ימי התום מאבדים את תמימותם


ההיסטוריה האנושית רצופה בטרגדיות: עמים נמחו מעל פני האדמה, מחלות נגפו ישובים שלמים ובתוך התוהו הזה המשיכו  חייהם של יחידים להתנהל כזרם נהר שלא ניתן לעוצרו. לא פעם אני מהרהר כיצד כאשר חיילי צה"ל לחמו בסמטאות עזה ישבתי עם בנותיי ונהניתי מבריזה קרירה בטיילת של תל-אביב. שלווה זו נקטעה למספר דקות עם השמע קולות הצופרים אך כעבור דקות עת יצאנו מהמרחב המוגן שבו לעיסוקנו הקודמים, עם לב פועם אך שבנו.   כיצד הן חוו את אותם רגעים? וכיצד חיים עם המפגש הבלתי אפשרי הזה בין תום ילדותי לבין זוועותיה של מלחמה.  שאלות אלו מהוות תשתית לשאלות שמעלה  הסופר הצ'ליאני, אלחנדרו סמברה, בספרו, "דרכים לחזור הביתה" (עם עובד, 2016). בספרו לוקח סמברה את קוראיו למסע בזמן לימי ילדותו  בצ'ילה של סוף שנות השבעים של המאה ה-20. ילדות המתקיימת בצל  שלטונו של הרודן ,אוגסטו פינושה,
נציגה של החונטה הצבאית ששלטה בצ'ילה משנת 1973 ועד לסוף שנות התשעים של המאה ה-20.  החונטה הפעילה מכבש של טרור על מתנגדיה אך יחד עם זאת בשל התנגדותה לקומוניזם ואימוצה של האג'נדה הניאו-ליברלית זכתה לתמיכה בלתי מסויגת מארה"ב שראתה בחיוב את חיזוקם של אלמנטים ניאו-ליברלים שחסמו את הסחף הקומוניסטי ביבשת הדרומית.

ימי שלטונה של החונטה זכורים לצ'ילאינים רבים כימי אימה המהולים בפריחה כלכלית חסרת תקדים. שלטון הגנרלים השאיר את האומה הצ'לאינית חבולה ומפולגת בין קורבנות, תוקפים ומשתפי פעולה. על אף מרחק הזמן אירועי אותם ימים מהווים פצע שעדיין מדמם בדברי ימיה של צ'ילה בפרט ודרום אמריקה ככלל. בשונה מספרים המתארים את זוועות המשטר הרודני סמברה משתמש במאורעות כרקע לימי ילדותו. כך לצידה של האימה החבויה מתפתח סיפור אהבה בין שני ילדים התרים אחר הרפתקאות בעיר סנטיאגו. אילולא נשאר הסיפור בהתחקות אחר אהבה בוסרית זו לא היה בספר זה כל חדש. אולם חידושו המרכזי טמון במבט הרטרוספקטיבי שמתואר לאורכו של הספר. המבט המחודש מחיה את נופי הילדות אך יוצק בהם משמעות חדשה הנובעת מהמושגים הבוגרים שבאמצעותם מתפרשים מחדש מאורעות הילדות, המפגש בין העבר להווה יוצר עלילה רב ממדית המאירה בצורה מעניינת הן את העבר והן את ההווה. תוך שהוא מעלה שאלות מעניינות על הקשר בין הנרטיב שאנו מספרים לבין התפתחותו של הסובייקט. השינויים בעלילה הנובעים מהממדים החדשניים בפרשנות הניתנת לעבר ולהווה מקנים לספר ממד פילוסופי עמוק החורג מהמסגרת הרומנית הרגילה, וכל זאת תוך שמירה על שפה קולחת ועניין.
ב-152 עמודי הספר מצליח סמברה לדלג בלי קושי בין עבר להווה ולהעלות תהיות מעולמו של סופר המתמודד עם אהבה לא ממומשת בהווה ומחסום כתיבה הנכרך בה. עיסוק בשלל נושאים כה רב בהיקף עמודים כה מצומצם מהווה לדעתי הישג ספרותי מרשים שראוי להתכבד בו.
מלבד זאת השפה הקולחת והתובנות המעטרות את היצירה הופכים את הקריאה לחוויה מהנה שאינה משרה דיכאון שמאפיין בדרך כלל ספרים העוסקים בדיכוי, ברודנות ובאהבות נכזבות. לסיכום, "דרכים לחזור הביתה", מצליח להחזיר את הקורא לנופי ילדותו של המחבר ולדלות מהם תובנות הרלוונטיות גם לקורא הישראלי בין ימנו שעל אף מרחק הזמן והמרחק הגיאוגרפי ימצא בו עניין רב.

תגובות

רשומות פופולריות