חפש בבלוג זה

חלון לים התיכון



למעלה מעשור במהדורות החדשות בטלוויזיה, בעיתונות ובעמודי האינטרנט אנו נחשפים למיליוני הפליטים המידפקים על דלתותיה של אירופה בתקווה לחיים טובים יותר. הסיפורים מורכבים וכוללים מגוון רחב של סיטואציות אנושיות החל ממהגרי עבודה, עובר למבקשי מקלט הנמלטים מאימת השלטונות ומשדות הקטל,  ולעיתיים אלו משפחות התרות אחר עתיד טוב יותר להם ולילדיהן. בכל אחד מהסיפורים מדובר על טרגדיות אנושיות המתומצתות למספר פרמים הנדחסים בין פרסומת למרכך כביסה לפרויקט מגורים בשרון. אני צופה במראות הקשים בין קיפול כביסה לניקוי הרצפה, קולט ולא קולט בעת ובעונה אחת, בוודאי לא מצליח לעבד את המראות או להפנים את עוצמת התמונות. לעיתים הטרגדיה מצליחה לחדור בשל תמונה שנחקקת בזיכרון, כמו גופתו של הילד הסורי שנמשתה מהים על ידי שוטר משמר החופים האיטלקי. תמונה זו הצליחה להעביר את הדימוי הגרפי אך לא חדרה למעמקי התודעה, אלא היא נשארה ברובד האסתטי של האומללות האנושית. בנקודה זו דווקא לספרות ישנו תפקיד משמעותי בכך שהיא מצליחה לחצות את מיצרי האדישות ולעמת אותי עם  סיפורם של הפליטים השמים את נפשם בכפם מתוך רצון להתחיל בחיים חדשים ביבשת אשר לדידם טומנת הזדמנויות שאינן מצויות ביבשתם מוכת הרעב, השחיתות והמגיפות. סיפרו של הסופר המרוקאי, טאהר בן ג'לון, לעזוב, שראה אור לראשונה ב-2005 ובגירסתו העברית בהוצאת מטר בשנת 2008. הספר  הצליח לעמוד במשימה זו בגאון תוך שהוא חושף אותי לחוויות ההגירה באופנים שלא הצליחו עשרות כתבות עיתונאיות אליהם נחשפתי לאורך השנים.

במרכז ספרו עומדת משפחה מרוקאית שבניה ובנותיה כמהים לעזוב את מרוקו ולפתוח בחיים חדשים מעבר למיצרי גילברטר. עבורם המעבר ליבשת האירופאית טומנת בחובה הזדמנות לחיים טובים יותר שאינם אפשריים במרוקו מוכת השחיתות, העוני והנפוטיזם. בני המשפחה מהווים אך דוגמיות למציאות חיים מורכבת יותר בה בניה של מרוקו תרים אחר דרכים לשיפור גורלם, וזאת לאחר שהבינו שהמציאות החברתית בה הם נתונים אינה מתגמלת עבודה קשה, השכלה או מוטיבציה ועל כן אם ברצונם לשפר את חייהם עליהם לשים את אהבתם לארצם בצד ולצאת למסעות של נדודים. הייאוש העמוק מהמציאות בה הם חיים מוביל אותם למעשים קיצוניים: השגת גבול שסכנת מוות תמידית מרחפת על ראשך, נישואי סרק לאילי הון, השתעבדות לבעלי שררה אירופאים החומדים את גופם ועוד.

שני האחים אאזל קנזה העומדים במרכזה של העלילה עוברים מסע ייסורים מורכב של אובדן זהות על מנת להגשים את חלומם ולצאת ממרוקו. כבטרגדיה יוונית השנים אינם מצליחים לחמוק מגורלם וזאת על אף שלעיתים נראה שהם מגשימים את חלומותיהם. הציר הטרגי בו נעה העלילה כישף אותי במידה כזו שלא יכולתי להוריד את הספר מהיד, תוך שהקריאה בו נדמתה לחיטוט אובססיבי בפצע מוגלתי, חיטוט שאינך יכול להפסיק ממנו וזאת על אף גלי הסבל הבאים בעקבותיו. ביד אומן מצליח בן ג'לון לתאר את שקיעתם של האח והאחות בחלום הבלהות שטומנת בחובה ההגירה\בריחה ממרוקו. לאורכה של העלילה נפגשתי עם דמויות נוספות המגיחות בדרכם של השניים, כאשר הללו מצטרפות לשיירת האומללות שנעה מרבט בואכה ברצלונה.

