בועז נוימן, חייל טוב- סיפורו של לוחם נטול תהילה

 

חייל טוב- בעז נוימן

ניחוחות מלחמה באוויר מחזירים אותי עשרים שנה אחורה, לרחבת בית החייל בירושלים. קוראים בשמי ואני נישא מהבועה הירושלמית אל עבר הלא נודע. מתגייס ומשם לארבע שנים שרובם עברו עלי באיו"ש. לבנון כבר הייתה רחוקה כמו חלום רחוק. לעומת זאת אנו והסמטאות, הבתים הממולכדים, מכוניות התופת הפכנו לשחקנים של חתול ועכבר בימים הסוערים של האינתיפאדה השנייה. בסך הכל ארבע שנים, אך מידת העיצוב של הימים ההם בלתי ניתנת לשיעור. בדיבור, באינסטינקטים, במחשבות, בפחדים. שנים של צריבה שהלכה והעמיקה הודות למציאות הישראלית שבה הצבא נמצא בכל מקום, וברגעים בהם שירות המילואים מפר את השיגרה והופך את החמימות האזרחית לחלום רחוק בתוך ש+12. ההווה המתמשך הזה שנקרא צה"ל מושך אותי פעם אחר פעם לקרוא ספרים העוסקים בחוויות שירות ממלחמת ההתשה ועד לימנו אנו. הקריאה בהם דומה לגירוד כמעט אקסטטי של ציפורן התלויה חציה באוויר וחציה בעור המדמם. אני קורא ולא יכול להפסיק נשאב לתוך עולם החוויות של חיילים שקדמו לי ולא יכול להפסיק לגלות אותם לגלות את עצמי. 

בועז נוימן לא רק היסטוריון

הפעם באחד מטיולי הבוקר שלי צץ לנגד עיני מונח מעל הפח הספר, חייל טוב (עמודים לספרות- זמורה ביתן,2001) מאת בועז נוימן. הכרתי את בועז כהיסטוריון שעסק בנאציזם ובהיסטוריה של גרמניה בואכה מלחמת העולם השנייה. מותו בגיל צעיר ממחלת הסרטן בגיל 43 סתם את הגולל על עבודתו המחקרית הענפה שהייתה מרתקת ונגישה לקהלים נרחבים הודות להרצאותיו באוניברסיטה המשודרת. לעומת ספריו המחקריים ספרו, חייל טוב,  עוסק בחוויותיו האישיות כחייל צעיר שהתגייס בסוף שנות השמונים לחיל השריון. 

כתיבתו של נוימן מתאפיינת בריאליזם שאינו עושה הנחות לאיש. בכנות מפתיעה הוא כותב  על רגעי ההלם שתקפו אותו עם הגעתו לבקו"ם ולאחר מכן לבסיס השריון בדרום. תחושת הבדידות, האדמה הבוערת מתחת לרגליו והחיפוש אחר רגע של שקט, רגע אישי. פערי המעמדות בין וותיקים לצעירים מעצבים את עולמו וכך כמו במחנה כליאה גדול הולכת ונוצרת תת תרבות עבריינית שבינה לבין המילים הגדולות, צבא הגנה לישראל, הפער הוא עצום. התחברתי מאוד לסיפורים הללו, ובעיקר לעולם האסוציאטיבי של נוימן המשותף גם לי. כמוהו גם אני חשתי במחנה הטירונים כמו אסיר שהושלך לגורלו. מנסה לחפש לשווא את ההיגיון הפנימי במעמדות, בפקודות ובמעשים שאין בהם תכלית ברורה. 

טנק מרכבה 2

בין עזה ללבנון גבר צעיר מפלס את דרכו לעולם המבוגרים

כחיילים רבים בסוף שנות השמונים וראשית שנות התשעים, נוימן חילק את שירותו בין לבנון לבין רצועת עזה. בשונה מחבריו הוא כמעט ולא שירת ברצועת הביטחון  אך תחושת הכאוס והחיפוש אחר אויב שלא נראה בעין מורגשת בין דפי הספר. שירתו בעזה מראה את הרצון של הצבא לחולל תפנית והכרעה במערכה אליה לא הורגל. כך בין מרדף אחר ילדים הזורקים אבנים, חיפושים חסרי תכלית בבתי אזרחים ומחיקת כתובות נאצה. חיילי השריון שרגילים לתפעל מכונות מלחמה אימתניות הממטירות אש וגופרית, משחקים בשוטרים וגנבים שהם לבושים כצעירים ערבים בפאתי מחנה הפליטים שאטי. 

הסיפור שמספר נוימן הוא סיפורו של דור, אין בו את להט הניצחון של 67 את תחושת המחויבות של 73 או את הרצון למגר טרור ב82.המלחמות של נוימן הן מלחמות בין סמטאות אל מול אוכלוסייה אזרחית אל מול אויב בלתי נראה בלבנון. אך בעיקר הוא נצרך להפנות את כישורי השרידות שלו אל מול גלים של טסטוסטרון גברי שגועש בפלוגה המבצעית בה שירת. גלים שאיימו למשוך למצולות צעירים וותיקים. חונקים את נעוריהם ומנקזים אותם לאימה מזוככת שפעם מתפרצת זו על זה ופעם על האויב הממשי והמדומיין שמחכה מעבר לפינה.  התמונות המתוארות בספר הן קשות לעיכול, הציניות שמסגל הכותב על מנת לשרוד עולה על גדותיה. אך לכל אורך הקריאה חשתי חמלה רבה לנוימן הצעיר, לעולמו הפנימי המתנגש במציאות ולתחושת הבדידות והנתק מהעולם האזרחי. פלנטה אחרת בה הוא צריך להתנהל, לשרוד ולהעביר את ימיו עד השחרור המיוחל. 

זובור צה"לי

נורמות שצריכות תיקון

לסיכום בועז נוימן לא היה רק היסטוריון בעל אמירה שראוי לקרוא את דעותיו, אלא גם סופר מוכשר שמצליח לתאר מכלי ראשון את חווית שירותו הצבאית שהלכה ושקעה ככל שהימים חלפו. "חייל טוב" אינו מתאים  כמתנה למתגייסים טריים שעוד תקוות השירות המשמעותי נסוכה על פניהם, אך לאלו שכבר סיימו את השירות וחפצים  במבט ציני שאינו חומל ח זהו ספר משמעותי שיבוא להם בטוב.

בימים בהם התותחים רועמים ואנו נקראים שוב לדגל יש בספר, חייל טוב,  מעין קריאת השכמה על המחירים שאנו משלמים בעבור החירות שאנו רוצים לנחול ולהנחיל. אני לא בטוח שעיסקת החבילה הזו היא הכרח המציאות, יש כאן עניינים רבים של נורמות ושל ערכים מתנגשים שעוד אפשר לשנות ולתקן, אך בנתיים הפער בין ההצהרות והטקסים לבין המציאות אינו נותן מנוח, ונראה שעל אף שהספר מספר על חוויות מלפני שלושים שנה עדיין ישנה עוד דרך ארוכה לשינוי המיוחל. על כך יעידו התמונות ממאבקיו של הפיקוד עם הפלוגות הוותיקות במערך השדה. מאבק שלא תם כבר עשרות בשנים משאיר אחריו נפשות מצולקות שמחפשות את דרכם בין השמירות למטבחים.

בועז נוימן, חייל טוב, עמודים לספרות עברית- זמורה ביתן, 2001, 197 עמ'