דילוג לתוכן הראשי

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

האומץ להכיר במוגבלותו של מושג הניצחון

בדרך כלל ספרי צבא  המתמקדים בטקטיקה צבאית מפילים עלי תנומה, לא כך בספרים המתרוממים מעל לגובה השוחות ומשלבים בהם מדינאות ואסטרטגיה שלעתים מסתיימות בשדה הקרב. ספרו של עופר שלח, האומץ לנצח-מדיניות ביטחון לישראל (ידיעות אחרונות, 2015), משתייך לקטגוריה זו  תוך שהוא מלהטט בין הטקטי לאסטרטגי.
כתיבתו של שלח, העוסק כבר שנים כעיתונאי וכפוליטיקאי בתחום, מציבה מראה מול מערכת הביטחון על זרועותיה השונות . התמונה המשתקפת אינה פשוטה אולם המסר חד וברור, על המערכת לעבור שינוי משמעותי על מנת להתמודד עם השינויים הדרמטיים המתחוללים במזרח התיכון.  לדידו אם התרחקותה של ה"מלחמה גדולה" המאופיינת באוגדות מתמרנות וצמיחתם של איומים חדשים כדוגמת: ארגונים חצי מדינתיים (דאעש, חמאס, חיזבאללה), מתקפות סייבר המופעלות ממרחק רב ויכולות לזרוע הרס נרחב, איומי טילים בעלי ראשי נפץ "מלוכלכים" מאיראן וגרורותיה. עולה הצורך בבניה מחודשת של  מערך ההגנה וההתקפה של ישראל באופנים שיוכל להתמודד עם התמורות באזורינו.
 שלח אינו מסתפק בקריאה לשינוי בצבא אלא קריאתו פונה לכלל הגורמים העוסקים בתחומי הביטחון, תוך הרחבת מושג הביטחון אל עבר משרדי הכלכלה והדיפלומטיה שיחדיו אמונים על חוסנה של מדינת ישראל. ראייתו הרחבה מציבה את המעשה הצבאי בתוך הקשרו הרחב כפי שניסח זאת התאורטיקן הצבאי קרל פון קלאוזוביץ, "המלחמה אינה אלא המשך המדינאות באמצעים אחרים". כלומר, הניצחון הצבאי איננו עוד יעד או עוד כמה ראשי מחבלים אלא הוא נגזרת למטרות האסטרטגיות שמציב דווקא הדרג המדיני. מתוך כך אל לו לדרג הפוליטי להיתלות בהחלטות הצבא, אלא להיפך הדרג האזרחי הוא המגדיר את מטרות המלחמה ועל כן על הקברנטים להיות רכונים על נוסחי יעדי המלחנה  ולא על הממד האופרטיבי של תנועת הכוחות.

