר בין חיי היום יומים לבין מצע תיאורתי עשיר שבדרך כלל נחשף לעיניה של קהילת חוקרים מצומצמת הנהנת לתבל את שיחותיה במושגים ההופכים את השיחה למבצר בלתי נגיש. הדיונים הבהירים שעורך שטרנגר בלב ליבה של התרבות המערבית, הופכים את ספרו למדריך תרבותי למציאות התרבותית-חברתית בה אנו חיים. זאת, תוך תנועה מתמדת בין תהליכי המאקרו (גלובליזציה, נפילת הגוש המזרחי, מהפכה טכנולוגית) המעצבים את החברה לבין תהליכי המיקרו הבוחנים את מציאות חייו של האדם הבודד.
במסגרת זו בוחן שטרנגר תופעות תרבותיות העומדות בסיס קיומו של המעמד הבינוני בעולם המערבי. לדוגמא, שבירתה של קבוצת ההתייחסות הגיאוגרפית והצבתו של האני אל מול קבוצות התייחסות בין לאומיות. לדידו, שבירה זו מעלה שורה של שאלות כגון ,"איך הוא עשה זאת בעוד שאני נשארתי מאחור?", "כל כך צעיר ואחרי אקזיט, אני כנראה לוזר" המקנות לאדם המערבי תחושה מתמדת של כישלון. מלבד הרצון המתמיד לפרוץ משגרת היום היום ולעשות זאת בגדול, שטרנגר מצביע על ממד נוסף המעצב את התרבות בה אנו חיים. ניסיון אין סופי לכמת את מכלול ההיבטים בחיינו. החל מיחסים וכלה בתלושי משכורת. עבורו, הרדיפה אחר מדדים כמותיים יוצרת השטחה של השיח הציבורי והתרבותי, המבכר פופולאריות על פני פני עומק ואיכות. דבר הבא לידי ביטוי באומנות, בפוליטיקה ובחיינו היום יומים. שני התהליכים המתוארים, מובילים את האדם המערבי לתחושת דכדוך וחוסר מסוגלות. על מנת לברוח מתחושה זו מתקיים ניסיון נואש ליצירתה של מציאות חיים חלופית שתפיח תקווה בתחושת הכישלון. מתוך כך ישנה נהירה אל עבר תורות ניו-איג'יות המציאות פתרונות קסם להשגת האושר. אולם הפער הקיים בינם לבין הקודים התרבותיים המנחים את העולם המערבי, איננה מאפשרת התמודדות עם המציאות אלא בריחה המהווה חלופה עבור מיעוט. אל מול הבריחה המאפיינת את תרבות הניו-איג' שטרנגר מציע התמודדות המשלבת עומק תיאורתי והתבוננות רגישה לנפש אדם.
לאורך הספר משלב שטרנגר בין מגוון רחב של תיאוריות לבין תובנות הלקוחות מניסיונו כמטפל פסיכואנליטיקאי. השילוב בין השתיים הופכת את הספר למפת התמצאות בסבך החיים בו נתון האדם המערבי. באמצעותה מתאפשר לקורא לצאת למסע אישי אל עבר היסודות האינטלקטואלים של התרבות המערבית, ההופכים מנכסי תרבות המונחים בקרן זווית למדריכים המסייעים לאדם להתמודד עם הדילמות הקיומיות אל מולם הוא ניצב. ייתכן שיהיו קוראים שיראו בכתיבתו של שטרנגר השטחה של השיח הפילוסופי, אולם עבורי כתיבתו של שטרנגר היוותה פתח למגוון רחב של תיאוריות ותובנות שבלעדיה כנראה היו ממשיכות להיות סמויות מן העין. הערות השוליים הרבות הפזורות לאורך הספר, מראות שהכותב איננו שרלטן אלא חוקר מעמיק המזמין את הקורא למסע מרתק בנבכי התרבות המערבית.
כבר זמן רב לא קראתי ספר שהעלה בפני שאלות קיומית בזו אחר זו וגירה את סקרנותי האינטלקטואלית במידה כה רבה. בסיום הקריאה חשתי שעלי לרוץ לספריית האוניברסיטה בהר הצופים ופשוט להתחיל ולהתעדכן. מומלץ בחום!

ביקורת על ספרו של קרלו שטרנגר-העצמי כפרוייקט עיצוב