של מי היד המנענעת את העריסה?


הדיאלוג ההסוקרטי המפורסם, המדינה, פרי עטו של הפילוסוף היווני אפלטון בן המאה הרביעית לפני הספירה, מוקדש לדיון בדבר האופן שבו ניתן ליצור את המדינה האידיאלית. כבר בשלביו הראשונים של הדיאלוג מתייחס אפלטון לתפקיד המשמעותי שיש לבעלי האומנויות בעיצובה של החברה המכוננת את המדינה.
"מסתבר, אפוא שקודם כל נצטרך להשגיח על מחברי האגדות, ואגדה שחיברו אותה יפה, נקבל ושלא יפה-נדחה. ואת האומנות והאימהות נביא לידי כך שתספרנה לילדים האגדות שנתקבלו, ותקבענה צורת נשמותיהם באותן האגדות, הרבה יותר משהן קובעות בידיהן צורת גופיהם" (אפלטון, פוליטאה, ספר ראשון, עמ' 31).
בהמשך ספרו מתקדם אפלטון צעד נוסף בדבר תפקידה של האומנות כאשר הוא קובע שלאומנות אין ערך עצמאי אלא שערכה נגזר אך מהממד הפוליטי אותו היא משרתת. ועל כן יש לגרש אומנים שאינם תורמים ליציבות הפוליטית מחד , ומאידך לעודד את האומנים המחברים שירים ואגדות התומכים בסדר הפוליטי המאפשר את הקמתה של המדינה האידיאלית.  
אלפיים וחמש מאות שנים חלפו מיום כתיבתו של הדיאלוג הסוקרטי , אולם תבונותיו ממשיכים לעצב את ההוויה הפוליטית בה אנו חיים כיום. אז כהיום בעלי ההון והשררה משקיעים ממיטב כספם באומנים שיטפחו מיתוסים (אגדות) מאפשרים לסדר החברתי הקיים לשרור ולהיות מוצג כטוב בעולמות האפשריים, בעוד אחרים מודרים ומודחקים לקרן זווית. מבלי דעת אנו מוזנים באגדות המודרניות השכם והערב, את תפקידן של האימהות והאומנות מחליפה תקשורת ההמונים המלעיטה אותנו  באינספור סיפורים בדבר היכולת של כולנו לרוות נחת מהסדר הקיים ואף בבוא היום לרשת את  ארץ החלומות. רק מעטים יודעים מהם הכוחות העומדים מאחורי פניה המחויכות של יונית לוי או מבטו החודר של רוני דניאל.  לצד מהדורות החדשות המוזמנות והמתוזמרות הולך ומתפתחות, תכניות ריאליטי, המעצבות את תודעתנו, תוך שהם משקות אותנו  במנות גדושות של סולידריות, ניעות חברתית ושמאלץ ההופכים אותנו לרכיכות כורסה שקל לנייד ולמשטר. אלו הן אותן טכניקות אפלטוניות המשתמשות באומנות כמניפולציה לשליטה בהמון, אך בעוד שאפלטון כיוון אל עבר מדינת הפילוסופיה אנו מוכוונים לעבר מדינת ההון והכוח.
הסופר הבריטי עטור הפרסים, איאן מקיואן, לוקח את קוראיו בספרו האחרון "דברי מתיקה" (עם עובד, 2013) אל ליבה של מאפליה תרבותית זו. בספרו מגולל מקיואן את קורותיו של מבצע חשאי המנוהל על ידי שירות הביטחון הכללי הבריטי (MI5) בשלהי שנות השבעים של המאה ה-20. באותה העת בריטניה נמצאת בשלהי המלחמה הקרה ובעימות פנימי קשה בעקבות הפערים החברתיים ההולכים וגדלים, התמוטטותה של מדינת הרווחה וחדירתם של רעיונות קומוניסטים ללב ליבו של הממסד האקדמי והתרבותי הבריטי. בין סערות אלו המאיימת לשבר את הספינה הבריטית החבוטה, עולה רעיון להפעלתו של מבצע חשאי שתכליתו מימון גורמים תרבותיים שיעלו תהיות מוסריות לגבי הקומוניזם ויפיחו רוח של אופטימיות בקרב רבבות המיואשים המאכלסים את מדינת הכתר הבריטית.  
חיש מהר הסיפור לא נשאר בגדר מותחן העוסק בעלילותיהם של סוכנים חשאיים, אלא הוא מקבל ממדים נוספים של יצירה עשירה ומגוונת הטומנת בחובה היבטים של רומן דרמטי. מתוך כך מוטב לו לקורא החפץ במותחן קיצבי ומסעיר להדיר את רגליו מספר זה, שלמען האמת ממד הריגול בו מהווה אך כסות לשאלות חברתיות ואנושיות. עיקר הספר עוסק במערכות יחסים, במקומה של האמת ובמניעים המובילים אותנו בבחירותינו השונות. כמו בספרו הקודם, כפרה (עם עובד, 2002), גם ב"דברי מתיקה" הזירה ההיסטורית משמשת את מקיואן כמרחב לבחינתן של  שאלות יסוד בנפש האדם, לא מתוך נקודת מבט שיפוטית ודיכוטומית  אלא מתוך חמלה המקשה על הקורא לקבוע באופן נחרץ היכן עובר הקו המפריד בין טוב לרע.
לסיכום, "דברי מתיקה", הינו ספר דרמטי ומעניין המצליח לשלב על פי רוב בין עלילה קצבית לבין אמירות בעלות משמעות על המצב האנושי. כתיבתו העשירה של מקיואן ושילובם של מאורעות היסטוריים מהספרה הפוליטית והחברתית מקנים לספר אמינות רבה  המעצימה את חווית הקריאה. כפי שאמרתי זהו רומן בכסות של מותחן ועל כן חובבי הסוגה הבלשית לא ירוו נחת מספר זה  אולם חובבי הרומנים עלולים בעקבותיו לפתח סימפטיה לספרות הבלשית.
מעבר לממד הספרותי, "דברי מתיקה" מראה לקוראים עד כמה המציאות התרבותית-חברתית בה אנו חיים מעוצבת באופן מוניפולטיבי על ידי בעלי עוצמה שונים, אשר באמצעים מאמצעים שונים מבנים את ההוויה התרבותית בה אנו חיים. פעמים ההיא  נעשת באופן פרימיטיבי של שימוש בכוח הזרוע ופעמים באופנים מתוחכמים יותר כדוגמת: מלגות, פרסים, מענקי עידוד, הקמת קרנות ומוסדות המהווים זרועות אחרות לכינונו של סדר המעניק כוח לשולחיהם וחולשה לנתיניהם.
איאן מקיואן, דברי מתיקה, תרגמה מאנגלית: מיכל אלפון, עם עובד, 2013, 395 עמ'
Ian Mcewan, Sweet Tooth, 2012



תגובות

רשומות פופולריות

מתנשא מעל הקלישאות

הפקעת נשארה בלתי מפוענחת

סוציאל דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

עלילה מעוררת חמלה

שרון קריץ', שני ירחים, ידיעות אחרונות 2001