דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך מרץ, 2011

ג'.ד סלינג'ר, התפסן בשדה השיפון, עם עובד

מרד וחדשנות הם עניין של תקופה וגיאוגרפיה, אך לפני עשור הזכרה של המילה "הומוסקסואל" הייתה גורמת לכל יושבי החדר לנוע באי נוחות. כיום, אם אינך מכיר לפחות אדם אחד שאינו סטרייט אתה חש שאתה כלוא בבועה של שמרנות מפוהקת. בראשית שנות התשעים, התבטאויותיו של אביב גפן כנגד שירות קרבי והנאמנות המוחלטת למדינה, עוררו סערה ציבורית וקריאות להחרמתו של האמן. כיום, עשרים שנה אחרי, גפן הפך להיות חלק מהמיין סטרים המוזיקאלי והתבטאויותיו החתרניות נראות כמשובת נעורים בלבד. לפני כשישים שנה יצא לאור ספרו של ג.ד' סלינג'ר, "התפסן בשדה השיפון". הספר מתחקה אחר ארבעה ימים בחייו של צעיר אמריקאי, בן המעמד הבינוני-גבוה, המורחק מבית הספר היוקרתי בו הוא לומד. הצעיר, הולדן קולפילד, יוצא למסע התבגרות בעיר הגדולה, ניו-יורק. בדרכו פוגש הולדן גלריה רחבה של דמויות: צעירות הבאות לבלות בעיר הגדולה, נזירות, זונה, מורים מזדקנים ו"חברים" לספסל הלימודים. לאורך כל המפגשים נשמעת תחינתו הנואשת של הולדן לשיחה אותנטית המתעלה מעל הזיוף החברתי-בורגני המאפיין את החברה הגבוהה אליה הוא משתייך. פע

טום רוב סמית, ילד 44, כתר 2009

בשנות ילדותי היו פוקדים את ביתנו רבים ממובילי המאבק לקידום העליה מברית המועצות. מלמדי עברית בסתר, חוטפי מטוסים, מפיצי שירים חתרניים ואינטלקטואלים שבסתר ליבם חלמו על ציון בעודם עומדים בתורים מפרכים ללחם ולמצרכי יסוד, נקבצו ובאו לבית הורי. עבור רובם הביקור בביתנו היווה תחנה ראשונה בקליטתם בישראל. באחת מארוחות השבת התארח בביתנו גבר כבן חמישים, בעברית מקרטעת הוא סיפר על עצמו, המנות הוגשו בזו אחר זו ותחושה של בייתיות עטפה את השולחן. כילד התעניינתי מאוד במטוסים, חיילים וציוד צבאי מתוך כך היה ברשותי אלבום מדבקות עם תצלומים של מיטב החימוש המערבי והמזרחי. מערכות ליירוט מטוסים, תותחים, רובים וטנקים. ליד כל אחת מהתמונות הייתי רושם פרטי מידע שהייתי מלקט בעמל רב (לפני עידן האינטרנט זו הייתה משימה לא פשוטה כלל וכלל). תוך כדי השיחה האורח ציין שהוא היה חייל במערך הנ"מ הסובייטי. רצתי בהתרגשות לחדרי והבאתי את אלבום המדבקות. "אתה יכול להראות לי עם אילו מערכות נ"מ עבדתם?" "כמה טילים יש בכל מערכת?" הטחתי באורח את שאלותי תוך שאני מצביע על תצלומים שונים. לא עברו חמש דקות,

יו נסבו, אדום החזה, בבל, 2010

עבור בוגרי מערכת החינוך הישראלית, מלחמת העולם השנייה מהווה תפאורה להשמדתם השיטתית של יהודי אירופה. הקרבות הגדולים שנערכו במזרח (מבצע ברברוסה, המצור על סטלינגרד והנסיגה הגדולה), ההתקדמות של בעלות הברית בנורמנדי ובבסטון מוזכרים אך בפסקאות ספורות. המיקוד בסבל היהודי יצר נתק בין ההיסטוריה היהודית לבין ההתרחשות ההיסטורית הכלל אירופאית, עד כדי כך שניתן לחשוב שהשואה התקיימה בפלנטה אחרת. שורה של חיבורים (אהבתי בעיקר את חיבוריו של ההיסטוריון הצבאי ,עומר ברטוב, המתאר את עלילות הוורמכט בחזית המזרחית), הפקות טלוויזיוניות (אחים לנשק), וסרטים הוליוודים (להציל את טוראי ריאן) פתחו בפני הציבור הישראלי נקודות מבט חדשות ונרחבות על המאורעות ששינו את פני העולם מספטמבר 1939 ועד למאי 1945. כניסתם של חיבורים בלשיים לזירה מהווה חידוש מרענן ומרתק המאפשר גם לאלו שאינם נמנים עם חובבי ההיסטוריה להתוודע לאחת התקופות המרתקות בהיסטוריה האנושית. ספר המתח "אדום החזה" (בבל, 2010) שחובר על ידי הסופר הנורבגי, יו נסבו , פותח צוהר לפן נוסף בהיסטוריה של מלחמת העולם השניה - שיתוף הפעולה ההדוק בין נורווגיה