דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית מלחמת לבנון השניה

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

מן המדבר והלבנון סיפורו של עשהאל לובצקי במלחמת לבנון השנייה

מלחמת לבנון היא פצע מדמם בהיסטוריה הישראלית הצעירה לאזרחי ישראל המלחמה נצרבה כארוכה, כסמל לאי מוכנותו של מערך המילואים והסדיר לאתגרי הזמן, כנקודת חוסר אמון בין הדרג הבכיר לבין האזרח הפשוט. נטישתם של יישובי הצפון, טורי שנאלצו לחכות לידו הנדיבה של ארקדי גיידאמק בעוד הרשויות עומדות בחוסר אונים. הצליחו לפעור פצע כואב בציבוריות הישראלית, ממרחק הזמן התמונה ניראת טוב יותר. הגבול הצפוני שקט כבר י"ד שנים, ונראה שהחיזבאללה הנמיך את הלהבות הן בשל הסתבכותו בסוריה והן בשל החשש מעוצמת ידה של ישראל. כך למרות הרטוריקה הלוחמנית של מנהיגיו ובראשם השיח' חאסן נסראללה, אנו מהלכים באוויר הפתוח והוא מעביר את ימיו בבונקר מחשש להתנקשות ישראלית. כל אלו הן סקירות אסטרטגיות שמדברות על המצב הגיאו-פוליטי באזור ועל מקומה של מלחמה באשר היא בסדר הכוחות האזורי וביצירת מאזני הכוחות בין מדינות ועמים. אך מלחמה איננה רק סוגיא אסטרטגית היא נקודת קיצון עבור הלוחמים המשתתפים בה ועבור בני משפחותיהם הנשארים בעורף. ככזו היא אירוע מעצב עבור בני התקופה שחווים אותה, כזו היתה מלחמת לבנון עבור חיילי הסדיר והמילואים שלקחו בה ...

עשרים שנה ליציאה מלבנון- הפצע מסרב להגליד

אברהם אייזן (אני), מתלהב מהגעתו של אחי מלבנון וקצת משחק בחייל  מחכים לדפיקה בדלת ביולי 2000 רואיינתי יחד עם מיועדים לשירות ביטחון (מלש"בים) נוספים לכתבה שפורסמה במעריב תחת הכותרת, הדור שלא ידע את לבנון. הכתבת שוחחה איתנו על כך שאנו מייצגים דור חדש של מגויסים שלא ישרת במוצבים החודרים, שלא ידע מהם שיירות או פצצות מרגמה שנוחתות בזעם. "יהיה לכם שירות קליל, עוד מעט לא יצטרכו צבא", סיכמה בחינניות. מפה לשם באוקטובר 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה וכך נפתחו להן ארבע שנים אינטנסיביות של שירות שנע  בין שכונת אבו סנינא בחברון למחנה הפליטים בלאטה במבואות שכם. למרות שלא שירתתי ולו יום אחד מעבר לקו בסגול, לבנון תמיד הייתה נוכחת בחוויה האישית שלי. אני זוכר את עצמי   בראשית שנות התשעים כילד בכיתה ב-ג, מחכה שאחי הגדול   יכנס לביתנו בהפתעה עם תיק גדול, שכפ"ץ, ריח של נשק, ספר מתח בן מאות עמודים וקסדה שליוותה אותו בשיירות היורדות ארצה. הפחד שלא דובר הסתובב בין החדרים כאורח לא רצוי.   לעיתים את הציפייה הדרוכה חתכה בשורה בדבר מכר, חבר לצוות שנהרג כל בשורה כזו עטפה את הבית בתוגה. ...

האומץ להכיר במוגבלותו של מושג הניצחון

בדרך כלל ספרי צבא  המתמקדים בטקטיקה צבאית מפילים עלי תנומה, לא כך בספרים המתרוממים מעל לגובה השוחות ומשלבים בהם מדינאות ואסטרטגיה שלעתים מסתיימות בשדה הקרב. ספרו של עופר שלח, ה אומץ לנצח-מדיניות ביטחון לישראל (ידיעות אחרונות, 2015), משתייך לקטגוריה זו  תוך שהוא מלהטט בין הטקטי לאסטרטגי. כתיבתו של שלח, העוסק כבר שנים כעיתונאי וכפוליטיקאי בתחום, מציבה מראה מול מערכת הביטחון על זרועותיה השונות . התמונה המשתקפת אינה פשוטה אולם המסר חד וברור, על המערכת לעבור שינוי משמעותי על מנת להתמודד עם השינויים הדרמטיים המתחוללים במזרח התיכון.  לדידו אם התרחקותה של ה"מלחמה גדולה" המאופיינת באוגדות מתמרנות וצמיחתם של איומים חדשים כדוגמת: ארגונים חצי מדינתיים (דאעש, חמאס, חיזבאללה), מתקפות סייבר המופעלות ממרחק רב ויכולות לזרוע הרס נרחב, איומי טילים בעלי ראשי נפץ "מלוכלכים" מאיראן וגרורותיה. עולה הצורך בבניה מחודשת של  מערך ההגנה וההתקפה של ישראל באופנים שיוכל להתמודד עם התמורות באזורינו.  שלח אינו מסתפק בקריאה לשינוי בצבא אלא קריאתו פונה לכלל הגורמים העוסקים בתחומי הביטחון...

הקיץ חוגגים בר מצווה למלחמת לבנון השניה

שבויים בלבנון- האמת על מלחמת לבנון,יואב לימור ועופר שלח,  2006. מאירוע טקטי למלחמה ביולי 2006 כאשר שני חיילי מילואים נחטפו בגבול הלבנון על ידי לוחמי החיזבאללה הדרכתי קבוצה של נערים ונערות מבריטניה שהגיעו להתבסם ממראותיה של ארץ ישראל. על אף הזעזוע מההתקפה על סיור צה"לי הנע באופן שגרתי בשטחה הריבוני של   מדינת ישראל, התחושה הייתה שלפנינו אירוע נקודתי. אולם בהדרגה כאשר הדי התותחים לא נדמו ומספרי ההרוגים הלכו ותפחו, החלה לחלחל בי הידיעה שאנו בפתחה של מלחמה. הימים היו ימי טרום הטלפון החכם, ולכן לא יכולתי להתעדכן באתרי החדשות השונים והקשר לעולם התקיים באמצעות מבזקי החדשות והגלים הפתוחים שהיוו רעש רקע בלתי פוסק ללחימה. ככל שטווח הטילים גדל כך ירדנו עם החניכים דרומה, ובין מבזק למבזק הבנתי שעוד כוחות מגוייסים ושאני נשאר מאחור. לאחר כמעט כשלושה שבועות של כסיסת ציפורניים הגיעה סוף סוף החייגן המיוחל, אנו גוייסים צהלתי. הרגשתי חלק מהכוח הלוחם מאלו שהם חלק מהפיתרון, החניכים התייפחו, אני הזדקפתי בתחושת חשיבות ויאללה לימ"ח (יחידת מחסני חירום).... הימ"חים ריקים ואנו מ...