#אברהם אייזן ממליץ - המלצות וביקורות פודקאסטים, סדרות, ספרות

לאחרונה אני נהנה להקשיב לפודקאסטים שעוסקים בשאלות הגדולות של החיים, לשמחתי זהו נושא שזוכה לעיסוק נרחב על ידי פודקאסטרים שהרימו את הכפפה ועוסקים בנושא.  אחד מהם הוא ליאור טל שדה שבפודקסט שלו, קולות של רוח , הקדיש לנושא ארבעה פרקים מרתקים . בכל פרק נבחנת השאלה באמצעות שיחה מעמיקה המתמקדת בהוגה אחר. כך נפגשים להם הרב סולוביצ'ק המעמיק מבריסק, האדמו"ר ר' נחמן מברסלב, הסופר פרנץ קאפקא והפסיכיאטר הווינאי ויקטור פרנקל. כל אחד מהם ניסה למצוא את דרכו בסבך המודרני מתוך כמיהה למצוא משמעות לעצמו ולהולכים אחריו.   מגורל לייעוד דרכו של הגרי"ד סולביצ'יק ב פרק ראשון מארח ליאור טל שדה את פרופ' יהודה הלינגר המציג בבהירות את אחד מעמודי התווך של האורתודוכסיה המודרנית בארה"ב משנות החמישים ועד למותו בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, ר' יהודה דוד סולוביצ'ק . בפרק נסקרת כתיבתו הענפה של הרב תוך התמקדות   בהבחנה בין גורל לייעוד, בבדידותו של האדם הדתי ובחיפוש המתמיד אחר מימושה של הברית בין האדם לאלוהיו. סולוביצ'ק היה רחוק מדמות הרב הסטראוטיפית וכתיבתו מתכתבת עם גדול...

השיח הזהותי לא חייב להיעצר בגן הילדים תודעת החגים שלנו עוצבה בשנות הגן והילדות המוקדמת. הגננת שרה גבאי היא זו שצרבה את שירי החנוכה, הציבה את גבולות הסיפור של חג החנוכה, סימנה את החשמונאים כמושיעים ואת היוונים כרשעים מבלי הציין כלל את בני הברית המתייוונים. צריבה זו כה עמוקה, עד שגם שיעורי היסטוריה בתיכון ובאוניברסיטה לא הצליחו לעמעם את הנחות היסוד שהניחה שרה. עבור רבים תודעת החגים נשארה אי שם בטווח הגילאים 3-6, וככאלו הם הופכים למעין איים של נוסטלגיה ופחות לעוגנים המקנים משמעות ללוח השנה ולקיום היום יומי של אנשים בוגרים המתמודדים עם אתגרי החיים. גורלם של הוגים שאתגרו את החשיבה היהודית במשך מאות בשנים מברוך (בנדיקטוס) שפינוזה ועד לביאליק ואחד העם, לא שפר עליהם. היו שנשכחו בכלל ומלבד מספר מלומדים לא זכו להיזכר והיו כאלו שנכנסו לבחינות הבגרות וכך הם הפכו מהוגים ויטאליים ומעוררי מחשבה לחומר ממוקד לבגרות. מעין תחליף לוף צה"לי שרק עם דמיון פראי במיוחד יכול להיחשב כמנת בשר הגונה. השילוב בין המרחב הילדותי לבין בחינות הבגרות יצרו חיץ במעט בלתי עביר בין האדם שאינו דתי, לבין תרבותו היהודית. ת...

מהתנ"ך לפלמ"ח- הציונות גואלת את הספר הנשכח בהיכלי הישיבות ובתי המדרש מונח התנ"ך בקרן זווית, עיקר הלימוד מופנה לגמרא ולהלכה. כמובן שדיוני הגמרא רצופים בפסוקים אך הללו מהווים תימוכין לטענות הלכתיות ומסורתיות שהקשר בינן לבין פשט המקראות מיקרי בהחלט. דווקא הציונות היא זו שדחפה את 24 ספרי התנ"ך לקדמת הבמה, חזון הנביאים החברתיים, כיבושי יהושוע והדרמות של בית דוד ובית עמרי זכו להתייחסות מחודשת. מתוך תפיסה אידיאולוגית זו המותחת קשר ישיר בין התנ"ך לפלמ"ח ייסד בן גוריון   את חוג התנ"ך בביתו, יגאל ידין (הרמטכ"ל השני) יצא למסעות מתל דן ועד למגידו על מנת למצוא הוכחות לממלכות האבודות שכוסו בעפר. בכיתות הלימוד של החינוך הממלכתי התלמידים דקלמו את שירת דבורה וקינת דוד. המיתוס התנ"כי הועלה על נס והפך לייסוד זהותי מכונן. השנים חלפו והתנ"ך איבד בהדרגה את יוקרתו, שיעורי התנ"ך בבתי הספר התמקדו בתקבולות ובמבנים ספרותיים, הפוליטיקאים העדיפו ללחוץ ידיים בחתונות והחפירות הארכיאולוגיות נזנחו לטובת מיעוט חוקרים שהתכתש בינו לבין עצמו. מיזם 929 והחזרת...

