#אברהם אייזן ממליץ - המלצות וביקורות פודקאסטים, סדרות, ספרות

איזה מין ערבי אני? היוצר, סייד קשוע, שוחה שנים   בביצת הזהויות שמזמן לו המרחב שבין הירדן לים. סיפורו האישי הוא סיפורו של דור שנולד בישראל לאחר 1967, עבורם מדינת  ישראל היא עובדה מוגמרת, ומלחמת 1948 היא פיסה היסטורית שנצרבה בזיכרונם כחוויה לאומית אך לא כזיכרון אישי.   מציאות חברתית זו מאתגרת את זהותם, לכל מקום אליו יפנו הם נאלצים להתמודד עם תוויות שמודבקות להם על ידי יחידים ומוסדות. "ערבי של 48" יקראו לו הפלסטינים, "ערבי" יקראו לו היהודים,"מתייהד" יקראו לו חבריו לכפר שיראו כיצד הוא משתלב בחברה היהודית והופך לבשר מבשרה. אסופת הקיטלוגים הזו יוצרת תחושת זרות תמידית המהווה קרקע פורייה להתמודדות משברית שמניבה יצירה ענפה המנסה לפרש את המציאות, ליצור קרקע יציבה למהגרים בארצם הנעים בין זהויות, אשר בכולן רגלם אינה מוצאת מנוח. המסע המתמיד בין הזהויות השונות עובר כחוט השני לאורך ולרוחב של יצירתו של קשוע. מסדרות הטלוויזיה, "עבודה ערבית", ששודרה ב-2007 בערוץ השני, ו"התסריטאי" ששודרה בערוץ האשון   ב-2015. עובר בסרטו, ערבים רוקדים, וכלה בא

השיח הכלכלי נמצא בכל מקום אליו נביט, מתוכניות הצרכנות שמרצדות בכל ערב בערוצים המסחריים, מאתרי החדשות המסקרים בעיקר אילי הון, משיחות הסלון בהם אנו   נעים בין   קיטור על יוקר המחיה לבין חיפוש אחר הזדמנויות שיעזרו לנו לשבור את השיטה. למרות העיסוק האינטנסיבי בכסף השיח ברובו מתאפיין בשטחיות ומתעסק בעיקר בתיאור של תופעות ופחות   בניתוחם תהליכי עומק, בהסברת מושגים ויותר חשוב מכך בפעולות שאנו יכולים לבצע על מנת לשנות את המציאות הכלכלית שלנו.  לשמחתי הרבה, בשנתיים האחרונות לצד עולמות הספרים והתוכניות התיעודיות המגיחות למסך, אנו עדים לפריחה בתחום הפודקאסטים העוסקים בכלכלה מזוויות שונות ומגוונות. מבין המבחר הרב אני רוצה להמליץ על שלושה פודקאסטים נפלאים שכל אחד מהם פתח בפני עולם של מושגים, תובנות ומחשבות שתחילתם בכלכלה אך השפעתן באה לידי ביטוי במרחבי חיים שאינם מצטמצמים למסך פירוט הפעולות בעו"ש. כסף והשקעות בגובה העיניים עם עמיתעשת הפודקאסט מושתת על ראיונות שעורך עמית, יזם ויועץ פיננסי,   עם יזמים, משקיעים ורואי חשבון העוסקים בתחומים של יזמות והשקעות. בשיח שיטתי אך בשפה הברורה לכל בר

יאיר לפיד הוא ססמוגרף רגיש למאווי מעמד הביניים בישראל. על אף היותו אדם עשיר שפרנסתו לקוחה מכל אחד מקודקודי המשולש של הון-שלטון-עיתון, הוא מצליח לחדור מבעד לשכבות המייקפ ולגולל את סיפורם של מאות אלפי בתי אב בישראל. מערכת בחירות אחר מערכת בחירות, הוא מגולל את סיפור שחיקתה של הבורגנות הישראלית, וגורף קולות התרות אחר שינוי. הכמיהה שיכירו בקשיים שלנו, אינה מלווה אותנו רק בפוליטיקה אלא גם ביצירה הטלוויזיונית ובכתיבה הספרותית. אנו רוצים לקרוא על עצמנו, בהקצנה קטנה כדי שלאחר הצפיה\קריאה נרגיש טוב עם עצמנו.  כך צברה הסדרה, הבורגנים (2000) קהל אוהדים נלהב, כך נוצרה סוגה ספרותית שכוללת את טובות הכותבות כיעל הדיה ומירי רוזובסקי. קשה מאוד לחדש במרחב כה רווי, הפחק מלהפוך לקלישאה, לתעתיק חיוור כמעט ומשתקת. אך ישנן יוצרות שאינן חוששות וקופצות למים הגועשים ואף יוצאות מהן בשלום, כזו היא, שושי בריינר, סופרת וותיקה שמצליחה פעם אחר פעם לחדש, לרגש ובעיקר להאיר פינות אפלות בהוויה הבורגנית.  הבלחה של אותנטיות אהבה עברית (עם עובד, 2007) היא מצליחה להתחקות אחר סיפורה של חבורת חברים בשלהי שנות

מותו של   שמואל טקה, צעיר ממוצא אתיופי, מירי של שוטר שלא היה בתפקיד   פתח תיבת פנדורה בדבר מערכת היחסים הטעונה בין קהילת יוצאי אתיופיה ומשטרת ישראל. המוות המיותר, הצית גל מחאה בו לקחו חלק   מאות צעירים וצעירות שקרעו את רקיעי השמיים בזעקות שבר ותסכול. לצד הצמיגים הבוערים, הצמתים החסומות וגלי המעצרים המקרה הטרגי הפנה זרקור לאחת הפינות האפלות בתרבות האזרחית של מדינת ישראל, יחסם של גורמי אכיפת החוק לאוכלוסיות מודרות. אכיפה סלקטיבית ואלימה- סיפורה של קהילה  העדויות שהחלו להצטבר חשפו בזו אחר זו אכיפה סלקטיבית   ואלימה כנגד אוכלוסיית יוצאי אתיופיה. מקרים של "ישיבות" צעירים במרכזים מסחריים הפכו במהרה להתגודדויות אסורות ולפיזור אלים שהסתיים בסעיפי אישום מרובים כנגד המשתתפים. עבורי הייתה זו תזכורת למציאות החיים אליה הייתי חשוף כאשר ניהלתי שני מרכזים קהילתיים בבית שמש. הנערים שפקדו את מרכזי הנוער ואלו שהגיעו לריצוי עבודות שירות, סיפרו סיפורים דומים על תחושת אימה מכוחות השיטור. היה זה כמו אפקט פגמליון, בו השוטרים ראו בהם עבריינים בפוטנציה וככאלו התייחסו אליהם בנוקשות רבה, וכך נו