הביקורת החברתית הנוקבת המשולבת בכתיבה משובחת הופכת את הרומן לחוויה ספרותית יוצאת דופן ובעיקר לפה לסיפורם של מיליוני פליטים שקולם לא נשמע, ורק תמונותיהם הסטראוטיפיות מרקדות על המסך במשך שניות אחדות ומתפוגגות במעמקי התודעה. מלבד הדיון בחוויות ההגירה והפליטות בן ג'לון מבקר בחריפות תופעות חברתיות המתרחשות  במרוקו בפרט ובעולם הערבי ככלל. כך התודעתי לצביעות ביחס להומוסקסואליות, לגיסי המהפכה האיסלמית המנסים לנצל את מצוקותיהם האישיות של הצעירים ולגייסם למהפכה העולמית, לשרירותיות השימוש בכוח בקרב גורמי אכיפת החוק, לכוחם של בעלי ההון ובעלי בריתם בשלטון אל מול האזרח הקטן, ליחסים המורכבים שבין קבוצות אוכלוסייה שונות תוך שימת דגש על הצורך של כל קבוצה חברתית לחוש עליונות אל מול קבוצות חברתיות אחרות.  גדולתו הספרותית של המחבר מצליחה למנוע מהביקורת החברתית  מלהפוך למניפסט אלא היא נשזרת בעלילת הרומן ומעניקה לו נופך עמוק  ומשכנע. המזיגה בין השניים מהווה לדעתי את אחת מנקודות החוזק המרכזיות של הרומן שאינו נופל לשבלוניות או למחוזות של הטפה, אלא  הוא מצליח לשמור על רמה ספרותית גבוה לכל אורכו.

לסיכום, שמחתי מאוד שנחשפתי ליצירתו הספרותית של בן ג'לון ושמחתי התגברה עשרת מונים כאשר גיליתי שספרים נוספים פרי עטו תורגמו וראו אור בשפה העברית ואף זכו להיכנס לתוכניות הלימוד של משרד החינוך. עתה כל שנשאר הוא לפנות את הזמן ולהמשיך בקריאת יצירותיו של סופר ייחודי זה שיצירותיו זוכות לתהודה בכל רחבי העולם. תוך שהן משלבות בין ביקורת חברתית נוקבת, כתיבה ספרותית משובחת ותובנות מורכבות על המצב הקיומי של האדם בתפר שבין מסורת לשינוי.

טאהר בן ג'לון, לעזוב, תרגמה מצרפתית עדינה קפלן, מטר, 2008, 264 עמ'.
 

