חפש בבלוג זה

מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני?




איזה מין ערבי אני?

היוצר, סייד קשוע, שוחה שנים  בביצת הזהויות שמזמן לו המרחב שבין הירדן לים. סיפורו האישי הוא סיפורו של דור שנולד בישראל לאחר 1967, עבורם מדינת  ישראל היא עובדה מוגמרת, ומלחמת 1948 היא פיסה היסטורית שנצרבה בזיכרונם כחוויה לאומית אך לא כזיכרון אישי.  מציאות חברתית זו מאתגרת את זהותם, לכל מקום אליו יפנו הם נאלצים להתמודד עם תוויות שמודבקות להם על ידי יחידים ומוסדות. "ערבי של 48" יקראו לו הפלסטינים, "ערבי" יקראו לו היהודים,"מתייהד" יקראו לו חבריו לכפר שיראו כיצד הוא משתלב בחברה היהודית והופך לבשר מבשרה. אסופת הקיטלוגים הזו יוצרת תחושת זרות תמידית המהווה קרקע פורייה להתמודדות משברית שמניבה יצירה ענפה המנסה לפרש את המציאות, ליצור קרקע יציבה למהגרים בארצם הנעים בין זהויות, אשר בכולן רגלם אינה מוצאת מנוח.
המסע המתמיד בין הזהויות השונות עובר כחוט השני לאורך ולרוחב של יצירתו של קשוע. מסדרות הטלוויזיה, "עבודה ערבית", ששודרה ב-2007 בערוץ השני, ו"התסריטאי" ששודרה בערוץ האשון  ב-2015. עובר בסרטו, ערבים רוקדים, וכלה בארבעת הרומנים פרי עטו

מתעלה מעל לקשליאות הנבובות

על אף שהנושא רווי במוקשים פוליטיים היכול בנקל להפוך למניפסט קלישאתי עמוס בסופרלטיבים הלקוחים משיח הזהויות הישראלי. קשוע מצליח פעם אחר פעם לחמוק מהמובן מאליו וזאת באמצעות הומור חד, חמלה לדמויות והיעדר יומרנות אומנותית. הוא אינו מנסה לרגש, להראות עומק אינטלקטואלי או לענות על ציפיותיהם של הקוראים. במקום זאת הוא פשוט מגולל סיפור שנעים לקרוא, שפותח את המחשבה שמעלה חיוך שמצד אחד נוגע במוכר אך מצד שני מצליח להביא עימו  זוויות ראיה חדשות.

