חפש בבלוג זה

ג'.ד סלינג'ר, התפסן בשדה השיפון, עם עובד


מרד וחדשנות הם עניין של תקופה וגיאוגרפיה, אך לפני עשור הזכרה של המילה "הומוסקסואל" הייתה גורמת לכל יושבי החדר לנוע באי נוחות. כיום, אם אינך מכיר לפחות אדם אחד שאינו סטרייט אתה חש שאתה כלוא בבועה של שמרנות מפוהקת. בראשית שנות התשעים, התבטאויותיו של אביב גפן כנגד שירות קרבי והנאמנות המוחלטת למדינה, עוררו סערה ציבורית וקריאות להחרמתו של האמן. כיום, עשרים שנה אחרי, גפן הפך להיות חלק מהמיין סטרים המוזיקאלי והתבטאויותיו החתרניות נראות כמשובת נעורים בלבד.

לפני כשישים שנה יצא לאור ספרו של ג.ד' סלינג'ר, "התפסן בשדה השיפון". הספר מתחקה אחר ארבעה ימים בחייו של צעיר אמריקאי, בן המעמד הבינוני-גבוה, המורחק מבית הספר היוקרתי בו הוא לומד. הצעיר, הולדן קולפילד, יוצא למסע התבגרות בעיר הגדולה, ניו-יורק. בדרכו פוגש הולדן גלריה רחבה של דמויות: צעירות הבאות לבלות בעיר הגדולה, נזירות, זונה, מורים מזדקנים ו"חברים" לספסל הלימודים. לאורך כל המפגשים נשמעת תחינתו הנואשת של הולדן לשיחה אותנטית המתעלה מעל הזיוף החברתי-בורגני המאפיין את החברה הגבוהה אליה הוא משתייך. פעם אחר פעם מבקש הולדן מבני שיחו לפתוח את סוגר ליבם בפניו, אולם, הם ממשיכים להיות שבויים בתפקידיהם החברתיים. הניגודיות בין כמיהתו של הולדן לשיחה פתוחה וחברתית לבין המקובעות החברתית של בני שיחו מנציחה את הזרות והניכור המתקיימים בין הגיבור לבין סביבתו.

"זאת הצרה אתכם, כל המטומטמים. אתם אף פעם לא רוצים לשוחח על שום דבר. ככה מכירים מטומטם. הוא אף פעם לא רוצה לשוחח על משהו נבון, " ואז הוא באמת תקע לי אחת, ועוד לפני שהבנתי מה קורה, הייתי עוד פעם על הרצפה המחורבנת....'למה, לעזאזל, אתה לא סותם את הפה כשאני אומר לך?" (עמ' 55).

הקיבעון החברתי מעורר בהולדן כמיהה לבריחה אל עבר מציאות אלטרנטיבית שאינה פועלת על פי החוקים החברתיים המניעים את החברה (מנזר, בקתה קטנה המרוחקת מהמולת העיר).

"'תראי', אמרתי. 'יש לי רעיון. מה דעתך לקום ולהסתלק מכאן? .....נגור באחד מהחניונים האלה ובמקומות כאלה עד שייגמר לנו הכסף. ואז, אחרי שיגמר לנו הכסף , אני אוכל למצוא עבודה באיזה מקום ונוכל לגור באיזה מקום שיש על ידו מעיין....נוכל לבלות יופי! מה דעתך? תגידי מה דעתך? תגידי מה דעתך? את באה איתי? בחייך" ( עמ' 158).

אל מול התלהבותו הילדותית ניצבות הנורמות החברתיות הכובלות את הסובבים אותו, הרואים בכמיהתו לבריחה מעשה של טירוף שאין בו ממש.

"אנחנו שנינו בעצם ילדים. ובכלל חשבת לרגע מה תעשה אם לא תמצא עבודה כשייגמר לך הכסף? אנחנו נמות מרעב. כל העניין הוא כל כך לא מציאותי" (עמ' 159).

שוב ושב עולה לאורך הספר השאלה, מיהו המציאותי? מי הולך בדרך הנכונה? הולדן המרדן או החברה המכפיפה את היחיד להסדרים חברתיים המצריכים אותו לעמעם את רצונותיו ולהתאימן לסדרים הכלכלים והחברתיים המגדירים באופן מסוים מהן הצלחה וכישלון.