חדוות הגילוי


Image result for ‫האצבעות על הגבעה‬‎   

ישנן פעמים שאני נכנס לספריה או לחנות הספרים נחוש בדעתי לקרוא ספר ספציפי, בהחלטיות אני ניגש למדפים מוכרים, שולף את העותק המבוקש ובתוך דקות מעטות אני כבר צועד החוצה שהספר באמתחתי. על פי רוב מפגשים תכליתיים אלו נושאים עימם הנאה פחותה, מאשר מפגשים בהם אני יוצא למסעות גילוי  המנווטים אך באמצעות אזימוט כללי שמנתב אותי בין סיפורת לספרות עיון. במסעות אלו אני  משוטט בין המדפים, מעלעל בספרים נהנה מריח הדפוס ובעיקר מההפתעה הטמונה בכל עותק לא מוכר שלפתע חושף בפני מרחבי יצירה בלתי מוכרים. ברגעים אלו אני חש כטייל תרבותי המשוטט במרחבי הדעת ולפניו נגלים מראות המעלים השתאות והתפעלות מפאר היצירה האנושית.  
הודות למסעות בלי מתוכננים מעין אלו גילתי את יצירתו הספרותית של איתן דרור-פיאר, סופר ישראלי בתחילת דרכו שספרו הראשון, האצבעות על הגבעה, ראה אור ב-2015 בהוצאת עם-עובד. הספר מורכב משלוש נובלות שונות שכל אחת מהן עומדת בזכות עצמה מבחינה עלילתית אך רוח דומה מנשבת בין דמויותיהם. שלושתן עוסקות במערכות יחסים משפחתיות המתפרקות בשל רוחות רעות של שיגעון הממוטטות את התא המשפחתי לגורמים. כך במאה ושבעים עמודים מתקבצים להם יחדיו בזה אחר זה, הלום קרב, בעל אובססיות כפייתיות ופרנואיד. מקבץ אנושי זה  מוביל את הקורא בתזזיתיות  בין שדרות הנורמאליות לסמטאות השיגעון. המעבר מהמיינסטרים המואר והמוכר למחוזות מוכי פחד, ייאוש ובדידות הופכים את יצירתו של איתן ליצירה מרתקת שלא אפשרה לי להישאר אדיש.
ראויה להערכה יכולתו של איתן לעבור מהממד התיאורי של העלילה לבחינת תגובותיהן השונות של בני המשפחה לשינויים המתרחשים בתא המשפחתי בעקבות כניסתו של השיגעון למרחב החיים המשותף. בשתי הנובלות הראשונות התגובות המתוארות הן של הילדים הרואים את הוריהם מאבדים את צלילות דעתם, הפער בין הידיעה לבין ניסיונות ההסתרה של הסביבה הקרובה יוצרים מרחבים תודעתיים מעניינים שאיתן מצליח לתאר במיומנות רבה, בעיקר בסיפור הראשון העוסק באב פגוע הלם קרב שמשפחתו הולכת ונשמטת ממנו בהדרגה. בסיפור השלישי, כיכר היונים, שלדעתי הוא הטוב שבשלושת הנובלות נרקמים יחדיו שני סיפורים האחד סיפור הידרדרותו של אב מוכה דמנציה המאבד את אחיזתו במציאות והשני סיפור אובדן השפיות של הבן השוקע אט אט בפרנויה המטביע את  שגרת עולמו. המעבר בין סוגים שונים של אובדן כאשר ברקע ניצבת המטפלת האוקראינית שנשכרה על מנת לטפל באב הנמק הופכת את הסיפור לעלילה אנושית מצמררת.
ההתמודדות עם השיגעון כעוגן עלילתי איננו חדש וניתן למצוא אותו מימים ימימה בספרות העברית, ביצירות כדוגמת: "סיפור פשוט"  לש"י עגנון ו "טירופו של רופא הנפש"  ליהודית הנדל. ואלו רק שני כותרים שקראתי וחקוקים בזיכרוני למרות השנים הרבות שחלפו מאז שקראתי בהם. נראה שעל אף שהנושא נידון שוב ושוב בספרות העברית מצליח דרור-פריאר להוסיף לנושא נדבכים חדשים ובכך לעורר את סקרנותי וזאת מבלי לחטוא לקלישאות או ליפול לתבניות עלילתיות המשאירות  תחושה של חזרתיות.
לסיכום, "האצבעות על הגבעה", הינה יצירה מגובשת  שהצליחה לשאוב אותי לתוכה ולעורר בי מחשבות עוד שעות ארוכות לאחר שסיימתי לקרוא בו. עתה כל שנותר הוא לחכות ליצירות נוספות פרי עטו של איתן דרור-פריאר.
איתן דרור-פריאר, האצבעות על הגבעה, עם עובד, 2015, 171 עמ'

