חפש בבלוג זה

חמשת הפודקאסטים שיעיפו לכם את הפקק-חלק א'




יוצרי הפודקאסטים בארץ הקודש צריכים להודות בראש ובראשונה לישראל כ"ץ, שר התחבורה, ששולט ביד רמה כבר עשר שנים בכבישי הארץ. הצפיפות ברכבות, הפקקים הארוכים בואכה תל אביב החסומה והמסוגרת במרבית שעות היום. יוצרים מאות אלפי שעות של המתנה מורטת עצבים שמקצרות את ימי הנהגים הרואים את חייהם עוברים בסך מבלי יד מנחמת. אל מול השעמום הפושה, שאינו מופג על ידי תוכניות רדיו הממחזרות תכנים אקטואליים זהים משש בבוקר ועד שש בערב, עולה קרנם של הפודקאסטים (תוכניות רדיו בהפקה אישית או ציבורית שמאפשרות צצה לעולמות תוכן מגוונים). התופעה שצוברת בשנים האחרונות מיליוני מעריצים בכל רחבי העולם, לא פסחה על ארץ הקודש שגם בה ישנה התעוררות עצומה של יוצרים שמציעים מכל טוב הארץ, בכל תחום ולכל מצב-רוח.  
בשנה האחרונה הורדתי כמה אפליקציות, הצטרפתי לקבוצות בפייסבוק ושאלתי חברים (תודה לנאור, ליאת וירין) ואט אט יצרתי לעצמי פלייסט שהופך את הפקקים לא רק לרעה נסבלת, אלא לחווייה מחכימה ולעיתים אף משעשעת. משום שנראה שהבחירות האחרונות לא הביאו עימן בשורה, ושכ"ץ ומדיניותו עתידים ללוות אותנו גם בשנים הקרובות, אני מצרף את הרשימה שלי לפקקים הבאים עלינו לטובה.
היסטוריה גדולה בקטנה- תחילתו של המיזם בדף פייסבוק אותו ניהל, ניל בר,  מסטרנט  להיסטוריה שרצה להפיץ את אהבתו למדעי הרוח ברבים. הדף צבר תאוצה והגיע למעל ל-80,000 עוקבים, לאור ההצלחה ניל  חבר לעודד פוירשטיין ויחד הם החלו ביצירת תוכנית שמבוססת על ראיונות עם טובי ההיסטוריונים בישראל. בשילוב ייחודי של הומור וידע השניים מצליחים בכל תוכנית לפתוח עולמות למרחבים חדשים של ידע: כיבוש אמריקה, מגלי ארצות, כותבי ביוגריופית בעת החדשה המוקדמת והיסטוריה עדכנית של הפוליטיקה הישראלית. תענוג צרוף שתמיד מחדש ומעניין.
חצי שעה של השראה עם ערן גפן-  בעל חברת הייעוץ האסטרטגי, ערן גפן, מציע תוכנית שכולה השראה. בכל תוכנית מתארח אורח מרתק מהעולם העיסקי או החברתי. כלל המרואיינים בחרו בדרכים לא שיגרתיות, התמסרו לרעיונותיהם והצליחו לאחר עבודה קשה להגיע לתוצאות מעוררי השתאות. הפרקים קצרים, השאלות חדות ובסיום ההאזנה עוטפת אותך תחושה שיש לנו כוחות עצומים כיחידים וכחברה וכל שנותר הוא לחבר בין הקשרים ולבנות יחד חברה טובה יותר.
HR2Go- ליאת לזר סמנכ"לית משאבי אנוש בעברה החליטה לאחר פיטורים מפתיעים לקחת את גורלה בידיה ולצאת לדרך חדשה כעצמאית. כך היא רתמה את שנות ניסיונה, את יכולותיה האנליטיות ואת היכולת למצוא את העיקר בין ים המלל ולהציע לעולם משאבי האנוש ידע מזוקק ומחדש. הפרקים בני שלושים דקות פותחים דלתות לסוגיות שאינן מונחות רק בחדרי מנהלות משאבי אנוש, אלא הן מנת חלקו של כל מנת שמוביל צוות. פיתוח עובדים, חשיבה יצירתית, עבודה בצוותים רב תרבותיים ומיזמים שיוצרים הזדהות של העובד עם החברה. התוכנית מבוססת על ראיונות עם  מנהלות ומנהלים שהופכים את התחום שבתחילה נראה טכני לעולם מרתק שפוגש מרחבים של דעת.
עושים פוליטיקה עם דפנה ליאל- דפנה היא עולם ומלואו של ידע פוליטי, כטבעו של המדיום הטלוויזיוני דקות השידור הן מעטות והיכולת להעמיק היא מוגבלת.הפודקאסט הוא הזדמנות נפלאה להעמקה, המבנה הקבוע בו בתחילה דפנה נותנת מעין מפת התמצאות ולאחריה יוצאים למסע למיטיבי לכת בהחלט מאפשר גם לשועלים בתחום וגם למתחילים להנות משעה של ניתוחים, ולהצצה מאחורי הקלעים.
Tribe of Mentors-טים פרייס הקדיש תקופה לא מבוטלת על מנת ללקט עצות מעוררות השראה ממובילים בתחומים שונים: עסקים, ספרות, קולנוע ועמותות. באמצעות שורה של שאלות הוא ביקש מהם למפות את הדרכים שסייעו להם להגיע להצלחה, את מיטב התשובות הוא כינס בספר שמלווה גם בתכנית פודקאסטים מרתקת, שאינה נופלת לקלישאות ונותנת כיווני חשיבה למי שרוצה להכניס בחייו תובנות שיאפשרו לו להתפתח לעולמות חדשים.



