חפש בבלוג זה

70,000 שנה ב-400 עמודים

 לפני כעשור התחלתי את לימודי  בחוג להיסטוריה של עם ישראל,  בשנה א' שיעורי המבוא הוקדשו לסקירה קצרה של תולדות העמים. במחלקה  בה למדדתי דברי ימי העם החלו בתקופת המלוכה כ-800 לפנה"ס, אולם הדגש על לימוד שיטתי הושם על ימי הבית השני, אולם  תוך סמסטר אחד עברנו ללימוד מעמיק בדבר ימי הביניים והעת החדשה והעבר הרחוק העלאה אבק בקרן זוית. משום שהשיעורים נלמדו במסגרת המחלקה לתולדות עם ישראל, אירועי העמים היוו אך תפאורת במה לדרמה המרכזית שתיארה את עלילותיהם של הקהילות היהודיות שחיו במרחב שבין נהר החידקל ותעלת לאמנש. ככל שהסמסטרים עברו כך הלכתי והתעמקתי בפרטי פרטים של התרחשויות היסטוריות ואיבדתי בהדרגה את נקודת המבט הרחבה המצביעה על תהליכים רחבי היקף. עם השנים סיימתי את התואר הראשון ואף את התואר השני, אך עדיין חשתי שרידיעותי הינן מצומצמות. לא הכרתי דבר מלבד ההיסטוריה האירופאית והמזרח הקרוב ולא היה בידי ולו ספר אחד שיייתן לי מבט רחב אך נגיש וקריא על תולדות המין האנושי מאז ועד ימנו אנו. למרות שהשנים חלפו תחושת ההחמצה המשיכה ללוות אותי, הרגשתי שאני מתהדר בתואר של היסטוריון מדופלם אך אני עדיין מתקשה לגבש ולו תפיסה בסיסית על מתווה ההיסטוריה האנושית. 

