אתי מלבנון- חטיבת הצנחנים במלחמת שלום הגליל, יורם יאיר (יה יה)

החטיבה שחושבת מחוץ לקופסא, יסודות הלחימה בעומק האויב

ביוני 1982 כאשר כוחות תה"ל פלשו ללבנון המושג הבוץ הלבנוני עוד לא היה חלק מהשיח הישראלי. כוחות צה"ל שחצו את הקו הסגול עם קני התותחים צפונה יצאו כדי להשיג ביטחון ליישובי הצפון ולהרחיק את מבצע שלום הגליל, שלימים יוכר כמלחמת לבנון הראשונה.  אך נראה שהפיקוד הצבאי כבר ידע מהימים הראשונים שעל הכף מונחת מטרה גדולה יותר, והיא הפלת ממשלת לבנון והעלאת ממשלת בובות נוצרית שתהייה נוחה לישראל. על מנת להשיג יעדים שאפתניים אלו כבר בכוחות מוקדמים הכוחות הונחו להתקדם קדימה במהירות, על מנת לקבוע עובדות בשטח ובמידת הצורך להרחיק את הכוחות הסורים שעמדו חוצץ בין התכנית הישראלית לבין המציאות. הקזת הדם ההדדית, עלייתם של כוחות אסטרטגיים חדשים שמונחים מטהרן ושינוי המאזן הגיאו-אסטרגי היו חלום רחוק. ביוני 1982, הצבא היה נחוש להשיג את מטרותיו והאויב נראה בבירור מבעד לכוונות הברזל, המחבלים הפלסטינים שהתמקמו במחנות הפליטים שמגבול ישראל ועד ביירות היו מוחשיים.

על מנת להכריע את האויב, צה"ל יצא למתקפה תלת ראשית שכללה בין היתר גם ממד של הפתעה ויישום של עיקרון הפעילות בעומק האויב. בעוד שחטיבות השיריון הוטלו למערכה באופן חזיתי, חטיבת הצנחנים נעה באיגוף אנכי, בהפתעה מוחלטת בצליחה דרך הים. זו הייתה הפעם הראשונה שכוחות צה"ל בהיקף של חטיבה שלמה, צלחו את חופי לבנון תוך שהם תוקפים את מערך ההגנה של המחבלים באופן שבו תותחיהם מופנים לדרום בעוד שלמעשה ההתקפה מונחת ממערב.

האלוף במילואים, יורם יאיר (יה יה) היה באותם ימים מפקד חטיבת הצנחנים (חטיבה 35) בספרו, אתי מלבנון- חטיבת הצנחנים במלחמת שלום הגליל, מתאר את קורותיה של החטיבה בימיה הראשונים של  הלחימה הספר סוקר את המהלכים הצבאים של חטיבה 35 מתחילת המבצע ב-6 ביוני 1982 ועד להפסקת האש הראשונה שנכנסה לתוקפה ב-12 ביוני 1982. הספר מסופר  מנקודת מבטו של ייה שכאמור היה באותה העת מפקדה של החטיבה. הספר מתחיל מימי ההיערכות למבצע, עובר לנחיתה על שפך נהר האוולי ועד לטיפוס צפונה במפנה מזרחי ועד לחבירה למובלעת הנוצרית במבואות ביירות.

האיגוף האנכי מתיאוריה למציאות

המהלך אותו הובילה החטיבה לאיגוף ציר החוף ממזרח תוך עליה מנתיב לא צפוי על מנת לחבור לכוחות הנוצרים ולנתק את המחבלים מקווי האספקה בקו בייירות דמשק, הוא מופת לחשיבה צבאית ולפעולה של כוחות ברמת חטיבה הפועלים בעומק השטח. התיאורים אותם מספק המחבר, תוך סקירה של מצבי הכוחות, בחירת המשימות לכוחות השונים תוך שימוש מושכל בפלוגות החטיבה: עורב, סיירת וחה"ן. הו חומר למידה מרתק לכל מי שרוצה להבין מהלכים חטיבתיים בעומק שטח האויב. הספר אינו עוסק רק בחלוקת תשבחות ללוחמים אלא הוא מציד את מורכבותה של מלאכת המלחמה. ההתמודדות עם ערפל הקרב שמצריך לקבל החלטות בתנאי אי וודאות, הקושי לשמור על קווי אספקה לוגיסטיים שיאפשרו לכוחות להתקדם (הסיפור של לוחמי הסיירת שנתקעו בעומק ללא מים), הצורך באתגור הרמה הממונה ושמירה על כשירות מבצעית לאורך ימים רצופים של לחימה.

בשונה מספרות צבאית הנכתבת על ידי מפקדים, ספרו של יהיה מתהדר בצניעות, אין בו מאבק על קרדיטים או על סגירת חשבונות. ברור לכל אורך הקריאה שמפקד החטיבה בטוח במקומו בהיררכיה הצבאית ובמורשת הצבאית שהחטיבה אותה הוא הוביל נושאת על כתפיה. ביטחון עצמי זה שהוא גם חלק ממורשת החטיבה, מאפשר לקרוא מסמך צבאי מסוג אחר שהוא נדיר במחוזותינו.