מלבד הפן הדיפלומטי המחבר מפנה זרקור למשמעויות הכלכליות המצויות בהתעצמות הצבא ובהחלטות המפקדים בשטח (מחירה של כמות האש המוטחת באויב). גם בסוגיה זו תובע  שלח  ששיקול הדעת לא יימסר באופן בלעדי לקברניטי הצבא אלא  יינתן לגורמים אזרחים שיבחנו את המשמעויות התקציביות הטמונות בחידוש מלאי החימוש, באופני ההצטיידות ובבחינת שאלות של עלות מול תועלת בסוגיות ביטחוניות. פתיחתו של הדיון מאפשרת את העלאתן של  שאלות חדשות: האם נכון להשקיע טיל העולה חצי מיליון ₪ בהריגת שני חבלים עם מקלע?, מדוע חיסכון בחייהם של חיילים עולה על החיסכון בחייהם של חולים במחלקות בתי החולים? מדוע קצין-פקיד עורפי צריך לצאת לפנסיה עשרים שנה מוקדם יותר משאר עובדי המשק?
השאלות המועלות בספר אינן ייחודיות והן מצטרפות  לשורה ארוכה של מאמרים בעיתונאות הכתובה והמשודרת. אולם הודות ליכולותיו העיתונאיות כתיבתו של שלח מצליחה לנווט במיומנות בין ביקורת חדה ועניינית לבין שמירה על המותג האהוב, צבא הגנה לישראל. הודות לכך מרבית דברי הביקורת  לקוחים באופן עקבי ממאמרים שכתבתו קציני צה"ל בעבר ובהווה, כך  גם קורא הסולד מהעלאת ביקורת על הצבא, יכול לחוש בנוחות ולראות בשיח המתנהל לאורך מאות עמודים קריאה לחדשנות ולהתייעלות בדיונים שעד כה התנהלו רק בקרב יודעי ח"ן.
איגודו של הדיון הציבורי והמקצועי   לספר אחד היווה עבורי  חידוש שאיפשר לי לקבל תמונת מבט רחבה ומקיפה שלא הייתה לי עד כה. כמו כן הפריסה הסדורה והחלוקה לפרקים  מאפשרת חשיפה  למושגים רבים  שעד כה לא היו שגורים בפי, כדוגמת: "מלחמה בתוך אזרחים", "מלחמה בין מלחמות", "ניצחון בעידן נטול הכרעה". ההיכרות עם מושגים אלו חידדה בי את ההכרה שהשיח הציבורי בישראל צריך לעבור שינוי רדיקאלי, קריאתם של פוליטיקאים פופוליסטים, "תנו לצה"ל לנצח!" צריכה להתחלף בשיח ביקורתי הבוחן את מושג הניצחון לעומקו. מהו אותו ניצחון מיוחל? ומהו מחירו החברתי והכלכלי? כאשר מדובר ביחסי כוחות לא סימטריים, באויב שאינו מוגדר באופן ברור המשתמש בטכניקות מגוונות על מנת להתיש את ישראל בסבבי לחימה ארוכים (מלחמת לבנון נמשכה 34 ימים, מבצע "צוק איתן" נפרס נמשך למעלה מ-50 ימי לחימה).
מלבד הרחבת הדעת ספרו של שלח נושא עימו בשורה נוספת בכך שהוא מתעמת עם  השיח ההגמוני השורר במחוזותינו  המאפשר לאנשי צבא בעבר ובהווה ועיתונאי חצר החוזרים אחר דפי המסרים מלשכת הרמטכ"ל, לעצב את תפיסת עולמנו ולקבל את המציאות הבטחונית כאמיתות שאין לערערן. לעומת זאת השאלות שמעלה שלח מעורר שיח  ביקורתי והרחבה של הדוברים היכולים להתבטא בסוגיות שעד כה נתפסו כשייכות למלייה הצבאי בלבד. בכך הוא תורם תרומה חשובה לשקיפות ולאחריות הציבורית באחד הנושאים החשובים ביותר לאזרח הישראלי.  
שלח אינו מסתפק בדיון תיאורטי אלא הוא מציע באופן מובנה  למעלה מ-100 הצעות  לייעולה של המערכת במגוון רחב של נושאים: אופני בניית הכוח, לתהליכי קבלת ההחלטות בקבינט, בממשלה ובוועדות חוץ וביטחון. הצעותיו המתבססות על וועדות שהוקמו לאורך השנים לבחינת יעילותו של הצבא מוכרות למקבלי המדיניות אך מסיבות פוליטיות ומתיחות פנים ארגונית רובם לא זכו להיות מיושמים, ואם יושמו יישומן נעשה באופן חלקי. ההסתמכות על חומרים המוכרים לאנשי מקצוע זה עשרות בשנים, מקטינים את מידת הרלוונטיות של החיבור לבעלי מקצוע האמונים על התחום. אולם לאזרחים מודאגים מן השורה שרק מתעניינים בתהליכי קבלת ההחלטות איגודם של כלל החומרים בצורה בהירה ומתומצתת מהווה חידוש משמעותי. יחד עם זאת שיטת העריכה המחלקת את הספר לפרקים ואז לפרגמנטים בני עמוד-שניים הדנים בנושאים מגוונים בקצרה, מקשה מאוד על קריאה רציפה וישנה תחושה של מעבר מעולמות מושגים שונים, שמי שאינו בקי הם עלול לחוש כטובע בים המלל. עומס המידע מגלם את  חולשתו המרכזית של הספר המהווה בן כלאיים בין אסופה של מאמרים עיתונאיים לבין נייר מדיניות (ללא המתודולוגיה המתבקשת). הפסיחה על שני הסעיפים מובילה לכך  שהכתיבה הקולחת המאפיינת את העיתונות נקטעת לא אחת בדיונים משדה "ניירות המדינאות" שאינם מבשילים מבחינת עומקם, וכך נותר הקורא קירח מכאן ומכאן. לדעתי, התמקדות במספר נושאים שיזכו לדיון מעמיק הייתה מיטיבה עם הספר, ומגדילה את מידת תרומתו לשיח הציבורי אל מעבר לאיזכורם של מושגים רבים הנשארים בשטחיותם למרות מאות העמודים בהם הם נדונים.
לסיכום, האומץ לנצח, הינו ספר מטריד המראה את הפערים בין דימויים החסון של הצבא וציבור מקבלי ההחלטות לעומת המציאות השוררת. כתיבתו של שלח דומה ל"פצעי אוהב" המקווה באמצעות ביקורתו לשכלל את השיח המערכתי ולהדק את אופני קבלת ההחלטות. באופן שיטתי ומנומק הוא מציע לכונן תהליכי קבלת החלטות המושתתים על עבודת מטה מעמיקה השואפת להתנתק מקונספציות ולבחון סוגיות בצורה רחבה, שתאפשר למקבלי ההחלטות לדון ולבחון חלופות ולא להוות חותמות גומי לדרג הצבאי. הדיון המתנהל מעל דפי הספר, מאירים באור אחר את דרישתו של שר החינוך, נפתלי בנט, לתת לחברי הקבינט עוזרים צבאיים שיאפשרו להם להכיר את החומרים לעומק, לדון ולסייר וזאת לפני שהם מרימים את האצבע לטובת מבצע כזה או אחר. הוצאתו של השיח מקבוצת בעלי עניין  אל עבר הציבור הרחב שלמעשה נושא בנטל ההחלטות הן בדמו והן בכספו, מהווה מהלך דמוקרטי המעודד שקיפות ואחריות. מהלכים מעין אלו לא יכולים להתקיים ללא חיבורים כדוגמת, האומץ לנצח, הפותחים בפני הציבור  את עולם המושגים שסביבו נסוב הדיון שבישראל אינו מתנהל במחוזות התיאוריה אלא יש לו השלכות יום יומיות לשגרת יומנו.
עפר שלח, האומץ לנצח- מדיניות ביטחון לישראל, ידיעות אחרונות, 2015, 310 עמ'




