בעשרים השנים האחרונות השלטון המרכזי בישראל מעביר תחומי פעולה נרחבים לאחריותו של השלטון המקומי כדוגמת: חינוך, שיטור מקומי, התארגנות לשעת חירום ועוד. התרחבות הפעילות מציבה בפני השלטון המקומי אתגרים ניהוליים מורכבים המצריכים יכולות גבוהות הן מבחינה פוליטית והן מבחינה מקצועית [1] . אתגר המנהיגות וההובלה מונח לפתחם של שלושה שחקנים מרכזים: הדרג המקצועי- מנהלי האגפים ועובדיהם, הדרג הפוליטי בעל סמכויות הביצוע- ראש העיר וסגניו והדרג הפוליטי הנבחר ללא סמכויות ביצועיות (חברי המועצות). בין שלושת השחקנים אמור להתקיים מאזן כוחות שיווסת בין רצונותיהם של התושבים לבין היכולות הפיננסיות והאדמיניסטרטיביות של העיר. אולם, מאזן הכוחות מתקיים רק לכאורה משום שבעוד שסמכויותיהם ותפקידיהם של ראשי הרשויות והדמויות המובילות מבחינה מקצועית (גזבר, יועץ משפטי ומנהלי אגפים בעלי מינוי סטטוטורי) מעוגנים בחקיקה, תפקידיהם של חברי המועצות נעדרים כל הגדרה ברורה והם מקבלים לידם אחריות ללא סמכות וללא גיבוי תקציבי. עדות למצבם העגום של חברי המועצה ניתן למצוא בלשון הקלילה ...
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.