החיים המסתתרים מאחורי הארז הלבנוני


יושבים על המרפסת לוגמים בירה קרירה ומנשנשים דוריטוס, מביטים על הרחוב השומם ורק רעשים של מכוניות חולפות מפיגים את הדממה הבורגנית הנחה על עיר הילדים הנסגרת בעשר. עשרים דקות מרמאללה, ארבע שעות מעמן ושבע שעות מביירות. אוקיינוס מניו-יורק, אך על הבגדים מתנוסס כיתוב באותיות לטיניות, הרדיו ממשיך לפלוט שירים באנגלית הנקטעים מעת לעת בנגיעות צרפתיות וספרדיות, מלבד יאללה הערבית אינה נשמעת. גם אתרי הבניה שהיו פעם משכנם של הפועלים הפלסטינים החליפו את צבעם וכיום נשמעת מהם יותר סינית, רומנית ורוסית מאשר ערבית. הערבית נדחקה מהמרחב החי והיא שוכנת לה במהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה  שם ניבטים מהמסכים בדרך כלל גברים מגודלי זקן, עם עיניים בורקות הנושאים נשקים מסוגים שונים בעודם תרים אחר שדות קרב וקטל, בהם יוכלו להנחיל את התבוסה הסופית לכופרים שהורידו את האסלאם מגדולתו.
זו לא הפעם הראשונה שאני משקף לעצמי ולסובבי את המצב, מכיר בכך שגם עבורי מרבית האינטראקציה עם העולם הערבי מבוססת על אוסף של חוויות צבאיות, וסקירות מודיעיניות ששמעתי מקמ"ן הגדוד לאורך השנים. אך זוהי איננה גזרת גורל והחיבור למרחב יכול להיעשות באופן מודע באמצעות נקיטת פעולות פרו-אקטיביות.
השלב הראשון מצוי בגיבוש הצורך הפנימי וההכרה שלא יעזור לנו אם נשחק ביורו-ליג, נשלח נציגים ל-OECD, ונצרוך תרבות אמריקאית למכביר עדיין נהייה חלק מהמזרח התיכון.
השלב השני, מצוי ברובד עמוק יותר של מודעות הקושר בין ידע  והיכרות מעמיקה לבין גיבוש דעה והנחת מסילות ליצירתו של קשר שאיננו מתקיים רק בינות לכוונות הרובה. בנקודה זו יש להפריד את הסוגיה הפוליטית לחלוטין, ואין זה משנה אם יש פרטנר או אין פרטנר, אם אתה בעד החזרת שטחים או דווקא הרחבת ההתנחלויות. הניתוק מהמרחב הגיאוגרפי והתרבותי בו אנו חיים, נושא עמו מחירים כבדים הנגבים בראש ובראשונה מעצמו. כלומר, זהות מנותקת המנוכרת מסביבתה הינה זהות חסרה שמאבדת מיכולתה לינוק ולהתעצם מהסביבה הריאלית בה היא מתקיימת. הכמיהה אחר תרבויות המנותקות מהמרחב  הגיאוגרפי שלנו, גוזרת עלינו תלישות וארעיות במרחב בו אנו חיים והופכת אותנו לנטע זר.
מתוך כך אני משתדל לאחרונה להיחשף יותר לסובב אותי, ולקרוא ספרות שמקורותיה במרחב הגיאוגרפי שלנו, מדינות ערב. משום שהערבית אינה שגורה על לשוני אני נצרך לתרגומים בעברית ואנגלית. זוהי כבר נקודת פתיחה לא מיטבית, אך בוודאי שהיא עדיפה על התעלמות מוחלטת מתרבות שנוצרה ונוצרת ממש במרחק פסיעה מאתנו. בספריה העירונית מצאתי מספר ספרים מתורגמים שראו אור בעשור האחרון בשפה הערבית, פתחתי בקריאת ספרו של הסופר הלבנוני, אליאס ח'ורי (שיצירותיו כבר תורגמו לעברית בשנים עברו), "פנים לבנות" (הקיבוץ המאוחד, 2014). הספר ראה אור לראשונה בראשית שנות השמונים אך עברו כמעט 4 עשורים עד שהוא תורגם לעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד, המנסה בצעד נדיר יחסית להנגיש לקורא העברי יצירה ערבית מודרנית.