"לא יהיו מקומות נהדרים שנוכל לנסוע לשם אחרי שאני אגמור את האוניברסיטה וכל זה. הקשיבי טוב. זה יהיה לגמרי אחרת. נצטרך לרדת למטה במעליות עם מזוודות ודברים כאלה. נצטרך לצלצל לכולם ולהגיד להם שלום ולשלוח להם גלויות מבתי מלון וכל זה. ואני אעבוד באיזה משרד, ארוויח הרבה כסף ואסע לעבודה במוניות ובאוטובוסים של שדרות מדיסון".(עמ' 159).

כיום, ישנם ספרים רבים המתארים את העולם מנקודת מבטם של מתבגרים (רשלנות-דבורה רוברטסון, המקרה המוזר של הכלב-מרק הנדון) אולם, בשנות החמישים כתיבתו של סיפור מנקודת מבט שאיננה משתייכת לעולם המבוגרים מהווה חידוש שככל הנראה הפכו את ספרו של סלינג'ר לרב מכר עולמי שנכנס לקאנון של התרבות האמריקאית. חדשנות נוספת הנמצאת בכתיבתו סלינג'ר טמונה בכך שהוא אינו מייפה את שפתו של הגיבור על מנת להביאה למעמד של ספרות גבוהה, אלא, הוא משמר את שפתו האותנטית של הגיבור המתבגר המתעמת עם המציאות הסובבת אותו. בהקשר זה, נראה שהתרגום ה"מחודש" שנעשה על ידי דניאל דורון ואברהם יבין אי שם בשנות השבעים קצת איבד מחיותו, מה שגרום לכך שאמינותן של הדמויות נפגעת והשפה המחוספסת בה מדבר הולדן הופכת לסלנג של בתי אבות. טוב יעשו בהוצאת עם עובד אם ישדרגו את התרגום לשפת היום יום של שנות האלפיים, ובכך יחזירו לחיבור את חיותו.

לסיכום, ספרו של סלינג'ר מצליח להעלות תהיות על החברה הבורגנית-צרכנית בה אנו חיים, בשפה קולחת ומחוספסת. הביקורת החברתית ושאלות היסוד המועלות על ידי הולדן עדיין רלוונטיות לימנו, חמישים שנה לאחר שנכתבו לראשונה. כמו אביב גפן והחבר ההומוסקסואל אשר נכנסו למיין סטרים גם ספרו החתרני של סלינג'ר מחובק על ידי הקונסנזוס, כבר מספר שנים ספרו מהווה חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים לבגרות בספרות. אירוני שבני דמותם של בתי הספר אותם תוקף סלינג'ר מחבקים כיום את המחבר וחיבורו ומעניקים להם חיי נצח בין דפי הבגרויות הסוללות את הדרך לבורגנות ממנה הוא כה ניסה להימלט.

ג'.ד סלינגר, התפסן בשדה השיפון,תירגמו: דניאל דורון ואברהם יבין, עם עובד, 2011. 255 עמודים.

טום רוב סמית, ילד 44, כתר 2009



בשנות ילדותי היו פוקדים את ביתנו רבים ממובילי המאבק לקידום העליה מברית המועצות. מלמדי עברית בסתר, חוטפי מטוסים, מפיצי שירים חתרניים ואינטלקטואלים שבסתר ליבם חלמו על ציון בעודם עומדים בתורים מפרכים ללחם ולמצרכי יסוד, נקבצו ובאו לבית הורי. עבור רובם הביקור בביתנו היווה תחנה ראשונה בקליטתם בישראל. באחת מארוחות השבת התארח בביתנו גבר כבן חמישים, בעברית מקרטעת הוא סיפר על עצמו, המנות הוגשו בזו אחר זו ותחושה של בייתיות עטפה את השולחן. כילד התעניינתי מאוד במטוסים, חיילים וציוד צבאי מתוך כך היה ברשותי אלבום מדבקות עם תצלומים של מיטב החימוש המערבי והמזרחי. מערכות ליירוט מטוסים, תותחים, רובים וטנקים. ליד כל אחת מהתמונות הייתי רושם פרטי מידע שהייתי מלקט בעמל רב (לפני עידן האינטרנט זו הייתה משימה לא פשוטה כלל וכלל). תוך כדי השיחה האורח ציין שהוא היה חייל במערך הנ"מ הסובייטי. רצתי בהתרגשות לחדרי והבאתי את אלבום המדבקות. "אתה יכול להראות לי עם אילו מערכות נ"מ עבדתם?" "כמה טילים יש בכל מערכת?" הטחתי באורח את שאלותי תוך שאני מצביע על תצלומים שונים. לא עברו חמש דקות, האורח נעמד על רגליו, פלט כמה מילמולים וביקש ללכת. רצינו ללוותו, בכל זאת עיר זרה. הוא סירב בנימוס תקיף ונעלם אל תוך הלילה הירושלמי. כשעזב אמר לי אבי, "הוא כנראה חשב שאנחנו מביימים את הארוחה על מנת לחלוב ממנו מידע, ברוסיה זה לא הייתה סיטואציה בלתי אפשרית".
קריאה בספרו של הסופר הבריטי טום רוב סמית, ילד 44, מראה ששלטון האימים הסובייטי הצליח להחדיר בקרב אזרחיו אימה וחשדנות, ההופכת את כולם לבוגדים בפוטנציה. מחול השדים שהתחולל בניצוחו של החבר, יוסף סטאלין, הוביל למותם של מיליונים שנרצחו בשיטות שונות ומשונות בשמה של אחוות העמים. הודות לתחקיר מעמיק וכתיבה קולחת סמית מצליח להעביר לקוראיו את תחושת חוסר האונים בה מצוי האדם הבודד בבואו להסדיר את עניינו אל מול המדינה\ המערכת הבירוקרטית. השרירותיות, האלימות ומעל לכול חוסר הוודאות מתוארות על ידו בצורה המצליחה להעביר לקורא את עליבותו של היחיד אל מול מנגנונים שקמו על יוצריהם.

