לפעמים יורדים גשמים גם באביב


התעניינות ולו שטחית באקטואליה מקומית מעלה שבשנים האחרונות המזרח התיכון רצוף בתהפוכות המשנות את פניו ללא הרף. שוב ושוב בעודי צופה בתמונותיהם של לוחמי דע"ש אני מהרהר בתהום שנפערה בין חזונם של פרס וחבר מרעיו האירופאים בשנות התשעים של המאה הקודמת לבין המציאות המזרח תיכונית בה משטרי הברזל פינו את מקומם ל"מדינה איסלמית", למרחצאות דמים ולשלטונות צבאיים השולטים בכוח הזרוע בתמיכתן של המעצמות. סבך המאורעות והשינויים הרבים המתחוללים במהירות מקשים על גיבושה של תמונה מקיפה ועל כן כתבות הטלוויזיה המסקרות את התהפוכות פונות לסנסציוני ופחות לזיהויים של זרמי העומק המחוללים את השינוי.  
ספרה של העיתונאית והחוקרת האמריקאית - Shelly Culbertson,The fires of spring,  מנסה לעשות סדר במאבק המתחולל כיום בין איסלמיסטים החפצים בכינונה של חליפות מוסלמית מהחידקל ועד הרי האטלס לבין כוחות החפצים בהתקרבות למערב ובהתאמת ערכיו לעולם הערבי. באמצעות עשרות ראיונות עומק שנערכו ברחבי המזרח התיכון (טורקיה, תוניס, עירק, ירדן, קטאר ומצרים) מראה המחברת שעל מנת להבין את המציאות הפוליטית הסובבת אל לנו לראותה באופן בינארי של אסלאם אל מול מערב, או טוב לעומת רע, אלא עלינו לאמץ גישה הבוחנת את ההתפתחויות על רצף זהותי רחב הנע מדמוקרטים פרו מערבים ועד לאיסלמילטים החפצים לכונן חליפות בכוח הזרוע. פרק אחר פרק מפרקת קולברסטון את החלוקה הדיכוטומית ובמקומה היא אורגת תמונה מורכבת בה חברות שונות מתמודדות באופנים שונים עם המתח שבין זהות ייחודית לבין אוניבסאליזם ובין הפער המתקיים תדיר בין הצהרות לבין מציאות פוליטית-חברתית. דוגמא למורכבות זו ניתן למצוא בפרקים הסוקרים את קורותיה של מצרים  בשבע השנים האחרונות.

ההפגנות בכיכר תחריר  אליהם יצאו  בשנת 2010 המוני צעירים החפצים בחופש, בשקיפות שלטונית ובהזדמנות כלכלית הובילו בעקבות לחץ של מדינות המערב לנפילתו של מוברכ ששלט ביד ברזל במדינה במשך ארבעה עשורים. אולם הבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו לאחר הדחתו העלו דווקא  את האחים המוסלמים החפצים בהשלטת חוקי השריעה ובכינונה של חליפות מוסלמית רחבת ידיים. כעבור שלוש שנים הצבא שחשש מאיבוד כוחו פעל בנחרצות להפלת שלטונם של מורסי וחבריו, ובמקומם העלה לשלטון את הגנרל אסיסי המזכיר  את ימי מוברכ, בהם הופעלה יד הברזל על מנת לכונן שלטון שיאפשר לאליטה מצומצמת לשלוט ב-80 מיליון תושבי המדינה, השרויים ברובם בעוני ובבערות.
דוגמא נוספת לפער בין הרטוריקה הדמוקרטית למעשיו של המערב במזרח התיכון, מקבלים חיזוק נוסף בסיקור תמיכתה חסרת התקדים של ארה"ב ביציבותה של ערב-הסעודית. מלבד הצבתם של כוחות צבאיים בשטחה מקבלת ערב הסעודית סיוע צבאי בסך מילארדי דולרים ההופך אותה למעצמה צבאית בקנה מידה אזורי. על מנת להכשיר את תמיכתה רחבת ההיקף מצניעה ארה"ב את הרדיקליות המוסלמית המאפיינת את שלטיה הוואהבים של ערב- הסעודית, אשר מתחת לחזותם החייכנית ושעוניהם הממותגים, הם שולטים בארצם מתוך פרשנות אורתודוכסית לקוראן ועל כן קוטעי ידי גנבים ומונעים מנשים לנהוג או להיבחר לעמדות בעלות השפעה. לא זאת אף זאת טביעות האצבע של בעלי הון סעודיים נמצאים על פני קבוצות איסליסטיות קיצוניות המקבלות מימון סעודי לטובת מלחמתם בזרמים שיעים בתימן, בעירק ובסוריה. החיבוק המערבי הניתן בכס ובמשאבים והפער בין הרטוריקה הדמוקרטית לבין המציאות בשטח מצביעה פעם אחר פעם על הקלות בה ניתן ליפול לתבניות חשיבה שנהגו על מנת להקשות עלינו להבין את המציאות הסובבת (לדוגמא- "ערב הסעודית מובילה את ציר המדינות המתונות בקרב מדינות ערב").