היסטוריה לילדים
- כמו דברים נוספים בחיים, ילדים רואים את הוריהם ומנסים ללכת בדרכיהם (עד גיל ההתבגרות, הילדים שלי עוד צעירים). ובכן רונה ביתי הבכורה מצאה עניין רב בהיסטוריה לילדים בהנחייתו והפקתו של אחד ממיסדי הז'אנר בישראל, יובל מלחי. פרקים העשויים לעילא תוך התאמה לעולמות המושגים של ילדים בגילאי בית ספר היסודי. כל פרק לוקח את הילדים למסע נהדר בהיסטוריה הלאומית והכללית. בקיצור בהחלט חוויה מעשירה שמכניסה את הילדים לתלם.  
כמובן שיש עוד המונים ואני תמיד בהתלבטות אם להמשיך בנתיבים המוכרים או שמע לפנות לכיוונים חדשים ולהתנסות. משום שההיצע אדיר אני משתדל ללכת בעקבות המלצות, אשמח לעוד המלצות של קוראים שרוצים להעשיר את שעות הפקקים שלי.


משה רבנו על ספת הפסיכולוג



בימי התואר הראשון לקחתי קורס בביקורת המקרא, 21 שיעורים שהוקדשו למציאת סתירות, העדר עקביות ופערים עלילתיים בכל רחבי התנ"ך. לפתע התגלו מילים ומקומות שלא מתאימות לתקופות המדוברות, ממצאים ארכיאולוגים וכתובות העמידו בסימן שאלה מסמרות עלילתיים והמבוכה שלי כמי שגדל בחינוך הדתי הייתה רבה. מחד הרגשתי שמחה, הינה המקרא מתגלה כאוסף של אגדות שניתן לערער את אמינותן. אך מאידך, הייתכן שדורות על דורות הקדישו את עתותיהם לסיפורי בדים שאין בהם ממש?
לאחר שהתפוגגו רעמי הביקורת וחשיבה בהירה יותר החליפה את ההרעשה האינטלקטואלית שחוויתי, החלה להתבסס בי ההכרה שיש צורך להפריד בין הממד ההיסטורי לבין הממד התיאולוגי. בעוד הראשון מחפש אחר האמת ההיסטורית באמצעים ארכיאולוגים ופילולוגים. השני, אינו מסתפק במציאות הנחוות אלא הוא רואה בה כסות לדרמה האמיתית המתחוללת במרחב התיאולוגי אשר עבורו ההיסטוריה אינה אלא במה המאפשרת לרוח להתגשם בבשר.

