#אברהם אייזן ממליץ - המלצות וביקורות פודקאסטים, סדרות, ספרות

 הבחירות החמישיות לכנסת ישראל מסמלות יותר מכל את קבורתו של השמאל הישראלי. מרצ שאיגדה במשך שלושה עשורים את השמאל הציוני בתרכובת ייחודית של מפ"ם הקיבוצניקית ורצ ושינוי הבורגניות הלכה לבית עולמה. זאת אחרי שנים בהם האידיאולוגיה של ראשיה התמקדה במחוזות הכיבוש ושיח הזכויות ופחות בסוגיות של כלכלה שטלטלו את עולמו של השמאל בראשית ימי המדינה. ככל שתודעת ה"אין פרטנר" שאהוד ברק הביא ואומצה בחום על ידי ראשי הממשלות אחריו, כך נדחקה מרצ למרחבי הלא רלוונטיות. לא היה יותר סימבולי מימים אלו לסיים את ספרו של אסף ענברי, הספר האדום (ידיעות אחרונות, 2022).  מסע בזמן אל מחוזות האוונגרד השמאלי בספרו, הספר האדום , לוקח ענברי את קוראיו לשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת. דרך סיפורם האישי של שלושת מנהיגי השמאל הישראלי דאז: משה סנה איש המפלגה הקומוניסטית, יצחק טבנקין איש אחדות העבודה ומאיר יערי ממפם.  השלושה התנצחו בלהט ובהתרגשות האם המאבק המעמדי קודם למאבק הלאומי? ובאיזה צד ראוי לצדד במאבק הבינ-גושי האם בארצות הברית האימפריאליסטית או בדיקטטורת העמלים בראשותו של החבר סטלין? הוויכוחים שהתנהלו בלה...

גבר נכנס בפרדס- אשכול נבו גבר נכנס בפרדס (זמורה ביתן, 2021)  מאת אשכול נבו נכתב בימי הסגרים הממושכים של מגפת הקורונה. בהם  ננעלנו בד' אמותינו במרחב הביתי הבסיסי ביותר בו הדמיון הוא הכלי להרחיב את התודעה, לצאת מתחושת הסגירות. בשונה ממלחמה בה אתה מבין מי האויב וממי יש להיזהר בקרונה האויב נסתר מן העין,  מסתתר בין השכנים בין בני המשפחה בכל מקום בו נמצאת רוח אדם. זו הייתה תקופה משתקת בה האימה הפכה לבת בית. אך ישנם אנשים שמצליחים לקחת את  רגעי האימה ולהתעלות מעליהם. להוכיח שהמוזות אינן שותקות כאשר התותחים רועמים אלא להפך. הסופר, אשכול נבו, הוא מהיוצרים הללו המצליח ליצור למרות המציאות הסובבת, ואף להתעלות מעליה.  שלב נוסף בנתיבי היצירה של אשכול נבו גבר נכנס בפרדס הוא ספרו התשיעי של אשכול נבו, שכבר ביסס את מקומו בסצינת הספרות הישראלית. ספריו היו לרבי מכר, תורגמו לשפות רבות והוא מרצה מבוקש. יצירתו מצליחה לזקק שיח ישראלי אותנטי, הוא מביא את קולו של מעמד הביניים הישראלי. את הקול של הבורגנות החילונית ולחבר אותה מאסופה של פרטים החיים בבניינים בעלי חזות דומה לקהילה בעלת...