התהום ההולכת ונפערת בין טירה לאלינוי

בספרו האחרון, עקוב אחר שינויים (כנרת-זמורה ביתן, 2017), ממשיך קשוע את המגמה שאפיינה את ספריו הקודמים. אולם כאן הוא יוצא מהמוכר ועובר לספר סיפור שנע בין יבשות לאחר שהגיבור ומשפחתו עוזבים את ארץ ישראל ועוברים למרחבים הקפואים של אלינוי. לצד השינוי הגיאוגרפי נישואיו עולים על סרטון, והמדינה החדשה גוזרת עליו בדידות שמתפוגגת רק כאשר הוא עוסק בכתיבת סיפורי חיים של יהודים בעלי ממון החפצים להעלות על הכתב את זיכרונותיהם. בפעולה כמעט חתרנית, הכותב משכתב את זכרונותיהם, מוסיף משלו ומערבב קטעי היסטוריה, שנמהלים בזכרונם הרופף של הלקוחות. הללו מודעים במידה מסויימת לחירות האומנותית שנטל על עצמו המחבר, אך הם משלימים איתה משום שהם אינם חותרים להכרת האמת אלא יותר מכל הם שואפים להרמוניה ולהכלה של עברם. ההכרה במוטיבציות הפנימיות של הלקוחות, פותחת פתח למפגש מרתק בין הכותב לבין מושאי הכתיבה, ובכך לצד המממד ההומוריסטי נפתחו בפני מרחבים של תובנות, על הדרכים בהם אנו מעצבים את הנרטיב האישי והלאומי שלנו. 
 נקודת המפנה בעלילה מתרחשת כאשר מחלתו המחמירה של אביו מצריכה את הגיבור בן דמותו של קשוע לשוב לישראל ולסעוד את אביו על מיטת חוליו בימיו האחרונים. המפגש המחודש עם המשפחה שנשארה מאחור בעיירה,טירה שבמשולש, פותחת פצעים ישנים ומצריכה את הגיבור להתמודד עם פרשיות עכורות מן העבר. ככל שהימים חולפים נחשפים סיפורים נוספים שמאירים באור חדש את הקרע שהוביל להגירתו הכפויה מהרחובות צרובי השמש של ארץ ישראל למרחבים הקפואים של אלינוי.
מבין ספריו הקודמים, עקוב אחר שינויים, הוא הפחות חד ומוצלח ולעיתים נראה שעריכה טובה וממוקדת הייתה עושה עימו חסד. לאורך הקריאה הרגשתי שרגעים דרמטיים ומרגשים נמהלו במלל רב מדי, שמוביל לכך שחלקים שלמים ביצירה מאבדים מייחודם. הפער האדיר בין הפוטנציאל הסיפורי שהגיע לידי הבשלה בספריו הקודמים לבין התוצאה בספר הנוכחי בהחלט הוציאו אותי עם תחושה של אכזבה. 

המהגר שתר אחר יציבות חמקמקה

למרות שהספר נופל ברמתו מיצירותיו הקודמות, עדיין קושע משמיע קול חשוב אל מול ההוויה הישראלית המנסה לא אחת ליצור מסגרת בינארית של הגדרות זהותיות. המורכבות המוצגת בסרטיו, ספריו ותוכניותיו הטלוויזיונית אינן מאפשרות לצופים לשבת בנינוחות בכיסאותיהם ולהגיד בצורה ברורה זה אנחנו וזה הם. המזיגה שמוצגת ביצירתו מראה שבכל עת מתקיימת מזיגה מודעת ובלתי מודעת. בשפה, בתרבות, בעולם האסוציאטיבי, בחיפוש שנע בלי משים בין עבר להווה. בכך דווקא חווית ההגירה אליה כה מודע קשוע, יוצרת מרחב משותף ליהודים וערבים החולקים יחדיו חוויה של הגירה וקליטה, תלישות וחיפוש. גם אם נרצה לדמות את עצמנו כילידים, אנו חברה של מהגרים שנוצרת מתוך מיזוג מתוך יחסי גומלין אליהן מפנה יצירתו של קשוע זרקור המאיר היבטים חבויים.
החיבור המפתיע הזה לא מתקיים רק מעל דפיו של הספר  אלא הוא התחולל גם  בעולם האסוציאטיבי שלי . לאורכה של הקריאה נזכרתי פעם אחר פעם בשירו של אושיק לוי, יונתן סע הביתה, שמגלם את סיפורם של ישראלים שהיגרו לארה"ב. למרות השוני בין קיבוצניקים שעברו לצפון אמריקה, מצאתי בתלישות ובגעגוע שלהם את סיפורו של קשוע. כך באופן אירוני שתי הקבוצות שמזהות את עצמן כילידות, נפגשות מתוך מקום של זרות בארץ המהגרים, היא ארה"ב (חיבור נוסף למפגש בין יהודים וערבים בארה"ב ולחיבור לארץ, ניתן למצוא ספרה של דורית רביניאן, גדר חיה) 

לסיכום, למרות שהספר איננו יצירת מופת ולעיתים המתח הסיפורי בו נמוג בשל מונולוגים ארוכים, נהנתי מאוד לקרוא אותו ומצאתי בו עניין רב. אני חושב שדווקא בימים של הקצנה והגבהת חומות הקריאה ביצירתו של קשוע היא כמשוב רוח רענן המצליח לפוגג את השרב בו אנו נתונים. 



