לפני כעשור התחלתי את לימודי בחוג להיסטוריה של עם ישראל, בשנה א' שיעורי המבוא הוקדשו לסקירה קצרה של תולדות העמים. במחלקה בה למדדתי דברי ימי העם החלו בתקופת המלוכה כ-800 לפנה"ס, אולם הדגש על לימוד שיטתי הושם על ימי הבית השני, אולם תוך סמסטר אחד עברנו ללימוד מעמיק בדבר ימי הביניים והעת החדשה והעבר הרחוק העלאה אבק בקרן זוית. משום שהשיעורים נלמדו במסגרת המחלקה לתולדות עם ישראל, אירועי העמים היוו אך תפאורת במה לדרמה המרכזית שתיארה את עלילותיהם של הקהילות היהודיות שחיו במרחב שבין נהר החידקל ותעלת לאמנש. ככל שהסמסטרים עברו כך הלכתי והתעמקתי בפרטי פרטים של התרחשויות היסטוריות ואיבדתי בהדרגה את נקודת המבט הרחבה המצביעה על תהליכים רחבי היקף. עם השנים סיימתי את התואר הראשון ואף את התואר השני, אך עדיין חשתי שרידיעותי הינן מצומצמות. לא הכרתי דבר מלבד ההיסטוריה האירופאית והמזרח הקרוב ולא היה בידי ולו ספר אחד שיייתן לי מבט רחב אך נגיש וקריא על תולדות המין האנושי מאז ועד ימנו אנו. למרות שהשנים חלפו תחושת ההחמצה המשיכה ללוות אותי, הרגשתי שאני מתהדר בתואר של היסטוריון מדופלם אך אני עד
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.