לכל אורכה של הקריאה חשתי כיצד הספר מבקיע אלומות של אור בקופסת ההנחות שהוטבעו בי על ידי מערך התקשורת והפוליטיקה המערבית. ככל שהעמקתי בקריאה הבנתי עד כמה חזונם של שמעון פרס ובני בריתו מדאבוס רחוק מהמציאות המזרח התיכונית, וששגשוג כלכלי איננו מהווה פתרון בלעדי לבעיות של זהות והזדהות. הבנתי ששיעתוק של מערכות ערכיות מחברה אחת לרעותה איננו מביא בהכרח לשגשוג אלא להפך עלול לעורר כוחות התנגדות כדע"ש ואל-קידע שיבעירו לא רק את המזרח התיכון אלא את העולם המערבי כולו. לעומת התפיסות הפשטניות המשווקות על ידי פוליטיקאים וכלי תקשורת העולם הערבי הנגלה ממסעה של קולברסטון הינו עלם הנמצא במאבק זהותי בו מתנגשים זה בזה בעוצמה אליטות, ערכים ואינטרסים כלכלים. מאבקים אלו  אינם מתקיימים במרחב ריק אלא הם מלובים על ידי תחושות של ייאוש וזעם הנובעים מאבטלה גואה בקרב הצעירים ומהעדר אופק כלכלי-פוליטי. בעלי אינטרס שונים מנתבים את הייאוש לצורכיהם מי לקבוצות מיליטריסטיות המעוניינות לחולל ג'יהד כנגד הכופרים ומי למחיקתה של הזהות הערבית וכינונו של מרחב אוניברסלי המושתת על ערכי הציביליזציה המערבית. בין שתי קצוות אלו ישנם פלגים המנסים לנתב את דרכם המתפתלת בין מוסרת וחידוש, בין פרטיקולריזם לאוניברסליזם. חשתי שסוגיות היסוד עימן מתמודדים המוסלמים, לא רק שאינן מנותקים מאתנו אלא אף אנו בישראל של 2017, מתמודדים עם שאלות אלו הבוחנות את ההקשרים בין דת ומדינה, דמוקרטיה וחברה ומעל הכל בדבר החיפוש אחר הממד המאחד אותנו כלאום החפץ בשימורו ובשגשוגו.
לסיכום ,The fires of springsהינו ספר מאיר עיניים ומעורר למחשבה המצליח לפתוח צוהר לתמורות המשנות את פניו של המזרח התיכון. למרות התמונה המורכבת עריכתו כמקבץ של ראיונות המתקיימות במדינות שונות מאפשר לנשום בין התרחשות להתרחשות ולא לחוש מחנק מעודף מידע. יחד עם זאת למרות הגיוון הרחב ישנו קו מגמה המקשר בין הראיונות השונים המצליחים להראות כיצד המאבק בין איסלמיסטים לדמוקרטים מקבל תפנית שונה בכל מדינה ומדינה וזאת הודות להיסטוריה, ולמצע החברתי השונה בכל מקום ומקום. ומכאן שאין מקום להכללות המדברות על העולם הערבי אלא יש לראות כל קבוצה חברתית בנפרד וזאת ללא התפתות לחלוקות שרירותיות של מדינות לאום.               
לאלו החפצים להבין את המציאות הסובבת מבלי ליפול לחלוקות הדיכוטומיות של צבי יחזקאלי, זוהי קריאה מומלצת ביותר.
קישור לסקירות נוספות  שכתבתי על ספרים העוסקים באביב הערבי






תגובות

רשומות פופולריות

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

האומץ להכיר במוגבלותו של מושג הניצחון

מתנשא מעל הקלישאות

הפקעת נשארה בלתי מפוענחת

סוציאל דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

עלילה מעוררת חמלה