דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית ספרי טיסה

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

תאונות לא קורות מעצמן לרוב הן תוצאה של רשלנות

חופשות ארוכות מזמנות פנאי שהוא מצרך נדיר בימים בהם אנו נעים במהירות בין מקום העבודה, מטלות הבית והטיפול בילדנו. לפתע ישנן שעות שאינו גנובות מעיקרן וניתן לשקוע בהן בין דפי הספרות. בנקודה זו עולות שאלות הטורדות את הנפש ויכולות להביא לא עלינו לידי קיפאון מה ניטול מבין כל המבחר העצום המונח לפתחנו. האם נצלול לספר הגות פתלתל שייסר את מוחנו? או  אולי דווקא מותחן קליל שיסעיר את דמיוננו אך עם תומו לא ישאיר בנו כל סימן. לפתע מתגנב רצון לקרוא רומן שיעביר אותנו בין סיפורי גיבוריו הנפרסים על פני יבשות וימים, רומן שימלא כמיהת לב לנדודים ולקבלת פרספקטיבה אנושית. שאלות אלו טורדות את מנוחתי בפתחה של כל חופשה, ולבסוף אני מחליט שלא להחליט. ועל כן אני עורם בצד השולחן כותר מכל סוגה ואני קורא בכל אחד לסירוגין, בחלק מהפעמים רק בכדי להשקיט את המצפון האינטלקטואלי שלי ובחלק מתוך סקרנות ועניין. אודה ואתוודה שפעמים רבות פשוט בא לי להיסחף בתוך עלילה, שתדמה למותחן בו העלילה היא כל הסיפור, כלומר מה שאתה רואה זה מה מקבל, ללא רבדי עומק או נפתולי נפש. פשוט אקשן, המונגש במשפטים קצרים, בגיבורים שטוחים שנעים במ...

ספר בריכה

בחופשת הקיץ של סוף כיתה ו' נסעתי לנופש בן שבוע אצל חברים של הורי בכפר תבור, מידי בוקר היינו לובשים בגדי ים ורצים לבריכת היישוב. בעודי מנסה להתרגל לשמש הקופחת ולריח הכלור, שני ילדיהם שהיו צעירים ממני בשנה כבר שחו במרץ במימיה העמוקים של הבריכה. אני לעומתם נכנסתי בהססנות דרך הסולם לאזור הרדוד שבבריכה, אט אט היו רגלי במים ולאחר שהמים כיסו את מותני התחלתי לנוע באופן מסורבל לעברה השני של הבריכה הראש יצא ונכנס בחוסר התאמה לתנועות, ולכן בלעתי מי כלור קרירים שגרמו לי להשתעל קלות. כשהגעתי לאחר זמן ממושך שנראה בעיני כנצח לקצה השני של הבריכה, הביטו עיני בשתי רגליים שעירות, שזופות וחזקות, הן היו שייכות למציל שהביט בי בעיניים זועפות: "אתה האורח הירושלמי, תעשה טובה תישאר ברדודים", אמר והפנה ממני את מבטו המאוכזב אל עבר המתרחצים השזופים שהשתעשעו במי הבריכה הקרירים. הייתי המום ומושפל מדבריו וחברי הצעירים ניסו לנחם אותי ולהראות לי שניתן להינות גם באזור הרדוד. על אף נסיונותיהם הנוגעים ללב נצרבה בתודעתי ההכרה שכמו ירושלמים רבים, אינני נמנה עם השחיינים ועל כן על פי רוב אני מעדיף את הכסא...