דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית לבנון

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

בועז נוימן, חייל טוב- סיפורו של לוחם נטול תהילה

  חייל טוב- בעז נוימן ניחוחות מלחמה באוויר מחזירים אותי עשרים שנה אחורה, לרחבת בית החייל בירושלים. קוראים בשמי ואני נישא מהבועה הירושלמית אל עבר הלא נודע. מתגייס ומשם לארבע שנים שרובם עברו עלי באיו"ש. לבנון כבר הייתה רחוקה כמו חלום רחוק. לעומת זאת אנו והסמטאות, הבתים הממולכדים, מכוניות התופת הפכנו לשחקנים של חתול ועכבר בימים הסוערים של האינתיפאדה השנייה. בסך הכל ארבע שנים, אך מידת העיצוב של הימים ההם בלתי ניתנת לשיעור. בדיבור, באינסטינקטים, במחשבות, בפחדים. שנים של צריבה שהלכה והעמיקה הודות למציאות הישראלית שבה הצבא נמצא בכל מקום, וברגעים בהם שירות המילואים מפר את השיגרה והופך את החמימות האזרחית לחלום רחוק בתוך ש+12. ההווה המתמשך הזה שנקרא צה"ל מושך אותי פעם אחר פעם לקרוא ספרים העוסקים בחוויות שירות ממלחמת ההתשה ועד לימנו אנו. הקריאה בהם דומה לגירוד כמעט אקסטטי של ציפורן התלויה חציה באוויר וחציה בעור המדמם. אני קורא ולא יכול להפסיק נשאב לתוך עולם החוויות של חיילים שקדמו לי ולא יכול להפסיק לגלות אותם לגלות את עצמי.  בועז נוימן לא רק היסטוריון הפעם באחד מטיולי הבוקר שלי צץ לנג...

אתי מלבנון- חטיבת הצנחנים במלחמת שלום הגליל, יורם יאיר (יה יה)

החטיבה שחושבת מחוץ לקופסא, יסודות הלחימה בעומק האויב ביוני 1982 כאשר כוחות תה"ל פלשו ללבנון המושג הבוץ הלבנוני עוד לא היה חלק מהשיח הישראלי. כוחות צה"ל שחצו את הקו הסגול עם קני התותחים צפונה יצאו כדי להשיג ביטחון ליישובי הצפון ולהרחיק את מבצע שלום הגליל, שלימים יוכר כמלחמת לבנון הראשונה.   אך נראה שהפיקוד הצבאי כבר ידע מהימים הראשונים שעל הכף מונחת מטרה גדולה יותר, והיא הפלת ממשלת לבנון והעלאת ממשלת בובות נוצרית שתהייה נוחה לישראל. על מנת להשיג יעדים שאפתניים אלו כבר בכוחות מוקדמים הכוחות הונחו להתקדם קדימה במהירות, על מנת לקבוע עובדות בשטח ובמידת הצורך להרחיק את הכוחות הסורים שעמדו חוצץ בין התכנית הישראלית לבין המציאות. הקזת הדם ההדדית, עלייתם של כוחות אסטרטגיים חדשים שמונחים מטהרן ושינוי המאזן הגיאו-אסטרגי היו חלום רחוק. ביוני 1982, הצבא היה נחוש להשיג את מטרותיו והאויב נראה בבירור מבעד לכוונות הברזל, המחבלים הפלסטינים שהתמקמו במחנות הפליטים שמגבול ישראל ועד ביירות היו מוחשיים. על מנת להכריע את האויב, צה"ל יצא למתקפה תלת ראשית שכללה בין היתר גם ממד של הפתעה ויישום של...

דלעת מוצב אחד בלבנון- סיפורה של תקופה נשכחת

מאי 2020, עשרים שנה לנסיגת כוחות צה"ל מדרום לבנון.   התקשרות הישראלית לא נשארה אדישה למאורע. אחרי שנים של שתיקה לפתע הגיע פרץ של התעניינות: כתבות מגזין בידיעות אחרונות, ראיונות עם לוחמי עבר במהדורות החדשות. בכאן 11, הגדילו לעשות והקדישו לעלילות רצועת הביטחון שתי סדרות דוקו: לבנון מלחמה בלי שם , ריחן מוצב המוות . העיתונאי חיים הר זהב הוציא את ספרו,  לבנון המלחמה האבודה ( הוצאה עצמית, 2020) ,שעורר גל   של זיכרונות בקרב לוחמי עבר שפתחו את סוגר ליבם בקבוצת הפייסבוק, סיפורים מלבנון מה שקרה במוצבים. מי משלם את מחירי הקונספציה? רותקתי, לעדויות לסיפורים ובעיקר לשתי שאלות ששבות ומעסיקות אותי פעם אחר פעם. האחת, כיצד נוצרות קונספציות שמבנות מציאות חברתית, פוליטית וצבאית? השנייה, מי משלם את המחיר של אותן תבניות חשיבה? העיסוק בשתי השאלות הללו מוביל אותי לקרוא שתי סוגות ספרותיות במקביל. האחת, ספרות העוסקת בשאלות של אסטרטגיה ומדיניות. לרוב היא נכתבת מגובה עשרת אלפים רגל מביטה בתמונה הרחבה בלי לשים לב לפרטים. ספרות זו פותחת אפיקי חשיבה אך גם מסוכנת משום שהיא אינה רואה את האדם הבו...

עשרים שנה ליציאה מלבנון- הפצע מסרב להגליד

אברהם אייזן (אני), מתלהב מהגעתו של אחי מלבנון וקצת משחק בחייל  מחכים לדפיקה בדלת ביולי 2000 רואיינתי יחד עם מיועדים לשירות ביטחון (מלש"בים) נוספים לכתבה שפורסמה במעריב תחת הכותרת, הדור שלא ידע את לבנון. הכתבת שוחחה איתנו על כך שאנו מייצגים דור חדש של מגויסים שלא ישרת במוצבים החודרים, שלא ידע מהם שיירות או פצצות מרגמה שנוחתות בזעם. "יהיה לכם שירות קליל, עוד מעט לא יצטרכו צבא", סיכמה בחינניות. מפה לשם באוקטובר 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה וכך נפתחו להן ארבע שנים אינטנסיביות של שירות שנע  בין שכונת אבו סנינא בחברון למחנה הפליטים בלאטה במבואות שכם. למרות שלא שירתתי ולו יום אחד מעבר לקו בסגול, לבנון תמיד הייתה נוכחת בחוויה האישית שלי. אני זוכר את עצמי   בראשית שנות התשעים כילד בכיתה ב-ג, מחכה שאחי הגדול   יכנס לביתנו בהפתעה עם תיק גדול, שכפ"ץ, ריח של נשק, ספר מתח בן מאות עמודים וקסדה שליוותה אותו בשיירות היורדות ארצה. הפחד שלא דובר הסתובב בין החדרים כאורח לא רצוי.   לעיתים את הציפייה הדרוכה חתכה בשורה בדבר מכר, חבר לצוות שנהרג כל בשורה כזו עטפה את הבית בתוגה. ...