דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך דצמבר, 2010

ליעד שוהם, מספר חסוי, כנרת-זמורה ביתן, 2008

כל חובב קריאה יודע שישנם ספרים לכל אפיזודה בחיינו: חוף ים, מילואים, שירותים, טיסות, נסיעות קצרות באוטובוסים, נסיעות ארוכות, שבתות ומועדים, ערבים רגועים בבית ועוד. השבוע התוודעתי לסוגה חדשה של ספרים, ספרי צירים, ספרים אלו ניתנים לקריאה במרווחים של שש-עשר דקות בהפסקות קבועות הנעות בין דקה לדקה וחצי. ספרים אלו מאופיינים בעלילה פשוטה, במספר מועט של דמויות רדודות וסטריוטיפיות ובשפה פשוטה המזכירה אולפנים ללימוד עברית. מטרתם המרכזית היא להשאיר אותך ער, אולם ללא הפעלה של כלל המערכת המוחית. מעין מצב סטנד-ביי במחשבים, המאפשר למחשב להישאר דלוק תוך  חיסכון באנרגיה. ספרו של ליעד שוהם, "מספר חסוי", נפל לידי ככפפה ליד בדיוק עשרים וארבע שעות לפני שאישתי החלה לחוש בצירים. בין ציר לציר ולאחר מכן בשעות הארוכות בחדר הלידה ובחדר ההתאוששות קראתי בשקיקה את הספר שהיווה עבורי מרחב מדומיין שאיפשר לי לקחת הפסקה ולו קלה מהמציאות הסובבת. במרכז העלילה ניצב מתמחה צעיר ושאפתן הנקלע בעל כורחו לפרשיית רצח המציבה אותו במצב מסוכן. כצפוי המתמחה איננו מאבד את עשתונותיו ובאמצעות תושיה ויוזמה הוא יוצא

סטיג לרסון, נערה עם קעקוע דרקון, מודן, 2009

לכל משפחה יש את סודותיה. מתחת למעטה של חיוכים ומפגשים, מסתתרים על פי רוב סיפורים שכולם מעדיפים להשאיר עמוק בחשכה. טכניקות ההסתרה כה מוצלחות עד לכדי כך שפעמים רבות ישנה נטייה לראות את סביבתנו כסביבה המוקפת במשפחות מושלמות שמלבד ריבים בדבר מי יוריד את הזבל, הן חיות בהרמוניה מופלאה. הסיפורים הקשים נשארים מגולגלים בין עמודי העיתונים ובכתבות הטלויזיה, רחוקים מן הלב אך קרובים לעין. הימצאותם במרחב הוירטואלי הבלתי נגיש מאפשרת לנו להינות משני העולמות: מחד, לספק את יצר המציצנות, ומאידך לחוש בטוחים. האימה אינה מתרחשת בפתח ביתנו אלא במרחבים בלתי מוגדרים, רחוקים, בינות לשיכונים מתפוררים ומשפחות של מהגרים שאינן מתפקדות. לעומת זאת בספרו של הסופר השבדי, סטינג לרסון, נערה עם קעקוע דרקון , האימה מגיעה אל פתח הבית ומטלטת את הקורא עמוד אחר עמוד. במרכז העלילה, ניצבות שתי דמויות: מיכאל בלומקוויסט, עיתונאי בגיל העמידה המסתבך במשפט דיבה הפוגע קשות באמינותו וליסבת סאלנדר, תחקירנית צעירה החיה באזור הדמדומים שבין שיגעון לנורמאליות. השניים חוברים יחדיו לחקירת היעלמותה של נערה בת שש-עשרה, בת למשפחת תעשיי

מדשדש באחו- סיפור של מסע שורשים שלא צלח

אהרון אפלפלד, פולין ארץ ירוקה, כתר, 2005 סצנת התיירות הולכת ומתרחבת בהדרגה ואנו מגלים עוד ועוד טיולים ההופכים למעין תמרורי סימון במסלול החיים: טיולי בר/בת מצווה ליורו דיסני, טיול לפני גיוס לאמסטרדם או יוון, טיול לאחר גיוס לדרום אמריקה או למזרח הרחוק, טיול ירח דבש לטורקיה  ולסיום טיולי שורשים הבאים להציב אותנו אל מול אתרי מורשת שהולכים ומתעמעמים במרוצת השנים. טיולי השורשים אינם בהכרח טיולי נוסטלגיה משום שמרבית משתתפיהם נולדו בארץ ולכן המסע לנחלת אבותיהם איננה פורטת על מיתרים נוסטלגים. כמו כן במרבית המקומות התשתית התיירותית רק בחיתוליה, כך שגם חוויה של נופש איננה מוזמנת למטיילי השורשים, אם כן מהו הכוח המניע אנשים לארוז מזוודה ולכתת את רגליהם בכפרים נידחים הפרוסים ברחבי מזרח אירופה? אהרון אפלפד בספרו , "פולין ארץ ירוקה" (כתר, 2005), מנסה להתחקות אחר שאלה זו באמצעות תיאור מסע השורשים של יעקב פיין לכפר הולדת הוריו הנמצא אי שם בפולין. פיין, סוחר תל אביבי אמיד בשנות השישים של חייו, יוצא למסע שורשים בלא ידיעה ברורה מה ברצונו למצוא בכפר שהיהודים שגרו בו ברחו או נרצחו במהלך