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

שלוש סדרות מתח ישראליות שיעוררו לכם את הסגר

 עלייתו של תאגיד השידור כאן 11 עוררה שדים מרבצם. רשות השידור המיתולוגית הובסה על ידי הערוצים המסחריים, הסכמי העבודה שהונחו על צווארה לא אפשרו לה להתחדש ולהשתנות ותחושה של  ייאוש  וחוסר רלוונטיות פשטה במסדרונות רוממה השוממים. לאחר שהוחלט על פירוקה והקמתו של תאגיד מחודש  החל מאבק פוליטי עיקש. כדרכו נתניהו חזר בו וסוגיות של תרבות ובידור פינו את מקומן לזהותם  הפוליטית של הכתבים, למידת העצמאות בדיווח ומעל הכל לסוגיית הסוגיות, מידת הנאמנות לראש הממשלה ולחבר מרעיו. הימים חלפו, הניסיונות לבטל את הפירוק כשלו והתאגיד יצא לדרך. בשנתיים שעברו מיום הקמתו התחוללה לא פחות ממהפכה תרבותית בישראל, היצירה המקומית נסקה וללוח השידורים החלו להגיח תכניות מקור שרעננו את רצועות השעמום של הערוצים המסחריים שלא הצליחו לייצר תוכן מלבד רצועות אקטואליה ארוכות הממחזרות ידיעות במשך שעות ותוכניות ריאליטי מתוחות כמו גומי לעיסה, המנסות להפיק את מיצוי הטעמים המרבי מהתערובת הזולה.  לצד תכניות אקטואליה אינטליגנטיות ומרחיבות דעת, הופקו סדרות תעודה חדשות שפתחו בפני הצופים עולמות לפינות נסתרות בקיו...