שלושה פודקאסטים כלכלים שיעזרו לכם לסיים את החודש בפלוס


השיח הכלכלי נמצא בכל מקום אליו נביט, מתוכניות הצרכנות שמרצדות בכל ערב בערוצים המסחריים, מאתרי החדשות המסקרים בעיקר אילי הון, משיחות הסלון בהם אנו  נעים בין  קיטור על יוקר המחיה לבין חיפוש אחר הזדמנויות שיעזרו לנו לשבור את השיטה. למרות העיסוק האינטנסיבי בכסף השיח ברובו מתאפיין בשטחיות ומתעסק בעיקר בתיאור של תופעות ופחות  בניתוחם תהליכי עומק, בהסברת מושגים ויותר חשוב מכך בפעולות שאנו יכולים לבצע על מנת לשנות את המציאות הכלכלית שלנו. לשמחתי הרבה, בשנתיים האחרונות לצד עולמות הספרים והתוכניות התיעודיות המגיחות למסך, אנו עדים לפריחה בתחום הפודקאסטים העוסקים בכלכלה מזוויות שונות ומגוונות. מבין המבחר הרב אני רוצה להמליץ על שלושה פודקאסטים נפלאים שכל אחד מהם פתח בפני עולם של מושגים, תובנות ומחשבות שתחילתם בכלכלה אך השפעתן באה לידי ביטוי במרחבי חיים שאינם מצטמצמים למסך פירוט הפעולות בעו"ש.

כסף והשקעות בגובה העיניים עם עמיתעשת

הפודקאסט מושתת על ראיונות שעורך עמית, יזם ויועץ פיננסי,  עם יזמים, משקיעים ורואי חשבון העוסקים בתחומים של יזמות והשקעות. בשיח שיטתי אך בשפה הברורה לכל בר דעת, מצליח עמית להסביר מושגים מורכבים מעולם ההשקעות ולתת אבני דרך לאלו החפצים להבין את העולם הכלכלי בו הם חיים. על אף המורכבות של הנושאים עמית מקפיד לא לסבך את העניינים אלא להתמקד בהסברים מדויקים וקליטים שמאפשרים אחר כך לפנות משלב ההאזנה הפסיבית לפעולה אקטיבית שאינה מיועדת רק לבעלי הון אלא גם לבני מעמד הביניים הצוברים את מעותיהם בשקדנות כנמלים עמלות. לצד הפודקאסט לעמית אתר אינטרנט (שאינו מתאפיין בגרפיקות או בעיצוב חדשני) שבו הוא מרחיב ומעמיק ונותן כלים להבנה פיננסית ללא עלות נוספת.

כשבגרוש היה חור

רועי גרון לוקח את מאזיניו בכל פעם לסדרות תוכן העוסקות בהיסטוריה כלכלית. כך בין הפרקים ניתן להעמיק בקריסתה של ברית המועצות ובעליית האוליגרכים בשנות ה-90, במשבר הכלכלי שהיכה את ארצות הברית בשנות העשרים, בתוכנית הכלכלית השאפתנית של מאו טסה טונג ולנוח על גבי שטרי המחילה שסיחררו את אירופה לפני כאלף שנים. הפודקאסט מושקע מאוד וניכר שרועי ערך תחקיר מעמיק לפני כל פרק, צורת ההגשה המעניינת המשלבת הומור וחדות הופכים את ההאזנה לפעולת שאיבה ממעיין של ידע וחוכמה. כחובב היסטוריה מדופלם (תואר שני) הפודקאסט החזיר אותי לימים שלפני הילדים בהם הייתי קורא ספרי היסטוריה להנאתי. התובנות הרבות שעולות מהפרקים פותחות כיוונים חדשים להבנת המציאות הכלכלית-חברתית בה אנו נמצאים.

