מי מסתתר מאחורי המסכה חתול מפלצת או ילדה יפה


מאז ימיו של מיכאל אוחיון לא קם בישראל בלש שניתן להזדהות עימו. פה ושם הגיחו ניסיונות כמו ליזי דורון של שלומית לפיד אולם דמויות עמוקות המצליחות מחד לייצר מתח עלילתי ומאידך לעורר בקורא רגשות עמוקים לא היו מן הנמצא. מצוקה זו הצריכה את הקורא לבחור בין  שתי סוגות ספרותיות: מתח או דרמה. סדרת ספרי הבילוש של הסופר והחוקר הישראלי, דרור משעני, (תיק נעדר, כתר-2011, אפשרות של אלימות, כתר- 2013) נכנסת  לתוך הוואקום התרבותי הזה. תוך שהיא מציבה גיבור ישראלי חדש:  חוקר משטרה  אפרפר הצועד ברחובותיה של חולון. 
הרחובות הנגלים לעיניו של החוקר, אברהם אברהם, אינם נוצצים ומלאי זוהר, אלא הם  מנומנמים ,נורמטיבים וחסרי ייחודיות. תיאוריהם הכמעט באנליים מחזקים בקורא את התחושה שלפניו ספר מתח מפוהק. אולם עד מהרה מעבר למרפסות הסגורות בתריסי אלומיניום מסתתרים סיפורים שלא יכולים להשאיר את הקורא באדישותו. מתחת למעטה של משפחות מתפקדות מתקיים אולם מקביל שסופו כיאה לז'אנר מסתיים באבו-כביר.
את מעטה השתיקה פורץ גיבורו של משעני, החוקר אברהם אברהם,  בן יחיד להוריו המנהל חיים של אאוט-סיידר בתוך מציאות החיים הסואנת של ערי המרכז. לאורך הספר איננו נחשפים לחבריו, ולמחשבותיו הכמוסות, גם כמיהתו לאהבה מובנת אך אינה מגלה טפחים חדשים בנבכי הנפש. אולם נראה שפשטותו וזרותו מאפשרים לו לבחון אמיתות חברתיות בצורה משוחררת, ובכך להגיע בסופו של דבר לפיתרון התעלומות הניצבות לפניו.
באופן מפתיע למרות היעדרותם של טווסיטים מטלטלים, קו עלילתי מפותל ודמויות עמוקות  ספרו של משעני יוצר עניין ואני קראתי אותו במהירות הבזק. נראה לי שסוד קסמו של הספר מצוי  בכך שהוא מצליח להראות לקורא שהנופים הבאנלים הסובבים את היום יום שלו יכולים להסתיר מאחוריהם עלילות מצמררות ושהמובן מאליו איננו מובן כלל וכלל. התמימות המשפחתית המוכרת לנו מהפרסומות הסנטימנטאליות של תנובה וסלקום  מתפרקת בהדרגה לאורך העלילה  והקורא מתייצב אל מול הצדדים האפלים של  התא המשפחתי. מלבד זאת דמותו ההולכת ונבנת של החוקר, אברהם אברהם, מצליחה לגייס את הקורא ולתת לו תחושה שאברהם יושב לצידו בנסיעה ברכבת או ממתין עימו בתור בארומה. בקיצור, אברהם הוא חלק מהנוף המקומי ולכן הקורא חש עימו בנוח, הוא מזכיר לו שוטר שהוא יכול לראות בעיני רוחו. לא גדול מהחיים, אך בהחלט בחור סימפטי שהיית רוצה שיהיה בצד שלך, במיוחד אם יש לך פנצ'ר בגלגל הרכב ואין לך מושג איך לפתוח את האומים החלודים.
לסיכום, נראה שדרור משעני הולך  ומשקם את חורבות הז'אנר של ספרות בילוש  הנכתבת בעברית, ההולכת מדחי לדחי לאחר הסתלקותה בטרם עת  של אחת ממיסדיו, הסופרת בתיה גור. אכן דרכו של משעני עדיין אינה סלולה ועלילותיו כרגע נעדרות תיחכום, אולם יחד עם זאת נראה שיצירותיו האחרונות בסדרת , אברהם אברהם, הינן בעלות פוטנציאל מבטיח ששווה להמשיך ולעקוב אחריהם.
אפשרות של אלימות, דרור משעני, כתר 2013, 265 עמ'.



תגובות

רשומות פופולריות