במרכזו של הרומן ניצב פרשיית הירצחו של ח'ליל אחמד ג'אבר, פקיד בנק אפרורי שבעקבות מותו של בנו במלחמת האזרחים הלבנונית איבד את צלילות דעתו. האב מוכה היגון מסתובב ברחובות בירות מוריד כרזות של שהידים, צובע את החללים שנותרו בסיד ואת הכרזות המורדות לועס עד להפיכתם לעיסה. בשיטוטיו ברחבי העיר נפגשים עמו מגוון רחב של דמויות שכל אחת ואחת מהן מנסה לשרוד בתקופה בה  בירות הופכת למרחב כיאוטי הנעדר מכל מצפן מוסרי.  כך נחשף הקורא לעולם בו בינות לצרורות הירי ולהפגזות נשים נאנסות, בתים ננטשים, נערות נסחרות כרכוש  וילדים זועקים מרעב וסבל. בתוך אנדרלמוסיה זו נרצח ח'ליל, מותו מתווסף לרשימה ארוכה של לא מפוענחות הזורעות את רחובותיה של העיר בגופות מרוטשות המחכות לאיסופן עם עלות השחר. במהלך חתרני היוצא מתוך הכרה בערך החיים יוצא ח'ורי למסע גילוי אחר רוצחיו של האב המיוסר. על אף היקפו הצר של הספר (220 עמודים)  הסיפור מתפצל למספר רב של עלילות משנה, דבר המאתגר את הקורא (בעיקר שהספר נקרא בשעות לא שעות). כמו כן משום שהשפה אינה שגורה על לשוני שמות רבים נשמעו לי דומים ודי הלכתי לאיבוד בין הקשרים השונים. למרות היעדרותה של עלילה מסעירה וריבוי עלילות המשנה הספר עניין אותי והוא פתח בפני צוהר לרבדי עומק בחברה הלבנונית של סוף שנות ה-70, (מבצע ליטני בהיסטוריוגרפיה הישראלית).
על אף המרחק הגיאוגרפי תחושת הכאוס והאומללות של האדם הפשוט, בדגש על מקומן הפגיע של נשות החברה בא לידי ביטוי מובהק ברומן זה כפי שהוא הצטייר גם ביצירתו של הסופר המצרי,  עלאא אל אסווני, בית יעקוביאן (זמורה ביתן, 2016) המתאר את ימי המהפכה המצרית שלושים שנה לאחר מלחמת האזרחים בלבנון. בנקודה זו  בולט כיצד ברגעי מצוק ומשבר היסודות החלשים בחברה הופכים למרמס בידי הכוחות המשעבדים (בשני המקרים גברים בעלי ממון החוברים יחדיו לבעלי כוח במוסדות השלטון). ביקורת חברתית זו הקושרת בחוט השני בין שתי היצירות, שבה ומעלה שאלות בדבר תהליכי העומק המתקיימים בחברה הערבית הנעה במתח שבין שימור הסדר הקיים לכמיהתם של רבים ליצירתו של סדר חברתי חדש, שיקרא תיגר על הסדר הישן.                             
שני המחברים מודעים לכך שיצירותיהם הספרותיות יזהו אותם כסוכנים של האימפריאליזם המערבי, ועל כן כתיבתם מהווה אך כלי להורדת קרנה של החברה הערבית והעלאת הצורך בתירבותה מחדש על ידי כוחות המערב שינחילו לה את ערכיהם.  בשונה מאסוואני המצרי שאינו מתייחס לסוגיה זו באופן ישיר, בוחר ח'ורי לחתום את יצירתו במעין מסה בה הוא כסופר מתאר את התהליך שעבר לאורך הקריאה ואת תגובותיו לביקורות הקוראים. הוא על ערכה של היצירה לקוראים עצמם מבלי קשר לקונטקסט הפוליטי בה היא מתקיימת. וכך הוא חותם את יצירתו בציון שהן הרובד הפועל והן הרובד ההנאתי מצויים ביצירה וכל קורא יכול לבור לו את הדרך הרצויה לו.
הרומן, "פנים לבנות", לא הקנה לי הנאה במובן הצר של המילה, פעמים רבות הוא מטריד ומתריס  באופן שהציק לי והעלה בי תחושה של מחנק וחוסר אונים.  יחד עם זאת יש ערך בקריאתו משום שהוא  מתאר מצבים חברתיים המעוררים  מתרדמה מוסרית, העלולה להוביל לאובדנו של צלם האדם. כך  בתיאוריו הריאליסטים מצליח המחבר להראות כיצד במרחק של שעות נסיעה בודדות מהנמנת הבורגנית בה אנו חיים  מתקיים עולם מקביל הזועק לשינוי. הדים קלושים מהמתרחש בו מבליטים ומחזקים את התובנה שהסיפור אינו  פצצת מרגמה שנפלה בטעות בצפון רמת הגולן אלא התפוררותן של חברות עתיקות יומין, השוקעות לתוך כאוס מוסרי המוביל לחורבנן.