ערך מוסף בשבילי

ערוץ הפודקאסטים של כאן, הוא אוצר בלום לחובבי הז'אנר. התוכנית, ערך מוסף בשבילי, מושתת על פרקים קצרים בני 15 דקות בהם, ליאור תבורי וטל וולפסון בוחנים מושגים בסיסים מהמציאות הכלכלית היום יומית בה אנו נתונים. עם הרבה הומור ודיוק השניים מצליחים לעבור את מחסום האימה שלרבים ולפרשן לקהל המאזינים מושגים מזרי אימה כמו לוח שפיצר, קופות גמל, קרנות השתלמות וכו'. זהו פודקאסט שמעבר לעניין האינטלקטואלי פשוט יסייע לכם לחסוך כסף והרבה. האזינו ברוב קשב רשמו את התובנות וצאו למסע להחזרת המזומנים האבודים שהלכו לאיבוד בין דמי הניהול ועמלת השורה.

כלכלה בנטפליטקס

נחתם מהפקקים, השכבתם את הילדים לישון ונשאר לכם עוד כוח לעסוק בכלכלה?
תפתחו את נטפליקס, ותראו רק שני סרטים שיתנו לכם הצצה מחודשת לשוק ההון, וליכולת המוגבלת שלנו לשלוט בתהליכים הכלכליים המטלטלים את העולם ובעיקר את החסכונות  והפנסיות של כולנו.

מכונת הכסף (The Big Short, 2015)

 סרט עלילתי עם בראד פיט, המתאר את עלייתה ונפילתה של בועת הנדל"ן שהתנפחה בארה"ב בראשית שנות האלפיים. זהו סרט שמראה את גבולותיו של ההיבריס האנושי, את הכמיהה האנושית ל"עשות מכה" ולנוח ואת הסכנות הטמונות בהתאהבות בקונספציה המוזנת על ידי בעלי אינטרס. זוהי קריאת השכמה לחשיבה ביקורתית בדבר החשיבות של שומרי הסף והשבריריות של מעמדם בעולם של קשרי הון שלטון.


להציל את הקפיטליזם (Saving Capitalism, 2017)

הכלכלן רוברט רייך מי שהיה שר העבודה בימי הנשיא קלינטון, אי שם באמצע שנות התשעים. יוצא למסע בן שעה וחצי הוא מסביר מי באמת שולט בכלכלה האמריקאית וכיצד ריכוזו של ההון בידי מעמד קטן של עשירי על מהווה סכנה הן לסדר הכלכלי והן לדמוקרטיה האמריקאית. על אף שרייך הוא דמוקרט הוא אינו עושה הנחות למחנה ממנו הוא בא, ובשפתו החדה הוא שולח חצים ממוקדים כנגד קשרי ההון שלטון שמתקיימים בין  אצולת וול-סטרייט להנהגת המפלגה, שאינה רואה את מעמד הבינים ההולך ונעלם לנגד עיניה. הסרט עזר לי להבין בצורה טובה יותר מהם התהליכים שגרמו לדונלד טראמפ לעלות לשלטון בקולותיהם של מיליוני אמריקאים שפשוט מאסו בשיטה, ועל כן באופן אירוני המליכו עליהם מלך שהפך את השיטה לאומנות של הונאה.