הפרדת רשויות- בין היסטוריה לתיאולוגיה

הבעיה מתחילה כאשר ההפרדה בין התיאולוגיה להיסטוריה מתפוגגת ומלכות נוגעת במלכות. מבלי משים כאשר רבנים מנסים להוכיח את סיפורי המקרא בכלים מדעיים הם מכניסים את הכפירה בדלת האחורית. משום שכפי שתומס קון לימד אותנו בספרו ,המבנה של המהפכות המדעיות (1962), הבסיס לחשיבה מדעית מצוי בכך שהיא ניתנת להפרכה. מתוך כך אם דבר מוכח בצורה מדעית אזי ביסוד ההוכחה מונחת ההנחה שניתן להפריך אותו, דבר שלא יעלה על הדעת מבחינה תיאולוגית. מאידך, כאשר לדוגמא מנסים להראות בצורה מדעית שמשה אינו קיים כדמות היסטורית אלא יש לראותו כדמות בדיונית. מפספסים את הממד התיאולוגי המגולם בדמותו, ובכך מחמיצים את הבשורה האתית הגלומה במעשיו.
הזליגה בין שתי הדיסציפלינות מובילה לטרגדיה אינטלקטואלית שמרחיקה את האדם הן מההוד שבקדושה והן מההעמקה שבחשיבה המדעית, כך שאלו ואלו נשארות מונחות בקרן זווית ללא מנחם. 
את היסוד שבטרגדיה הכפולה הזו ניתן לראות בעיסוק בדמותו של משה בן עמרם, הגיבור הבלתי מעורער שהוציא את בני ישראל מעבדות לחירות.

משה על ספת הפסיכולוג- כרוניקה של מוות ידוע מראש

האינטלקטואל היהודי ואבי הפסיכואנליזה, זיגמונט פרויד, הקדיש לדמותו של משה שנות מחקר ארוכות שאוגדו לספרון, משה האיש והדת המונותיאיסטית (1939). בארבע מאמרים מנסה פרויד להלך בין היסטוריה, תיאולוגיה, פסיכולוגיה וחקר האומנות. שני המאמרים הראשונים מוקדשים לחקר דמותו ההיסטורית ולהקשרים התרבותיים בה התעצבה בשנות המאבק שבין מצדדי המלך אחנתאון מבשר המונותיאיזם לבין תומכי הפולותאיזם. באותות ומופתים הלקוחים מאסכולת ביקורת המקרא, הראה פרויד שמשה הוא איש דת מצרי שחבר לעם שמי על מנת להנחיל את תורתו, הנחלה שבסופו של דבר עלתה לו בחייו.
אי אפשר להקל ראש בטיעונים ההיסטוריים ובניתוח הטקסטואלי של פרויד, אך אין בהם כדי לפרש ולו במעט את הבשורה האידיאולוגית שהביאה עמה תורת משה.  ועל כן, יהיו מי שימצאו בטיעוניו עניין אינטלקטואלי אולם עבור מיליוני המאמינים מכל שלושת הדתות, מחקריו לא יעלו ולא יורידו, הם אינם מחפשים הצדקה היסטורית אלא הם מחפשים ממד אחר המצוי במרחב שבין ידע וחווייה.

מפציינט לדמות על זמנית- הפרשנות הרוחנית של אחד העם

האינטלקטואל היהודי ומבשרה של הציונות הרוחנית, אחד העם (אשר גינצבורג), הבין לליבם של המאמינים ובניסוחיו הקולעים הצליח לתמצת את הטרגדיה הטמונה בעבודתו של פרויד, התר אחר אמת היסטורית במקום בו דווקא יש צורך לחפש אחר הבהירות האידילית. כך במילים מדויקות שלושים שנה לפני פרסום מאמריו של פרויד כתב גינצבורג במאמרו, משה (1904).
"כשאני קורא את ההגדה בליל פסח ורוחו של משה בן עמרם – זה גבּור הגבּורים, הנצב כעמוּד אור על מפתן ההיסטוריא שלנו – מרחפת לפני ומרוממת אותי ל'עולם העליון', – איני חש כלל באותה שעה לכל אותן השאלות והספקות, שחכמי אוה"ע מונים אותנו בהם : אם באמת היה האיש משה במציאוּת, אם באמת חי ופעל באופן מתאים למַה שמקובל באומתנו, אם באמת היה הוא 'מושיעם של ישׂראל' ונותן התורה הזאת בצורה שנשתמרה בידינו, וכדומה מן השאלות ; – אלא מבטל אני בלבי כל אלה בבת אחת בתשובה פשוטה וקצרה : זה משה האיש הקדמון, שאתם מבקשים לברר מציאוּתו ומהוּתו, אינו ענין אלא למלומדים שכמותכם, אבל אנו יש לנו משה אחר, משה שלנו, זה שצורתו קבועה בלב עמנו מדור דור והשפעתו על חיינו הלאומיים לא פסקה מימי קדם ועד עתה. ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם. כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור, שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה, לא יגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל, זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה'מדבּרות', שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה"
דבריו של אחד העם מחזקים את אמונתי אם ברצוננו להינות מפירות העיון האינטלקטואלי מחד ומהנשגב התיאולוגי מאידך עלינו להפריד בין שתי המלכויות כך שמלכות לא תיגע במלכות. בעיני הבשורה הטמונה בתורת משה, אינה משתנה במאומה גם אם אני משוכנע שממצרים לא יצאו שש מאות אלף גברים שככל הנראה דמותו של משה המתוארת במקרא היא תערובת של אמת ובדיון. מתוך כך אני שואף לבנות קומה נוספת של עיון ולשאול, כיצד דמותו של משה רלוונטית לימנו אנו?