אליא'ס ח'ורי, פנים לבנות-רומן, תרגם מערבית: יהודה שנהב-שהרבני, הקיבוץ המאוחד, 2014, 220 עמ'.

חוצה גבולות


ספרות בלשית שעונה על רוחב כתפיו של הבלש העומד במרכזה ושובה את ליבם של הקוראים ומגבש אותם לעדת מאמינים ההולכת עמו באש ובמים לאורך שנים. כך בעוד שנתיבי העלילה משתנים ופונים לפינות אפלות ולא מוכרות בנבכי חווית הקיום האנושית, דמות הבלש נשארת באיתנותה ודבוקת הקוראים צועדת אחריה בנאמנות בינות לערמות הגופות המפויחות וחדרי המעצר המזוהמים. קשרים גורדים מעין אלו היטיבו ליצור  ז'ורז' סימנון, באמצעות המפקח מגרה דרור משעני עם אברהם אברהם ובתיה גור עם מיכאל אסולין. לחבורה מובחרת זו מצטרף אחר כבוד  מיודענו והארי בוש של מייקל קונלי, בו עסקתי פעמים רבות במסגרת הבלוג. 
הבלש, הארי בוש, עומד במרכז יצירתו של קונלי מזה כשני עשורים בקצב של עלילה בשנה, כלומר למעלה מ-20 מותחנים מתחקים אחר עלילותיו בכרך העירוני של לוס-אנג'לס. למרות השנים הרבות שחלפו, הארי נשאר רענן כתמיד וזאת בזכות אנושיותו הרבה. הוא אינו קופץ מבניינים בוערים, או רץ בשיגעון אחר מכוניות בורחת כג'ק ריצ'ר  גיבור ספריו של לי צ'יילד.  אלא עוצמתו שובת הלב טמונה דווקא ביכולותיו האנליטיות ובכישרונו לשים לב לפרטים הקטנים המשנים את העלילה מקצה לקצה. כבכול ספר בלשי טוב, העלילה מתפתחת למספר כיוונים שאט אט מתלכדים ויוצרים סבך ששובה את ליבו של הקורא ומקנה לו שעות של הנאה ומסתורין.
בשונה ממחברים אחרים בסוגה ספרותית זו קונלי אינו פותח בפני הקורא צוהר לעולמות תוכן שנגלים תוך כדי העלילה (כדוגמת בתיה גור שבכל ספר מצליחה דרך העלילה לפצח את הקודים הפנימים של גילדות חברתיות שונות: קיבוצים, מחלקות אוניברסיטאיות, מכונים לבריאות הנפש וכו'). אלא הוא מתמקד ברצף העלילתי ועל כן משך  הזמן בו מתנהלת  החקירה הינו קצר ואינטנסיבי. לאורכה של העלילה בוש מתרוצץ מזירה לזירה וצובר עוד ועוד רסיסי מידע עד לפיענוחה המיוחל של החקירה, אליה הוא מגיע בסופו של דבר  מותש ומדמם.
בספרו  הנוכחי,  The Crossing, העלילה מתרחשת לאחר שבוש פרש לגמלאות ועתותיו בידיו, אולם מעצרו של אדם שלכאורה חף מפשע מכניס את בוש בחזרה לסבך האירועים אך הפעם כחוקר פרטי ולא כשוטר במחלקת הרצח של משטרת לוס אנג'לס. המעבר משורות המשטרה לזרועותיו של הסנגור, מיקי הלר (גיבור סדרה אחרת מבית היוצר של קונלי)  מציבים את בוש בפוזיציה חדשה המחייבת אותו לדון אל מול מצפונו האם הוא יכול לעמוד באתגר החדש, אן שמע הוא כבול בדימוי המשטרתי אותו יצר לאורך עשרות שנות קריירה. למרות המעבר לזרועותיה של הסנגוריה והיעדרותו של התג המשטרתי, חריפותו של בוש לא נעלמה. כך הוא מפנה את מיטב כישוריו לטובת פיענוחה של תעלומת הרצח הפותחת כצפוי תיבת פנדורה שרבים מעוניינים להשאירה סגורה.
אני מאמין שחובב הז'אנר ייהנו מאוד גם מספרו הנוכחי של קונלי שעל אף שהוא משמר את התבנית הידועה הוא הצליח לרתק אותי  לכל אורכם של 400 דפי העלילה ולהשאיר בי כמיהה לספרים נוספים המתחקים אחר בוש ועלילותיו בעיר הגדולה. בכך ספרו הנוכחי מהווה נדבך נוסף ביצירתו המפוארת של קונלי המסתמן כאחד מהסופרים המובילים של סוגת המותחנים האמריקאית. עדות להצלחתו ניתן לראות בהצחתו המפוארת במצעדי המכירות, ובתרגומים הרבים לה זוכה יצירתו אשר מצליחה לסחוף מיליוני קוראים ברחבי העולם, הממתינים בסבלנות לצאתם לאור של עלילות חדשות פרי עטו של המחבר המוכשר שכוחו לא תש לאורך השנים. 


נערכים לעולם המחר- תומס פרידמן ומאבקה של ארה"ב לשמירת כוחה הגלובלי

תוצאת תמונה עבור תומס פרידמן
שקיעת מעמדה של ארה"ב בזירה הבינלאומית מהווה את אחד הנושאים המרכזים בשיח הכלכלי-פוליטי המתנהל במערב. החוב הלאומי ההולך וטופח, ההתבוססות במלחמות שסופם לא נראה קרוב באפגניסטן ובמזרח התיכון ועליית כוחן של מעצמות ישנות-חדשות, כדוגמת סין ורוסיה, מדירות שינה מעיניהם של חוקרים, עיתונאים וכמובן מקבלי החלטות.  
העיתונאי, תומס פרידמן, וחוקר מדעי המדינה, מיכאל מנדלסון, מתמודדים בספרם  - That Use to be us , עם סוגיות אלו, תוך שהם בוחנים את התהליכים שעברה ארה"ב במרוצת השנים שבין סוף מלחמת העולם השניה למציאות של ראשית המאה ה-21. 
פרידמן ומנדלסון  כותבים את ספרם מתוך מוטיבציה חרדתית הנובעת  מירידת מעמדה של המעצמה שעל ברכיה הם התחנכו כדור שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה. השניים מבחינים שימי הזוהר תמו ובעוד ארה"ב שוקעת במשבר כלכלי, מנהיגותי וערכי  יריבותיה מצליחות לבסס את מעמדן הכלכלי והפוליטי. זאת באמצעות השקעה מסיבית בחינוך ובתשתיות ובהתאמת חברותיהן לשינויים שחוללה הגלובליזציה העולמית.

