ניצב כל הלילות, נל הרפר לי, עם עובד 2015, 277 עמ' לאחרונה עם המעבר לפרברים, הצפייה הישירה וערוצי המוזיקה קל לי יותר להשתבלל בבועה לצקצק מעת לעת אל מול מהדורות חדשות שעוברות במהירות בין תיאורי זוועות בסוריה למבצעים בסופר-פארם. שיטת הסיקור המרפרפת מעל העוולות השונות מובילה אותי לא פעם לתחושה של מיאוס, ועורכי התוכניות כאילו קוראים את מחשבותיי ולכן הם מקרינים תמונות שבכל פעם שוברות את רף הזוועה, משמיעים מוזיקה דרמטית ומקרינים דברי הבל באופן פומפוזי כדי למשוך את תשומת הלב וכל זאת מבלי להגיד דבר בעל ערך. האינטלקט ישן והרגש פועל עד שעולה תחושה של מיאוס ואז מגיעות הפרסומות המנחמות, המשכיחות את הזוועות ושולחות אותו להיכלי צריכה בריח לבנדר. לעומת זאת ספרות טובה מצליחה לחדור מבעד לבועת היום יום ולהעביר אותי לממדים אחרים, להתמודדות שאינה רק מרפרפת אלא נכנסת לעומקן של התרחשויות ולבחינה של שאלות אתיות החורגות מאייטם מרצד. חוויה של התמסרות מעין זו חוויתי בפסח האחרונה עת קראתי את ספרה של נל הרפר לי, ניצב כל הלילות (עם עובד, 2015). הספר מתחקה אחר סקואט (צופה בלעז), צעירה משכילה השבה מנ
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.