לפני כשנתיים נחשפתי  להרצאותיו של ד"ר יובל נוח הררי, קיצור תולדות האנושות, הזמינות לכל דורש בערוץ היו-טיוב של האוניברסיטה העברית. הרצאותיו שאינן חוטאות ביומרנות או התנשאות מסבירות בשפה שווה לכל נפש תהליכים היסטוריים שראשיתם בשנת 70,000 לפני הספירה הנוצרית ואחריתם בימנו אנו. אולמות ההרצאות עמוסי הסטודנטים הדגישו להררי שעל החוג להיסטוריה לא אבד הכלח ושלמרכולתו האינטלקטואלית ישנה  ביקוש רב. במיומנות רבה  העלאה הררי  את הרצאותיו על הכתב ואיגדם לספר המיועד לקהל הרחב, קיצור תולדות האנושות (דביר, 2010). מיום צאתו לאור  ניצב  הספר בראש טבלת רבי המכר ואף זכה לשלושים  תרגומים שונים, שיא לא מבוטל לספר שמחברו בא מהפקולטה  שלרוב  אינה מצליחה להוציא כותרים החוצים את קו 5,000 העותקים. לאור זאת השאלה הנשאלת היא מהו סוד כוחו של הספר בן 430 העמודים הסוקר ביעף 70,000 שנה של היסטוריה אנושית?
הררי הוא כותב מוכשר ביותר בשפה קולחת ובדוגמאות המשלבות פיקנטריה היסטורית וחוכמה רבה הוא מצליח לעבור עם הקורא מסע אינטלקטואלי מרתק שאינו מתיש ולו לרגע. ביד אומן הוא משלב בין דיסיפלינות שונות: היסטוריה, ביולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה וכלכלה. החיבור בין ענפי המחקר השונים מצליח להעשיר את הדיון ולהראות עד כמה החלוקה האונברסיטאית של הידע האנושי מובילה לראיה חסרה של המציאות ועד כמה ישנה חשיבות ללמידה רב תחומית המראה את יחסי הגומלין בין תחומי הדעת השונים. ההימנעות מהערות שוליים מפרכות ומריבויים של פרטים הגורמים לרוב להחמצת התמונה הרחבה מאפשרת לקורא "להחזיק ראש" גם בעת מעבר מהיר בין-תקופות היסטוריות החוצות יבשות וימים.
התיזה המרכזית העומדת במרכזו של החיבור גורסת שההתפתחות האנושית עברה דרך שלושה מדורים:
האחד, המפכה הלשונית שהביאה עמה את יכולת התקשורת בין קבוצות שונות וכמובן את הכתב שפח עידן חדש ביכולות לשמר ולארגן כמויות מידע בלתי מוגבלות.הודות לכך נבנו מערוכת מידע מורכבות שאיפשרו לבני אדם להתאגדולפעול כקבוצה באופן בינדורי. השני, המהפכה החקלאית אשר הגדילה את זמינות המזון לאדם והעבירה את החברה האנושית מחברה של לקטים לחברה של חקלאים החיים בטריטוריה מגודרת בה עיקר חייהם מוקדשים לגידול חיות משקי הבית וגידולים חקלאיים שונים. השלישי, המהפכה המדעית שהפכה את האדם לאדון הבלתי מעורער של עולם החי. מהפכה שהקטינה את תלותו של האדם במערכות האקולוגיות הסובבות אותו (יום\לילה,  עונות השנה וכיו"ב). 
בספרו מנסה הררי להראות שהשינויים ההסיטורים  אינם תולדה של תהליך בלתי נמנע, אלא שלאורך ההיסטוריה התרקומתן של נסיבות ייחודיות הובילה להתפתחות  אחת ולא לשנייה. בכך למעשה מערער הררי הן אחר התיזה המודרניסטית הרואה בהיסטוריה מהלך של קידמה בלתי נמנעת והם אחר התיזה הדתית הרואה בהיסטוריה התפתחות דטרמניסטית המשרתת סדר עולמי המובל בהשגחה אלוקית.  הערעור על מהלכה המובנה של ההיסטוריה מהווה רק  מהלך אינטלקטואלי אחד בתיזה הביקורתית אותה מאמץ הררי לאורך כתיבתו. כתיבתו הביקורתית שבה ומעלה  שאלות ביקורתיות המעודדות לחשיבה מורכבת שאינה מסתפקת בקלישאות או בתבניות חשיבה. אלא מחייבת אותו להכיר בכך שבמרבית חיינו אנו נאחזים בדימיונות כאלו ואחרים על מנת להצליח ולפעול במשותף. פעמים נקודת החיבור הינה מיתוס משותף בדמות אלים ופעמים בדמות כסף אך העיקרון הינו אותו עיקרון, בני האדם הצליחו להשתלט על כדור הארץ בזכות יכולתם להתאגד ולפעול יחדיו כקבוצה הפועלת למען מטרות משותפות שרובן נמצאות רק בדימיונם של בני האדם.
נקודת העוצמה  המרכזית של הספר אינה מצויה בעובדות ההיסטוריות שבהן הוא דן אלא באופן שבו הן מורכבות לכדי  תובנות חדשות ומאירות עיניים. הסוחפות אחריהן לא רק תלמידים לחוג להיסטוריה אלא בעיקר קוראים החפצים בהעשרת ידיעותיהם ותובנותיהם על העולם בו הם חיים מבלי לטבוע בים מלל ובשפה אקדמית המדירה את מרבית הקוראים. מלבד החשיפה לצורות חשיבה חדשות הספר הצליח לעורר בי מגוון רב שאלות ותהיות כדוגמת: האם הקידמה מובילה עימה בהכרח לאושר? מהי מערכת היחסים שעל האדם להנהיג עם שאר  ממלכות החי שסביבו ועוד כהנה וכהנה שאלות שנאה לעצור ולדון בהן בכובד ראש. העלאתן של השאלות וההימנעות מנתינת תשובות חד משמעיות, חיזקו בי  את הרצון לפנות ולהעמיק את החקר באפיקים נוספים.  
לסיכום, קיצור תולדות האנושות, הינו אחד  מספרי העיון הטובים ביותר שקראתי בשנים האחרונות. אני חושב שהוא מהווה ספר פורץ דרך המתווה מסילות חדשות לחשיבה בכל הקשור להיסטוריה האנושית ומעל הכול לעתידו של המין האנושי החי ופועל על כוכב הלכת שלנו. צאו למסע ולא תצטערו ולו לרגע אחד. 

יובל נוח הררי, קיצור תולדות האנושות, דביר, 2013, 435 עמ'. 