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

שבע מידות רעות בראשית המאה בשנות לימודי לתואר הראשון הסתכלתי בקנאה בחברי הסגל שהילכו במסדרון המחלקה להיסטוריה של עם ישראל. קינאתי בדרך הילוכם במבטם המהורהר בשיח הידעני שקיימו עם הסטודנטים לתארים מתקדמים שחיכו בציפייה למוצא פיהם. הייתה לי תמונה רומנטית  לגבי  אלו שהקדישו את ימיהם לעולמות הרוח. עם ההגעה לתואר השני התחלתי להבין את הפער בין מציאות לבין דמיון. התחלתי להתוודע למשפך הצר ההופך עם השנים לזרזיף דקיק ככל שהדרך במעלה התארים הולכת ומתארכת. הקילוח הדקיק הזה עומד במרכז ספרה של מאיה ערד, שבע מידות רעות (חרגול, 2006). שבע מידות רעות- תיאור מכלי ראשון מאיה ערד הנשואה לאיש אקדמיה המלמד בארה"ב ובעצמה לימדה כמרצה במגוון אוניברסיטאות מכירה בקרוב את הפער בין דמיון למציאות. במרכז ספרה נמצאת המחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטה הבדיונית, רדוורס, השייכת לליגת הקיסוס של האוניברסיטאות באמריקה. המחלקה המדוללת באמצעים ותקנים מנסה להילחם על עצם קיומה ונמלטת בקושי מחרב הקיצוצים של הנהלת המוסד. פטירתו של אחד מהפרופסורים הוותיקים פותחת מכרז למשרת הוראה תקנית. מכרז שבצוק העיתים נפתח אחת לעשור....

בינג' סדרות מתח בריטיות לצפייה בנטפליקס- לא משליכים ערב פנוי לפח

מהן הסדרות הבריטיות הטובות ביותר המשודרות בנטפליקס, ואיך כל זה קשור לשיעורי ילודה נמוכים באירופה וארה"ב? הילדים נרדמו, עלטה כיסתה את הבית. ערוצים אחד ושתיים משרדים תוכניות אקטואליה ובקיצור ישנה תחושה כללית שאין מה לראות, אבל מצד שני ישנה כמיהה עזה לשבור את שיגרת היום יום. הדקות נוקפות, העיניים מתחילות להיעצם ומחשבה טורדנית מפלחת את התודעה, האם נצליח למצוא סדרה או סרט מעניינים בנטפליקס  ולא סתם נוריד ערב לטמיון? המלאכה מרובה והזמן דוחק, ותחושות של ייאוש משתלטות על ספת הסלון. אל דאגה, זו אינה גזרת גורל, מצורפת רשימה של סדרות מרתקות היישר מהממלכה הבריטית, שכבר ניבא עליה חנוך לוין, "בלונדון טלוויזיה מצוינת", קחו את הזמן הוסיפו את הסדרות לרשימה הצפייה שלכם, ותודו לאל על כך ששירותי הצפייה הביאו איתם את מיטב התוצרת של ה BBC ישר לסלון הביתי. סדרות מתח בריטיות לצפייה מרתונית בנטפליקס בשם החוק ( Line of Duty )   שתי עונות מצוינות העוסקות ביחידה לחקירות שוטרים בלונדון. העונה הראשונה שוזרת בין שני סיפורים שלכאורה לא קשורים זה בזה הרג עבריין במהלך מרדף משטרתי וחקירת שחי...