נוסחת הקסמים שעיצבה את ימי הזוהר

על מנת להתמודד עם ירידת קרנה של ההגמוניה האמריקאית מנסים המחברים למצוא מהי אותה נוסחה ייחודית שאפשרה לארה"ב להגיע למעמדה כקטר הכלכלי והפוליטי עם סיומה של מלחמת העולם השניה? על פי השניים השגשוג האמריקאי נשען על נוסחה ייחודית שפותחה לאורך שנים וכוללת מרכיבים שהתרכבותם המשותפת הובילה את ארה"ב למעמדה העולמי.
  1. השקעה ממשלתית בחינוך ומתן מלגות לחיילים משוחררים.
  2. השקעה ממשלתית בתשתיות תחבורה שחיברו  בין מרכז ופריפריה ואפשרו ניוד כלכלי.
  3. השקעה  ממשלתית במחקר ובפיתוח (R&D).
  4. רפורמה חקיקתית הנשענת על רגולציה המקטינה את כוחם של התאגידים ומסייעת בחלול צמיחה, ובהרחבת התחרות בין הגורמים העסקיים הפועלים בשוק.  
  5. מנהיגות פוליטית המחברת בין המחנה הרפובליקני למחנה הדמוקרטי.
  6. חיבור לערכי הליבה וחתירה למכנה משותף רחב העולה על האינטרס המפלגתי הצר.  
  7. מתן אפשרות להגירה מושכלת של מהגרים היכולים להוות מנוע לצמיחה כלכלית.


תוצאת תמונה עבור נפילת חומת ברליןהצופה שנרדם- קריסתו של מסך הברזל והשאננות האמריקאית

לאחר שהמחברים מונים את מרכיבי הנוסחה שהעלתה את ארה"ב לגדולתה  הם מסבירים ביד אומן ובצורה קולחת ומשכנעת מדוע המרכיבים השונים נשחקו לאורך השנים. לדידם נפילתו של הגוש הסובייטי בראשית שנות התשעים הובילה את החברה האמריקאית מתחושה של התגייסות לטובת מאבק על ערכיה לשאננות ולדקדנטיות ערכית שנותבה לצבירת ממון. תחושת סוף ההיסטוריה עליה הכריז ההיסטוריון פוקיומה עברה כסופה בין פוליטיקאים ואנשי כספים שחתרו תחת תחושת הערבות ההדדית שחלפה במהירות במרוץ להשגת רווחה אישית. כחלק מתהליך זה המשקל הציבורי עבר מכוחות יצרניים למקצועות השירות כדוגמת: עריכת דין, ראיית חשבון, בנקאות ותיווך. המינוף הכלכלי שנעשה ברובו באמצעות עסקאות ספקולטיביות פיתח אשליה של התרוממות כלכלית שהתקיימה בעיקר על הנייר. חגיגת הצמיחה הגדילה את החוב הלאומי האמריקאי, פגעה פגיעה אנושה באקלים ואפשרה למדינות שהלוו למשק האמריקאי לפרוץ קדימה כאשר הם מצוידות ביתרות מזומנים מרשימות.
 כך בעוד שארה"ב שקועה בחגיגת קניות המופנות לרכישות קצרות מועד מדינות כדוגמת סין השקיעו רבות בחינוך ובתשתיות והחלו להוות גורם משמעותי בזירה הבינלאומית. תהליך מואץ זה שאותותיו באו לידי ביטוי בבועת הדוט.קום בראשית שנות האלפיים ולאחריה בנפילת מערכת הבנקאות ב-2008, היוו סימני אזהרה לחברה האמריקאית. אולם על אף ההתראות עיניה של המנהיגות הפוליטית טחו מלראות את קו המגמה המאיים. כך הרחיבו הדמוקרטים את השירותים הממשלתיים בדמות הרפורמה בבריאות והובילו להגדלתו של הגרעון הלאומי. גם ידיהם של הרפובליקנים לא נשארו נקיות, בעודם מסבכים את ארה"ב במלחמות במזרח התיכון ובאפגניסטן הם הפנו את משאבי המדינה ללחימה במקום לפיתוח והעצמה. מלבד זאת הקצאת המשאבים לא נכרכה בריסון תקציבי אלא היא נכרכה במדיניות הפוכה שהובלה על ידי הפלג הקיצוני שעודד הורדת  מיסים. כך בעודם מגדילים את ההוצאה באמצעות שליחת כוחות צבא רחבי היקף  למלחמה מעבר לים הקטינו הרפובליקנים  את סך גביית המס, דבר שהוביל להגדלת הגירעון הממשלתי והעמיד את מצבה הפיננסי של ארה"ב בנקודה בעייתית עוד יותר. התבצרותם של שתי המפלגות במדיניות דוגמטית של הרחבת ההוצאה הממשלתית משמאל וקיצוץ מיסים מימין, ביטאו את משבר המנהיגות ממנו סובלת הפוליטיקה האמריקאית. משבר שמוביל לשיח מתלהם המושתת על קלישאות שאינן יכולות להתמודד עם האתגרים העצומים עימם נצרכת ארה"ב להתמודד בפתחו של המילניום החדש.  