מאירוע נקודתי לאירוע אסטרטגי וחוזר חלילה

הספר נחלק בין תיאורי הקרבות מנקודת המבט החטיבתית לבין התמקדות בנקודות הכרעה ברמת הפלוגות ואף המחלקות שהוטלו לסבך הקרבות. המעבר מרמת המאקרו למיקרו מאפשר לקורא לראות כיצד הכרעות טקטיות יכולות להשפיע על מהלך הקרבות ברמה האסטרטגית.  הספר גדוש בדוגמאות המראות את הקשר בין השניים תוך התייחסות לתחומים רבים ובהם: הכנסתם של כוחות נוספים ללחימה, מעבר כוח בכוח, סימון נקודות פיצול וחבירה, שימוש בכוחות סיוע בנקודות היתקלות, שת"פ של כוחות חי"ר עם כוחות שיריון, אוויר ותותחנים המדברים שפה אחרת,  הצורך בקווי אספקה פתוחים וההכרח בנתיבי פינוי לפצועים ולהרוגים. עבורי כחפ"ש היה מרתק לראות כיצד מפקד החטיבה רואה את פריסת הכוחות, את התקדמותם ולעיתים את התקיעות שנוצרת בצמתי הכרעה המשפיעים על כלל המערכה. הקטעים בהם מתוארות הכרעותיו היו מאירי עיניים ואיפשרו לי לראות בבהירות את תמונת הקרב הרחבה. הנעת הכוחות לכיבוש צומת נבי-שמעון, הייתה לא פחות מופתית, השימוש בכוחות השונים והיכולת של פלוגת הנ"ט להסב לאויב אבדות מרחוק הפכה את תיאורי בקרב למעין שיעור בשימוש נכון באש בשדה הקרב.

אהבתי לראות כיצד מפקד החטיבה, יה-יה, בוחר בכל קרב היכן להיות ממוקם. לעתים בראש החיילים כממריץ ופעמים דווקא בנקודה אחורית על מנת לראות את תמונת הקרב המלאה. הכרעות אלו מהוות בית ספר למנהיגות צבאית בזמן אמת, והן יכולות ללמד קצינים מרמת המחלקה ועד בכלל.

מוציאים את מורשת הקרב מהיכלי ההנצחה 

עבורי כבוגר חטיבה 35 היה מרתק לראות כיצד ערכי החטיבה שהיו מוכרים לי כחייל כבר  היו מונחים וסדורים בשנות השמונים. למעשה לאורך הספר ראיתי כיצד ערכים אלו מהווים חלק מה-DNA   שכה ייחודי לחטיבת הצנחנים. תעוזה, חשיבה יצירתית, עיקרון ההפתעה, משיכה קדימה, שימת דגש על משמעת מבצעית ומתיחת הקשר ההדוק בין נראות לבין חיילות. כאשר קראתי את מילותיו של יה-יה יכולתי לראות בעיני רוחי, כיצד אביב כוכבי עמד מולנו כמפקד החטיבה בבית ליד והטיף לנו על אותם ערכים. עד היום דבריו זכורים לי. הרצאותיו לא פנו למחוזות  של פתוס אלא הן הדגישו דווקא ערכים של  דוגמה אישית ומקצועיות. עתה לאחר קריאה בספרו של ייה אני מבין שכוכבי לא היה ההוגה של ערכים ותובנות אלו, אלא מילותיו היו חלק משרשרת מסירה שהולכת דורות אחורה.

שמחתי לקרוא שהספר אינו מעלה אבק בספריות, אלא שהוא חולק במשך שנים לקצינים בחטיבה 35, בבית ספר לקצינים ואף בבית ספר למכ"ים. החייאתה של מורשת הקרב והנחלתה לדורות החדשים של הלוחמים המצטרפים לשורות החטיבה, מעבירה את המסורת מהיכלי ההנצחה למורשת ההופכת לחלק מנשמת אפה של החטיבה. הצטערתי שבארבעת שנותיי בחטיבה 35, הוקדשה מעט מאוד תשומת לב לאותה מורשת קרב מפוארת. כמעט ואינני יודע דבר על קרבותיו של הגדוד בו שירתתי, ועל המהלכים הצבאיים שבוצעו על ידי לוחמיו במלחמות השונות. אני מקווה מאוד שהמציאות היום שונה, ושחיילי ההווה זוכים להכיר יותר את מורשת הקרב של דורות הלוחמים שקדמו להם. אין ספק שהספר, אתי מלבנון, הוא נקודת התחלה טובה להיכרות מעין  זו.

לסיכום, ספרו של האלוף במילואים יה-יה הוא ספר מרתק שסוקר את קרבות החטיבה בשבוע הראשון  של מלחמת שלום הגליל. לצד הסקירה הטקטית הסוקרת את התנהלות הכוחות, הספר  נושא עימו תובנות רבות בתחום המנהיגות, הערכים  ותפקודה של חטיבת  חי"ר בימי מלחמה. אני מאמין שכל מפקד במערך השדה  מרמת המחלקה וצפונה ימצא בספר זה פנינים מקצועיות, תובנות ערכיות ומעל הכל מקור להשראה בשגרה ובחירום.

אתי מלבנון, חטיבת הצנחנים במלחמת של"ג, יורם יאיר (יה יה), מערכות,1990, 170 עמ'

לראיון עם האלוף במיל' יורם יאיר על דרכו לפיקוד ועל מנהיגות לחצו כאן