סיפורו של המעמד הנשחק



יאיר לפיד הוא ססמוגרף רגיש למאווי מעמד הביניים בישראל. על אף היותו אדם עשיר שפרנסתו לקוחה מכל אחד מקודקודי המשולש של הון-שלטון-עיתון, הוא מצליח לחדור מבעד לשכבות המייקפ ולגולל את סיפורם של מאות אלפי בתי אב בישראל. מערכת בחירות אחר מערכת בחירות, הוא מגולל את סיפור שחיקתה של הבורגנות הישראלית, וגורף קולות התרות אחר שינוי. הכמיהה שיכירו בקשיים שלנו, אינה מלווה אותנו רק בפוליטיקה אלא גם ביצירה הטלוויזיונית ובכתיבה הספרותית. אנו רוצים לקרוא על עצמנו, בהקצנה קטנה כדי שלאחר הצפיה\קריאה נרגיש טוב עם עצמנו. 
כך צברה הסדרה, הבורגנים (2000) קהל אוהדים נלהב, כך נוצרה סוגה ספרותית שכוללת את טובות הכותבות כיעל הדיה ומירי רוזובסקי. קשה מאוד לחדש במרחב כה רווי, הפחק מלהפוך לקלישאה, לתעתיק חיוור כמעט ומשתקת. אך ישנן יוצרות שאינן חוששות וקופצות למים הגועשים ואף יוצאות מהן בשלום, כזו היא, שושי בריינר, סופרת וותיקה שמצליחה פעם אחר פעם לחדש, לרגש ובעיקר להאיר פינות אפלות בהוויה הבורגנית. 



הבלחה של אותנטיות

אהבה עברית (עם עובד, 2007) היא מצליחה להתחקות אחר סיפורה של חבורת חברים בשלהי שנות הארבעים שלה. החבורה כבר חבוטה משנות עבודה ארוכות, מזוגיות שנשחקה בשל היעדר השקעה ומכמיהה לשינוי. לכאורה זו יכולה להיות קלישאה חבוטה, אך הודות לכתיבתה המדוייקת מצליחה בריינר להוציא מהדמויות סיפור מרתק שמגולל את סיפורן אך יותר מכך את סיפורה של חברה בהתפרקות. חברה המחפשת אחר משמעות בין אם כוזבת ובין אם אותנטית. בספרה, כל אחד מהגיבורים יוצא למסע של חיפוש, וכמאמר הסיפור העממי לרוב האוצר טמון מתחת לגשר. אך כמו במקרים רבים אחרים, העניין איננו מצוי בפיתרון אלא בדרל להשגתו. 

שוברים את חומת השתיקה של בני הדור השני

החלק השני של הספר עוסק בחוויותיהם של בני הדור השני, הגדלים בבתים מושתקים בהם האמת המסתתרת מתחת לפני השטח נעה כמו לוחות טקטוניים שמשנים את פני הקרקע בהתפרצויות לא צפויות. כך הדודה, דורה, שקופצת לביקורים לא צפויים מהעיר הגדולה, דוחקת לתוך שגרת יומה של משפחה זעיר בורגנית חוויות מהעבר שכולם מעדיפים לשכוח. התפרצויות של בכי, שתיקות ארוכות ודודים שאיש אינו מכיר מהווים חלק מפסקול חיים של ילדה התרה אחר יציבות בעולם שרב בו הנסתר על הגלוי. גם כאן הזירה התרבותית גדושה בספרים וביוצרים שדשו בחייהם של בני הדור השני, אך למרות הצפיפות הרבה בריינר מצליחה למצוא קול אותנטי ומחדש.
אהבתי בעיקר את היכולת שלה להראות כיצד ישנה תגובות פסיכולוגיות עוברות בירושה בין הדורות, וכך בגידותיה של האם מתכתבות עם בגידותיה של הבת. השתיקות מהילדות מקבלות משמעות מחודשת בבבגרות וכך הלאה. אין מעשים שנעשים במחשכים בסופו של דבר הכל צף, נגלה לעין ומשנה את המציאות של היקרים לנו. 

לא הליכה קלה על חוף ימה של תל אביב

אהבה עברית, אינו הליכה קלה בטיילת ואינו בן לוויה לגדות הבריכה של מלון הכל כלול, אולם לערבים של התנתקות ורצון להתעלות מעל השגרה, הוא בהחלט מהווה בן לוויה ראוי. שושי בריינר, כותבת בדייקנות הדמויות עשויות לתלפיות וכך לצד ההכרה בספרות במיטבה ניתן לצאת עם כמה תובנות על מורשת השחיקה של הזעיר בורגנות הישראלית.


 המלצות נוספות

הבורגנות הישראלית בשחיקתה- יעלהדיה, מירי רוזובסקי.