בימי התואר הראשון לקחתי קורס בביקורת המקרא, 21 שיעורים שהוקדשו למציאת סתירות, העדר עקביות ופערים עלילתיים בכל רחבי התנ"ך. לפתע התגלו מילים ומקומות שלא מתאימות לתקופות המדוברות, ממצאים ארכיאולוגים וכתובות העמידו בסימן שאלה מסמרות עלילתיים והמבוכה שלי כמי שגדל בחינוך הדתי הייתה רבה. מחד הרגשתי שמחה, הינה המקרא מתגלה כאוסף של אגדות שניתן לערער את אמינותן. אך מאידך, הייתכן שדורות על דורות הקדישו את עתותיהם לסיפורי בדים שאין בהם ממש? לאחר שהתפוגגו רעמי הביקורת וחשיבה בהירה יותר החליפה את ההרעשה האינטלקטואלית שחוויתי, החלה להתבסס בי ההכרה שיש צורך להפריד בין הממד ההיסטורי לבין הממד התיאולוגי. בעוד הראשון מחפש אחר האמת ההיסטורית באמצעים ארכיאולוגים ופילולוגים. השני, אינו מסתפק במציאות הנחוות אלא הוא רואה בה כסות לדרמה האמיתית המתחוללת במרחב התיאולוגי אשר עבורו ההיסטוריה אינה אלא במה המאפשרת לרוח להתגשם בבשר. הפרדת רשויות- בין היסטוריה לתיאולוגיה הבעיה מתחילה כאשר ההפרדה בין התיאולוגיה להיסטוריה מתפוגגת ומלכות נוגעת במלכות. מבלי משים כאשר רבנים מנסים להוכיח את סיפורי המקרא ...

מרדכי רוטנברג וברוך כהנא, השטיבל והסטארט-אפ- שש שיחות על חסידות פסיכולוגיה יהודית ואתגרי השעה, ידיעות אחרונות, 2018, 221 עמ' הקושי בגיבושו של מסד ידע רוחני בעידן של התמחות למרות שמספר התלמידים במדעי הרוח והחברה   הולך ופוחת, סוגי התארים שניתן להתמחות בהם הולכים ומתרחבים. בצר להם האוניברסיטאות ממציאות   בזו אחר זו   תת התמחויות שנועדו למשוך   את תשומת לב הלומדים והלומדות המתקשים לצעוד במסדרונות הפקולטה למדעי הרוח.   כך ניתן ללמוד היסטוריה יהודית, והיסטוריה יהודית אמריקאית, ומנהיגות בחינוך לעומת פילוסופיה של החינוך ועוד כהנה וכהנה תתי מקצועות שכל פקולטה מגינה על ייחודה בחירוף נפש. באופן פרדוקסאלי בעולם שהולך ונהיה יותר שטוח ופתוח, דווקא באוניברסיטאות החומות הולכות ומתגבהות. במבט לאחור זו אחת הסיבות שעל אף שהשתתפתי במספר רב של קורסים העוסקים בחסידות הן מהזווית הפילוסופית והן מהזווית ההיסטורית מעולם לא שמעתי את שמו של חתן פרס ישראל,מרדכי רוטנברג, ולדעתי הדבר נובע במידה רבה מכך שהוא השתייך לחוג לעבודה סוציאלית ששייך לפקולטה אחרת. כך חשיבה רעננה הבוחנת את החס...

אנדרה נהר, זהותנו היהודית, תרגם מצרפתית: עזריה שמואלי, ראובן מס, 1994, 120 עמ'. אי שם בשיעורי החינוך של שלהי כיתה י"ב, זכורים לי דברי מורי:  "שנת המכינה המחברת בין ימי התיכון העליזים לשירות הצבאי היא שנה של עיצוב זהות, בה תבחרו את הנתיב הזהותי שיעצב את חייכם".  מאז אותו שיעור   עברו אי אלו שנים ולמרות חיפושים אינטנסיביים אני עדיין תר אחר זהותי. הודות להוגים אקזיסטציאלים כניטשה וסארטר אליהם התוודעתי בימי התואר הראשון ולאחרונה לספריו של הפסיכולוג ואיש הרוח קארלו שטרנגר התחדדה בי ההבנה   שתהליכי העיצוב אינם מסתיימים לעולם אלא הם מהווים חוויה אקזיסטצינלאיסית בה היחיד מעצב את אישיותו כיצירה אומנותית ההולכת ומקבלת רבדים נוספים בכל שלב בחייו. ההכרה בכך שמדובר בתהליך המושפע מהמפגש המתמיד שלי עם סביבתי האינטלקטואלית והחברתית, מעודדת אותי להרחיב את מעגלי ההתנסות ולחפש אחר רשמיהם של אחרים המתעדים את מסעותיהם הזהותיים בין אם בפרוזה, בשירה או בכתיבה עיונית המדגישה את המפגש האישי של הכותבים עם הטקסטים עימם הם מתדיינים.   ספרו של הפילוסוף הצרפתי-יהודי, אנדרה נהר ,...