במרכזה של העלילה ניצב לב, איש המשרד לביטחון לאומי, הנמצא במצוד תמידי אחר אויבי המדינה והחברה. ביטחונו הרב באידיאולוגיה הסובייטית מסייע לו לבצע את משימותיו לשביעות רצונם של הממונים עליו. אולם אט אט נחשף לב לפער המתקיים בין האידיאולוגיה הסובייטית לבין המציאות. ההכרה בחוסר המידתיות של המעשה הכוללת מעצרי שווא, כבילותה של המערכת לחוקיה הפנימיים, האכזריות הרבה המשתחררת לחופשי ללא כל שליטה. הנביטו בלב ספקות אשר הלכו ונערמו לאורך שנות שירותו. בעקבות משימה בילתי צפויה, לב מוטל למערבולת של התרחשויות אשר מעמידה את חייו בסכנה. לצד ההתפתחויות במעמדו האישי המאורעות מערערות בקירבו את האמונה בצדק הסובייטי, דבר המוביל אותו לחקור תעלומה שטוייחה במשך שנים. החיפוש אחר הפיתרון לתעלומה, הציבו את לב בשורה של אירועים דרמטיים המקנים לספר מעמד של ספר מתח משובח, העונה לכל כללי הז'אנר.

מסיבה לא ברורה  בחר המחבר לזנוח את הקו האינטילגנטי שאפיין את חלקו הראשון של החיבור. העלילה שנבנתה בדייקנות רבה  הלכה ותעמעמה ככל שעברו העמודים. אופני הצלה מיסתוריים השייכים לסיפורי צדיקים החלו להצטרף זה לזה, עד לכדי כך שברגעים מסויימים אמרתי לעצמי, "אתה לא רציני?! אין מצב". השוני המהותי בין חלקו הראשון של החיבור לחלקו השני גרם לי לחשוב שלפני שני ספרים שונים אשר נכרכו יחדיו בשל טעות שנערכה במשרדו של המביא לדפוס. ייתכן שלוח הזמנים הדוחק של הסוכנים הספרותיים הוא אשר הוביל להדרדרותה של הכתיבה ולהעדרותו של הליטוש הראוי, אולם גם אם נקבל את ההסבר שהדרדרותו של החיבור מונחת על כתיפהם של העורכים והמביאים לדפוס, לא נוכל לתרץ את את הקיטש ההוליוודי המאפיינת את דפיו האחרונים של הספר.

לסיכום,ילד 44, הינו מותחן סוחף ומעניין המצליח לפתוח בפני הקורא צוהר לעולמה של רוסיה הסובייטית בראשית שנות החמישים של המאה ה-20. נותר רק להצטער ששיקולים מסחריים עמעמו את כושר הכתיבה הראוי לציון של סמית', המצליח בספרו לקחת את הקורא הרחק מעבר למסך הברזל. נקווה שספרו השני של סמית, הנאום הסודי (כתר, 2011) יצליח להתגבר על המהמורות שלתוכן נפל רומן הביכורים.