זמן שאול רומן מאת עמליה רוזנבלום החופשה הארוכה שבין ראש השנה לסוכות סייעה לי לשוב לשולחן הכתיבה, למחשב ולקבצים שלא נפתחו זמן רב. חזרתי לחלום ישן של כתיבת פרוזה, חוויה של יצירה עטפה אותי. להעלות דמויות וסיטואציות מהדמיון אל הכתב. ככל שהמילים זרמו ונמשכו כך גבר הקושי כמו מטפס הרים העולה והאוויר נהייה דליל יותר. הריאות מנסות למשוך עוד טיפת אוויר כדי להזין את הגוף שרוצה להמשיך אך אינו יכול לעמוד במעמסה.  במהלך הכתיבה התגלגל לידי ספרה של עמליה רוזנבלום , זמן שאול (כתר, 2020).בתזמון מושלם בעודי מתייסר אל מול בניית הדמויות שלי, הגיעה ספרה של רוזנבלום שבמרכזו ניצב סופר מזדקן, שאול סמל, המתמודד עם משבר כתיבה, משברי יחסים ותקיעות בקריירה.  זמן שאול-מעבר לנקודת השיא מתגלים מרחבים של דכדוך הספר נפתח בסוף הסמסטר שמלמד שאול סמל בניו-יורק. חיש מהר מבין הקורא ששאול עבר את נקודת השיא בחייו המקצועיים. מרמור, תסכול ועצלות הופכים את שנות תפארתו לאנדרטה של איש אחר. המציאות היום יומית רחוקה מהם כמזרח מזרח ממערב. רומן אגבי, כתיבה לא ממוקדת וויכוחים עם קולגות רק מעידים על קו המגמה הברור, סמל בדרך למ...

בית הפגודה- מותחן ישנם נושאים שלא מתייבשים לעולם, הם מעיין נובע ושופע של יצירה המפכה ומצמיח סרטים, סדרות נטלפיקס וספרות. ספרות העוסקת בעולמות הריגול מקפלת בתוכה חלק מהקסם היצירתי הזה. יש בה הכל: עלילה קצבית, רומנטיקה ומיניות במידה, פשע ומסתורין ומידי פעם גם תחכום. בקיצור ספרות שיכולה לספק אניני טעם לצד אלו המגיעים לקריאה רק בטיסות טרנס-אטלנטיות או בחופשות על סף הבריכה. ספרו החדש של דניאל שנער, בית הפגודה (ידיעות אחרונות, 2021)  עונה בדיוק להגדרה זו, ספרות לכל. בה כל אחד ימצא בה את מבוקשו.  זרעים של שלום- תקופה של נאיביות שעבר זמנה אידיליית הנעורים מתחלפת במאבק איתנים במרכז עלילת הספר, בית הפגודה ,  ניצבים שני חברים לשעבר עלי וסער  שהכירו במחנה של זרעים של שלום בימי נעוריהם אך בבגרותם  הופכים לאויבים מושבעים. בעקבות מותו של אחיו הופך עלי (הדוכס) לטרוריסט אסלאמי קיצוני ומן הצד השני סער איש מודיעין מנסה להפוך לאיש עסקים חובק עולם אך המציאות העולמית והאישית אינה נותנת לו לחמוק מגורלו כאיש ביון. הספר ממשיך לתאר את מאבקם של השניים שהחל בספר הביכורים של דניאל שנער, שמ...

סמי מיכאל- חצוצרה בוואדי  לפני כמה שבועות יצאנו לנופש משפחתי בחיפה. לאחר שנים בהם לא הגענו לעיר הצפונית, חזרנו לכרך שבין הכרמל לים. זו עיר עם אופי ייחודי והיסטוריה מפתיעה (למי שרוצה להרחיב מומלץ לשמוע את הפודקאסט על העיר במנהר הזמן ). בחיפה ישנו  שילוב בין אוכלוסיות, נוף ממגנט ורחובות שמערבבים ישן וחדש, תפאורה לספרים אהובים: מעלילותיה של יהודית קציר ועד למולכו של א.ב יהושוע. כאשר עברנו ברחובותיה נזכרתי בגעגוע בספרו של סמי מיכאל, חצוצרה בוואדי (עם עובד, 1987). עם חזרתי לנווה הבורגנות בו אני מתגורר מיהרתי לספריה והשאלתי את הספר שקראתי אותו זה מכבר לפני שני עשורים כחלק מתוכנית הלימודים בספרות. יש קסם מיוחד בספר שמגולל סיפור על עיר בה ביקרת לאחרונה, אך יתרה מכך ישנו חוויה מיוחד במינה לחזור לספר נעורים כזה שנצרב כזיכרון, כחלק מתקופה.  ואדי ניסנאס- מחוזות חיפאיים ייחודים מפגשים בשולי הוואדי במרכז עלילת, חצוצרה בוואדי, ניצבות שורה של  דמויות שוליים המתגוררות באחת משכונותיה הזנוחות של עיר, ואדי ניסנאס. במוקד ניצב סיפורה של משפחה ערבית-נוצרית המתגוררת בדמי מפתח תחת חסדיו של...

