אפשרות של אלימות-דרור משעני

מאז ימיו של מיכאל אוחיון לא קם בישראל בלש שניתן להזדהות עימו. פה ושם הגיחו ניסיונות כמו ליזי בדיחי גיבורת סדרת ספרי המתח מאת שלומית לפיד אולם דמויות עמוקות המצליחות מחד לייצר מתח עלילתי ומאידך לעורר בקורא רגשות עמוקים לא היו מן הנמצא. מצוקה זו הצריכה את הקורא לבחור בין  שתי סוגות ספרותיות: מתח או דרמה. סדרת ספרי הבילוש של הסופר והחוקר הישראלי, דרור משעני, (תיק נעדר, כתר-2011, אפשרות של אלימות, כתר- 2013) נכנסת  לתוך הוואקום התרבותי הזה. תוך שהיא מציבה גיבור ישראלי חדש:  חוקר משטרה  אפרפר הצועד ברחובותיה של חולון. 

הרחובות הנגלים לעיניו של חוקר המשטרה, אברהם אברהם, אינם נוצצים ומלאי זוהר, אלא הם  מנומנמים, חסרי הוד והדר, נטולי  ייחודיות. תיאוריהם הכמעט באנליים מחזקים בקורא את התחושה שלפניו ספר מתח מפוהק. אולם עד מהרה מעבר למרפסות הסגורות בתריסי אלומיניום מסתתרים סיפורים שלא יכולים להשאיר את הקורא באדישותו. מתחת למעטה של משפחות מתפקדות מתקיים אולם מקביל שסופו כיאה לז'אנר מסתיים באבו-כביר.

את מעטה השתיקה פורץ גיבורו של משעני, החוקר אברהם אברהם,  בן יחיד להוריו המנהל חיים של אאוט-סיידר בתוך מציאות החיים הסואנת של ערי המרכז. לאורך הספר איננו נחשפים לחבריו, ולמחשבותיו הכמוסות, גם כמיהתו לאהבה מובנת אך אינה מגלה טפחים חדשים בנבכי הנפש. אולם נראה שפשטותו וזרותו מאפשרים לו לבחון אמיתות חברתיות בצורה משוחררת, ובכך להגיע בסופו של דבר לפתרון התעלומות הניצבות לפניו.

באופן מפתיע למרות היעדרותם של טווסיטים מטלטלים, קו עלילתי מפותל ודמויות עמוקות  ספרו של משעני יוצר עניין ואני קראתי אותו במהירות הבזק. נראה לי שסוד קסמו של הספר מצוי  בכך שהוא מצליח להראות לקורא שהנופים הבאנליים הסובבים את היום יום שלו יכולים להסתיר מאחוריהם עלילות מצמררות ושהמובן מאליו איננו מובן כלל וכלל. התמימות המשפחתית המוכרת לנו מהפרסומות הסנטימנטאליות של תנובה וסלקום  מתפרקת בהדרגה לאורך העלילה  והקורא מתייצב אל מול הצדדים האפלים של  התא המשפחתי. במומחיות מצליח הפקד החרוץ להסיר את מעטה החשאיות לחבר בין פיסות מידע ולהפוך את הקערה על פיה למרות ספקותיהם של הממונים עליו ואי האמון הכללי בה הוא נתון. 

החוקר שיושב לצידך בתור לקופת חולים 

דמותו ההולכת ונבנת של החוקר, אברהם אברהם, מצליחה לגייס את הקורא ולתת לו תחושה שאברהם יושב לצידו בנסיעה ברכבת או ממתין עמו בתור בארומה. בקיצור, אברהם הוא חלק מהנוף המקומי ולכן חשתי עמו בנוח, הוא מזכיר  שוטר שהוא שניתן לראות בכל קרן רחוב. לא גדול מהחיים, אך בהחלט בחור סימפטי שהיית רוצה שיהיה בצד שלך, במיוחד אם יש לך פנצ'ר בגלגל הרכב ואין לך מושג איך לפתוח את האומים החלודים.

לסיכום, נראה שדרור משעני הולך  ומשקם את חורבות הז'אנר של ספרות בילוש  הנכתבת בעברית, ההולכת מדחי לדחי לאחר הסתלקותה בטרם עת  של אחת ממייסדיו, הסופרת בתיה גור. אכן דרכו של משעני עדיין אינה סלולה ועלילותיו כרגע נעדרות תחכום, אולם יחד עם זאת נראה שיצירותיו האחרונות בסדרת , אברהם אברהם, הינן בעלות פוטנציאל מבטיח ששווה להמשיך ולעקוב אחריהם.

לשמחתי הרבה אחרי כמעט שבע שנים ספרו של משעני זכה לעיבוד טלויזיוני בכאן11 וכך נולדה לה סדרה בת שמונה פרקים המגוללת את עלילותיו של פקד אברהם אברהם בין חולון לבת ים. לסקירה על הסדרה כנסו כאן 

אפשרות של אלימות, דרור משעני, כתר 2013, 265 עמ'.

שיר לסיום, חתול מפלצת - פורטיסחוף (סיפורים מהקופסא,1988)