טום רוב סמית, תירגמה מאנגלית: הדסה הנדלר. ילד 44, כתר 2009, 436 עמ'.





יו נסבו, אדום החזה, בבל, 2010



עבור בוגרי מערכת החינוך הישראלית, מלחמת העולם השנייה מהווה תפאורה להשמדתם השיטתית של יהודי אירופה. הקרבות הגדולים שנערכו במזרח (מבצע ברברוסה, המצור על סטלינגרד והנסיגה הגדולה), ההתקדמות של בעלות הברית בנורמנדי ובבסטון מוזכרים אך בפסקאות ספורות. המיקוד בסבל היהודי יצר נתק בין ההיסטוריה היהודית לבין ההתרחשות ההיסטורית הכלל אירופאית, עד כדי כך שניתן לחשוב שהשואה התקיימה בפלנטה אחרת. שורה של חיבורים (אהבתי בעיקר את חיבוריו של ההיסטוריון הצבאי ,עומר ברטוב, המתאר את עלילות הוורמכט בחזית המזרחית), הפקות טלוויזיוניות (אחים לנשק), וסרטים הוליוודים (להציל את טוראי ריאן) פתחו בפני הציבור הישראלי נקודות מבט חדשות ונרחבות על המאורעות ששינו את פני העולם מספטמבר 1939 ועד למאי 1945. כניסתם של חיבורים בלשיים לזירה מהווה חידוש מרענן ומרתק המאפשר גם לאלו שאינם נמנים עם חובבי ההיסטוריה להתוודע לאחת התקופות המרתקות בהיסטוריה האנושית.

ספר המתח "אדום החזה" (בבל, 2010) שחובר על ידי הסופר הנורבגי, יו נסבו, פותח צוהר לפן נוסף בהיסטוריה של מלחמת העולם השניה - שיתוף הפעולה ההדוק בין נורווגיה לבין גרמניה הנאצית. במרכזו של הספר עומד חוקר משטרה מתבודד בעל נטיות אלכוהליסטיות המורחק למחלקה מנומנמת של המשטרה. חקירה חסרת חשיבות אחר מבריח נשק מיסתורי, מובילה אותו לחקירה מסועפת המתמודדת עם עברה הנאצי של המדינה הצפונית. בצורה מרתקת מצליח נסבו לדלג בין חקירת המשטרה המתרחשת בראשית שנות האלפיים לבין סצנות הלקוחות מהשוחות שבחזית המזרחית או מבתי החולים שבאוסטריה המופגזת. המעבר בין התקופות נותן לסיפור הבלשי ממד עומק ההופך אותו לרומן מהמעלה הראשונה.

בין שלל האירועים המתגלים לקורא לאורכה של העלילה, מצליח נסבו להעלות שאלות עקרוניות בדבר התנהלותו של העם הנורבגי ככלל, ובית המלוכה בפרט, בשנות המלחמה. הביקורת הנוקבת המוטחת על ידו כנגד הטיוח הממוסד בדבר מידת שיתוף הפעולה שהעניקו הנורבגים, מציבות את הספר בשורה אחת עם חיבורים נוספים כדוגמת ספר המתח של הסופר השוודי סטינג לרסון, נערה עם קעקוע דרקון. ספרים אלו שהתחברו על ידי סופרים צעירים מהווים ביטוי נוסף להתמודדותם של בני הדור השלישי עם היבטים מושתקים בהיסטוריה הפוליטית והחברתית של מדינותיהם. בשני הספרים הקורא מתוודע לסוגיות היסטוריות באמצעות סיפור בלשי מרתק אשר נע באופן מאוזן בין תחקיר היסטורי מעמיק לבין רומן בלשי קצבי וסוחף.

לסיכום, "אדום החזה", הינו ספר איכותי המפגיש את הקורא הישראלי עם סוגיות היסטוריות עלומות, באמצעות סיפור בלשי העונה לכל כלליו של הז'אנר (בלש בעל חזות אאוט-סיידרית, שלל מקרי רצח, סיפור אהבה בלתי אפשרי וטויסטים בלתי צפויים בעלילה). כל שנותר הוא לקוות שהוצאת בבל תמשיך לתרגם את שאר הספרים בסדרת ספרי הבלשים של יו נסבו. מומלץ!

יו נסבו, אדום החזה, בבל, 2010, תירגמה מנורבגית- דנה כספי. 575 עמ'.