מנהיגות רופסת והיעדרותו של חזון

תוצאת תמונה עבור ‪george bush at kindergarten‬‏

מלבד הסקירה הגיאו-פוליטית המרשימה ספרם של פרידמן  ומנדלסון מפנה זרקור המאיר את מצבה העגום של מערכת ההשכלה הציבורית בארה"ב. באמצעות שימוש בנתונים משווים ממבחנים בינלאומיים מראים השניים, כיצד פערי החינוך מתרחבים בתוככי ארה"ב וכך בעוד החינוך הפרטי דוהר קדימה החינוך הציבורי עומד במקום ולמעשה מאבד את הרלוונטיות שלו בשוק העבודה העתידי. 
המחברים אינם מסתפקים בלעמוד בשערי העיר ולהוכיח את בני עמם אלא הם מציעים הצעות קונקרטיות וישימות כדוגמת: רפורמה במערך החינוך הכוללת שיתוף של מורים-הורים-ממשל, השבחת כוח ההוראה, שינוי הדגשים הניתנים בהוראה תוך שימת דגש על עבודה קבוצתית, הקניית כלים לחשיבה ביקורתית ועידוד לחשיבה יצירתית המתמודדת עם מספר משימות במקביל. שוב ושוב נפנים המחברים ללמידה מהצלחות ובוחנים את מערכת החינוך הפינית וכן מהלכים מרתקים שהתקיימו בקולרדו כחלק מתהליך הבראת מערכת החינוך הציבורית במדינה.  הכיוונים אליהם מפנים המחברים  מקיימים שיח מתמיד עם  עולם התעסוקה  התר אחר הערך המוס שמביא עימו העובד. ערך שלא ניתן למוצאו במיקור חוץ במדינות מעבר לים או בתהליכי מיכון ומחשוב. באמצעות מספר רב של דוגמאות הבוחנות אפיקי פעולה שונים מראים השניים כיצד גם בעולם עטור שינויים לא תש כוחו של העובד המיומן, המביא עימו ערך מוסף המגדיל את הפריון ומרחיב את הצמיחה של כלל המשק.
כתיבתו המשובחת של פרידמן המשלבת בין יכולת אנליטית מרשימה למיומנות סיפורית גבוה, הופכים את הקריאה לחוויה מרתקת שאינה מצויה לרוב בספרי עיון הדנים בנושאים פוליטיים וכלכלים. השימוש התכוף בדוגמאות מרחבי העולם, המובאות בגוף ראשון, מחוויותיו של פרידמן ברחבי העולם מאפשרים להיחשף לנקודות מבט שונות המאירות את הסוגיות השונות באופן מגוון. כך לאורך הספר ביקרתי בחושות של הודו, בספינות הצי המשייטות במימי המפרץ הפרסי, במוצבי הצבא האמריקאי באפגניסטן, במגדלי המשרדים של ניו-יורק ועוד כהנה וכהנה.

ספר חובה לקובעי מדיניות לא רק בארה"ב אלא גם בישראל

קריאת הספר הייתה עבורי חוויה מלמדת ומעשירה ואני ממליץ לקוראים המתעניינים בגלובליזציה ומשמעויותיה החברתיות-כלכליות לקרוא בו בהנאה רבה. על אף שמאז צאתו לאור לפני כחמש שנים השתנו מגמות בעולם (קריסת המשטרים המסורתיים במזרח התיכון, עליית כוחה של רוסיה) עדיין הספר רלוונטי ומעלה שאלות שראוי להתמודד עימם ושיש להן זיקה ישירה לחברה הישראלית הן מבחינת המשמעויות הגיאו-פוליטיים עם ירידת קרנה שך ארה"ב והן מבחינת התהליכים החברתיים המתוארים בו ומתרחשים גם בחברה הישראלית. 
אני מקווה שספרים מעין אלו מונחים למראשותיהם של קובעי המדיניות בישראל אשר צריכים להתאים את המשק הישראלי  לתהליכי השינוי המואצים שאינם נותנים לחפצים בחיים לנוח על השמרים. עבורי, בחלקת האלוהים הקטנה שלי, כבר מצאתי אי אלו שינויים שאני יכול לקיים במעגלי העשיה בהם אני מצוי על מנת להתכונן לצונאמי העתיד לבוא.