קריית חיים פינת הסנטרל פארק- סיפורם של צעירים שחורים במציאות לבנה


מותו של  שמואל טקה, צעיר ממוצא אתיופי, מירי של שוטר שלא היה בתפקיד  פתח תיבת פנדורה בדבר מערכת היחסים הטעונה בין קהילת יוצאי אתיופיה ומשטרת ישראל. המוות המיותר, הצית גל מחאה בו לקחו חלק  מאות צעירים וצעירות שקרעו את רקיעי השמיים בזעקות שבר ותסכול. לצד הצמיגים הבוערים, הצמתים החסומות וגלי המעצרים המקרה הטרגי הפנה זרקור לאחת הפינות האפלות בתרבות האזרחית של מדינת ישראל, יחסם של גורמי אכיפת החוק לאוכלוסיות מודרות.

אכיפה סלקטיבית ואלימה- סיפורה של קהילה 

העדויות שהחלו להצטבר חשפו בזו אחר זו אכיפה סלקטיבית  ואלימה כנגד אוכלוסיית יוצאי אתיופיה. מקרים של "ישיבות" צעירים במרכזים מסחריים הפכו במהרה להתגודדויות אסורות ולפיזור אלים שהסתיים בסעיפי אישום מרובים כנגד המשתתפים. עבורי הייתה זו תזכורת למציאות החיים אליה הייתי חשוף כאשר ניהלתי שני מרכזים קהילתיים בבית שמש. הנערים שפקדו את מרכזי הנוער ואלו שהגיעו לריצוי עבודות שירות, סיפרו סיפורים דומים על תחושת אימה מכוחות השיטור. היה זה כמו אפקט פגמליון, בו השוטרים ראו בהם עבריינים בפוטנציה וככאלו התייחסו אליהם בנוקשות רבה, וכך נוצר מעגל של אלימות והיעדר אמון הדדי. מעת לעת היו אירועים יוצאים מן הכלל, של שוטרים ומפקדים שרצו לחולל שינוי וניסו לראות את התופעות השליליות בתוך ההקשר החברתי בו חיים הנערים ומתוך כך ליצור פעילויות שאינן רק אכיפה ביד ברזל. אך היה זה היוצא מן הכלל שלא העיד על הכלל, ותחושות ותסכולים שנצרבים בגיל צעיר הופכים לחלק בלתי נפרד מהגדרת הזהות של הצעירים בגילאים מבוגרים יותר. המכות בניידת, המעצרים והשיח האלים הפכן לחלק מתפיסת החיים של נוער מודר בישראל.

דברים שרואים משם לא רואים מכאן- סיפורה של חבורת סנטרל פארק

כשהם רואים אותנו (2019) הסדרה החדשה מבית נטפליקס, מציבה את הסיפור הישראלי בהקשר רחבים של התנגשות גזעית, אכיפה סלקטיבית ודעות קדומות. במרכזה של הסדרה בת ארבעת הפרקים ניצבים חמישה נערים כהי עור שיצאו בסתיו 1989  לסיבוב בסנטרל פארק. לרוע מזלם באותה בנקודה אחת חבורת צעירים התפרעה בפארק ובנקודה אחרת התחולל אונס אכזרי של אצנית לבנה. משטרת ניו-יורק שניצבה באותה עת מול גל של מקרי אונס אכזריים חיפשה אשמים בכל מחיר. הצורך בהרשעה, דעת הקהל ושורה של שיקוליים פוליטיים  הטו את הכף כנגד הנערים המוחלשים שהתאימו לקונספציה שאותה רצו לקדם אנשי המשטרה והתביעה.  