הפרשנות מקנה לדמויות המקראיות חיי נצח

לטובת מתן תשובה לשאלה זו עלי להסתייע במהלך פרשני\דרשני שבאמצעותה הדמות מועברת מהמרחב האינטלקטואלי למרחב האתי המשפיע על ההווייה בה אני חי. טכניקה זו אינה חדשה ועל כן כבר מאות בשנים הדמויות המקראיות עוברות במנהרת הזמן מתוך רצון להקנות להם חיי נצח ורלוונטיות. עבור חז"ל משה הופך ממנהיג לתלמיד חכם הדורש בקוצו של יוד. עבור הכומר הלותרני מרתין לותר קינג, משה הוא מנהיג כריזמטי המוציא את העבדים משעבוד לגאולה. בכל דור ודור מקבלת הדמות פרשנות העונה על הצרכים והמאווים הקונקרטיים של בני הדור, ובכך היא מסירה מעליה את שכבות האבק והופכת לדמות חיה המדברת לבני האדם החפצים בהכוונה בהווה.

במאמרו, הלכה ואגדה, ניסח ביאליק את המחוייבות לפרשנות אקטואלית כצו השעה המחייב כל דור ודור, הפץ למנוע מתרבותו ומגיבוריה להתנוון ולהפוך מאוצרות חיים למאובנים מוזיאלים:
"כל צורת חיים בשעת יצירתה, כלומר, כשהיא עדיין "במחובר" – היא עצמה משמשת תוכן לרוח יוצרה; משנגמרה יצירתה ויצאה לרשות הרבים, כלומר, "משנתלשה" – מיד היא יורדת לתורת כלי ושוב אין לה משלה כלום, אלא כל אדם מוצא בה מה שהוא עצמו מניח וחוזר ומניח בה כל רגע שהוא ממשמש בה. הכל בא לה מן האדם ורוח האדם, שזוכה בה מן ההפקר. הניח בתוכה זהב – מוצא זהב; עפר – עפר. אין לו מה להניח – רשות בידו להניחה ריקנית עד שתעלה חלודה, אבל אל יאמר איש כזה: הכלי רעוע, השליכוהו לאשפה, אלא יאמראני עני!"

הדמות העולה מעבר לפלקטיות היחצ"נית

ברוח זו משה שלי, נושא בחובו את המורכבות המגולמת בדמותו של מנהיג הנמצא במתח מתמיד מול הציבור אותו הוא חפץ להנהיג. הקונפליקט המתמיד בין אהבה והתמסרות לבין זעם ותסכול הם אלו ההופכים אותו לדמות כה אנושית ומעוררת השראה. דמות הרחוקה מהתפיסות הפלקטיות המיוצרות היום על ידי משרדי יחסי ציבור, המנסים לבנות לנו מנהיגים חד ממדים, דווקא העומק והסתירות הפנימיות הן אלו השובות את ליבי, ונותנות לי מעין קווים מנחים למנהיגות היהודית הראויה, מנהיגות הנקרעת בין "והם לא יאמינו לי" לבין "הראיני נא את כבודך" . זוהי המנהיגות שאנו צריכים לחתור ולחפשה במציאות המורכבת בה אנו חיים, אני בספק אם נוכל למצוא אותה אך המשמעות בסופו של דבר אינה נמצאת בפסגה אלא בדרך אליה.