בינות לשטיחים החמימים מסתתר לו אדם בודד ומריר


התרגשות אוחזת באוויר, המזוודות ארוזות והנסיעה לחופשה השנתית מתחילה בקול תרועה. הרכב שבדרך כלל מתקשה בעליות לפתע נוסע בקלות יחסית, מהמורות הכביש לא מקפיצות את הכביש ותחושה של ריחוף אוחזת בנו. מגיעים למלון הממורק, עובדי הקבלה שופעי חיוכים ריח סינתטי של הדרים נישא באוויר המזוודות נלקחות בחגיגיות על ידי בחור מנומס שימתין לנו בעוד דקות בחדר הצופה אל עבר גלי הים. אנחנו, הנופשים, נמצאים במרכז וכל הסובב אותנו נועד על מנת להקנות לנו חוויה מרגשת, נעימה, נקייה ותרבותית בה נרגיש למספר ימים מיוחדים ואהובים. זוהי חוויה אגוצנטרית לחלוטין המוזנת בחינניות שירותית המאפשרת לנו לשים את עצמנו במרכז ללא נקיפות מצפון. לרגע איננו חושבים מי נמצא מעבר לדלפק השירות, מיהי אותה חדרנית הנצרכת לסדר עשרות חדרים בפרק זמן קצר, מי הוא העובד המסיע את עגלת המיני-בר החורקת בינות למסדרונות הארוכים. אנשים אלו מתמזגים בתודעתנו יחד עם האורות העמומים והשטיחים החמימים ואינם מקבלים ממד של ממשות אנושית הם נשארים כאובייקטים חסרי יחוד. נמחים במהרה מהזיכרון ונצרבים רק כחיוכים המנעימים את השעות בהם אנו מתעלים מעל היום יומיות של חיינו והופכים למעין בני אצולה שטרדות היום יום אינם מעניינם.
ספרו החדש של עמיחי שלו, בדידות מזהרת (עם עובד, 2015) מקדם את אותן אובייקטים אנושיים  למרכז השיח. במוקד העלילה ניצבים חיים וארקדי שני עולים ממדינות חבר העמים שהגיעו לישראל מתוך רצון להשתלב במדינה היהודית שפתחה בפניהם את שעריה אי שם בראשית שנות התשעים של המאה ה-20. השניים מתגוררים בשיכוני הטיח של בת ים מרחק נגיעה מהים ומאורותיה של תל אביב, בקו 25 הם חוצים את הקילומטרים הבודדים המפרידים בין עירם מוכת האפרוריות לבין הכרך התל-אביבי השופע אור יקרות. אך הכרך אינו מאפשר להם לבוא בשעריו הממוזגים ושטופי האורות, אלא הם נאלצים להתגנב לקרבו דרך כניסת העובדים המוסתרת מן העין בין פחי האשפה ומשאיות האספקה. בעולם מקביל למלון הממורק השניים מנהלים את חייהם כעובדים בשירות חדרים של מלון, השלום, היוקרתי. ביד אומן מצליח עמיחי להתחקות אחר הניואנסים הקטנים של עובדי השירות ולשרטט את מערכות היחסים הנטוות ביניהם בין הזמנה להזמנה. כך באמצעות שיחות אקראיות, שתייה מכנית ממיכל הפטל הגדול והתנגשויות עם הנהלה דשנה הרואה בהם כלים כלכלים ותו-לו, נחשף העובד לעולמם של אלו הנצרכים לספק לו חוויה בלתי נשכחת של הנאה מנומסת ותרבותית.
הציר המכונן של עלילת הספר נע סביב תחושת התלישות של הגיבורים, אשר אינם מצליחים לשזור קשרים החובקים אותם לסביבתם הנידמת בעיניהם כברברית  או לעמיתיהם לעבודה הרואים בהם זרים הגוזלים את פרנסתם. ככל שהעלילה מתקדמת מטשטשים ההבדלים בין דמיון למציאות ואווירה סוראליסטית מנשבת בינות לדפים. בהדרגה משבי הרוח מתעצמים ובחלקו האחרון של הספר הם הופכים לצונמי  החובט בקורא ללא רחם ומטיל אותו בעמודים האחרונים מרוקן וחבוט. כבסרטים המתעדים את גלי הצונמי המכים בחופים השלווים של מזרח אסיה, כך עמודיו האחרונים של הספר מגיעים בהפתעה כה גדלה עד שגם לאחר שעות מסיום הקריאה נשארתי המום לנוכח גודל הזוועה. שעות לאחר תום הקריאה המשכתי לשחזר שוב ושוב את פרטי העלילה,  נדהם מכך שמדרון האלימות הוא כה חלקלק ובלתי צפוי. עמיחי מצליח להראות בספרו באופן מעורר פלצות כיצד זעם רגעי, החובר לדימוי עצמי נמוך וניכור חברתי עלולים להוביל אדם למצבי קיצון המפרים במהירות את האיזון בין בן תרבות לבין חיה. מתוך כך שבה והתחדדה בי ההכרה שאבדן צלם האנוש איננו בא באבחה אלא  זהו  תהליך שראשיתו בניכור שחש הסובייקט בראש ובראשונה מעצמו לאחר מכן מסביבתו, ולאחר שתהליך המחיקה מסתיים מתוך הכסות האנושית פורצת לה דמות מהלכת אימים המחריבה את סביבותיה בזעם בלתי נשלט. למרות שההיסטוריה האנושית רצופה באינספור עדויות לתהליך, עדיין בכל פעם שאני נחשף אליו לא מתוך סטטיסטיקות או צילומי טלוויזיה מזוקקים אני נחרד קם מן הספה ובודק פעם נוספת שאכן הבריח מוגף.