*****אזהרת ספויילר****

במבצע אכיפה מכוון שהתקיים בשכונת הארלם נעצרו חמישה קטינים ממוצא אפרו-אמריקני  שהוכנסו לסד אינטנסיבי של חקירות שאינן עומדות בכללים של חקירת קטינים. לאחר תרגילי חקירה, אלימות והיעדר שינה הם חתמו על הצהרות שקשרו אותם למקרה. לאחר משפט דרמטי החמישה נידונו לעונשי מאסר ארוכים וזאת על אף שלא הייתה אף ראיה פיזית שקשרה אותם לאירוע. העלילה הקצבית שמשלבת בין דרמת בתי משפט וסדרת בתי כלא, מצליחה לצד הסיפור האישי לפתוח צוהר  לעולמה של הקהילה האפרו-אמריקנית בשכונות העוני של ניו יורק. לא ניתן להתעלם מהרקע הקשה בו גדלו הנערים, ומהקושי של קהילותיהם לגייס את דעת הקהל לטובת הנערים. חלפו כמעט שני עשורים עד שצדקתם יצאה לאור ומעברייני מין מורשעים שמרבית הדלתות חסומות בפניהם, הפכו החמישה מתוקפים לקורבנותיה של השיטה שחיפשה אשמים בכל מחיר.

************

כרוניקה של אלימות והדרה 

סיפורה של חבורת סנטרל פארק, איננו מייצג מקרה בודד אלא הוא חוליה נוספת בשרשרת של הפללות וחקירות מוטות שבהם הואשמו גברים כהי עור בתקיפות של נשים וגברים לבנים. ההיסטוריה האמריקאית מוכתמת בדמם של גברים שחורים ששילמו את מחירו של הפחד. מהלינץ' בסאם הס ב-1899, דרך שריפתם של 3,400 גברים שחורים (!) בשנות העשרים , עובר באלימות כנגד צעירים שחורים בדרום ארה"ב בשנות השישים ולאחרונה בשורה של אירועי פתיחה באש של כוחות שיטור כנגד צעירים שחורים שכל חטאם היה שהם צעדו במקומות שעוררו את חשדם של גורמי האכיפה, שמיהרו לפתוח באש ללא אזהרה.

יש לי חלום!

המאבק לזכויות אדם שמתחולל בארה"ב כבר 150 שנה, מראה שעוד ארוכה הדרך לשוויון זכויות. מיגורה של הגזענות מצריך התגייסות רב מערכתית החורגת מהפגנות של צעירים משולהבים. אם איננו רוצים להסתפק בשחרור קיטור וזעם, עלינו לחפש נתיבים של שינוי מדיניות הרואה את תופעת הגזענות בהקשרה הרחב החורג מסיפורה של קהילת יוצאי אתיופיה. אלא כתופעה חברתית הפוגעת כבגלגל רולטה בקבוצות שונות לאורכה של  ההיסטוריה החברתית בישראל. היום אלו יוצאי אתיופיה בשנות התשעים היו אלו יוצאי ברית המועצות ובשנות החמישים היו אלו בני עדות המזרח. דור דור והקבוצות שהגזענות חובטת בהם ומסלילה אותם לעבודות דחק, לאכיפה סלקטיבית ולהנחת המבוקש.
השינוי המיוחל לא יכול להתקיים רק בגבולותיה המצומצמים של מערכת החינוך, הוא צריך להמשיך בדימויים הקולנועיים והספרותיים שמעצבים את התודעה שלנו. בשיחות הסלון, באמירות שאנו אומרים מבלי משים בעת הנהיגה, ביחס לעובדים בסופר ובתחנת הדלק, במעשים שלנו שאותם בסופו של דבר  נצרבים במעשיהם של ילדנו. בסופו של דבר מתחת לשמות המוסדיים השומרים על כסות של ניכור מסתתרים אנשים, השכנים שלנו מהדלת ממול ולעיתים גם אנחנו.
בסופו של דבר אם איננו רוצים רק לצקצק בלשון, או לתחום את השיח בשאלה לבגרות עלינו להכיר בכך  שהשינוי מתחיל בתוכנו.

סקירות והמלצות נוספות לקריאה בנושא המאבק בגזענות