  חייל טוב- בעז נוימן ניחוחות מלחמה באוויר מחזירים אותי עשרים שנה אחורה, לרחבת בית החייל בירושלים. קוראים בשמי ואני נישא מהבועה הירושלמית אל עבר הלא נודע. מתגייס ומשם לארבע שנים שרובם עברו עלי באיו"ש. לבנון כבר הייתה רחוקה כמו חלום רחוק. לעומת זאת אנו והסמטאות, הבתים הממולכדים, מכוניות התופת הפכנו לשחקנים של חתול ועכבר בימים הסוערים של האינתיפאדה השנייה. בסך הכל ארבע שנים, אך מידת העיצוב של הימים ההם בלתי ניתנת לשיעור. בדיבור, באינסטינקטים, במחשבות, בפחדים. שנים של צריבה שהלכה והעמיקה הודות למציאות הישראלית שבה הצבא נמצא בכל מקום, וברגעים בהם שירות המילואים מפר את השיגרה והופך את החמימות האזרחית לחלום רחוק בתוך ש+12. ההווה המתמשך הזה שנקרא צה"ל מושך אותי פעם אחר פעם לקרוא ספרים העוסקים בחוויות שירות ממלחמת ההתשה ועד לימנו אנו. הקריאה בהם דומה לגירוד כמעט אקסטטי של ציפורן התלויה חציה באוויר וחציה בעור המדמם. אני קורא ולא יכול להפסיק נשאב לתוך עולם החוויות של חיילים שקדמו לי ולא יכול להפסיק לגלות אותם לגלות את עצמי.  בועז נוימן לא רק היסטוריון הפעם באחד מטיולי הבוקר שלי צץ לנג...

מהו תפקידה של האומנות בסדר החברתי? אחד מהקורסים  הבלתי נשכחים שעברתי באוניברסיטה היה מבוא לפילוסופיה של האסתטיקה שהועבר על ידי פרופ' עדו גייגר. כדרכם של קורסי מבוא הוא נע על פני ציר הזמן מהפילוסופיה היוונית ועד לימנו. באחד השיעורים הראשונים דנו במחלוקת שבין אריסטו לאפלטון בדבר תפקידה של האומנות. אריסטו גרס שהאומנות מרחיקה את האדם מהכרת המציאות משום שהיא חיקוי של החיקוי, כלומר המציאות הנחוות על  ידנו אינה משקפת את המציאות ומתוך כך שהאומנות מחקה את המציאות היא חיקוי של החיקוי. לעומתו אפלטון היה יותר מעשי והוא זיהה את הפוטנציאל הגלום באומנות על מנת לחולל מניפולציה על שכבות נרחבות בעם. בספרו, המדינה, הוא הגדיר את תפקידם של האומנים כאלו הצריכים לחזק את המיתוסים שמאפשרים למעמד השולט לשלוט. לשיטתו במידה והאומנים לא ישרתו את המטרה העליונה שהיא יציבות המדינה יש לגרשם. מחלוקת זו שהתקיימה בערך בימי הבית הראשון, עודנה רלוונטית לימנו אנו.  הדימוי חזק מהמציאות בהתאמה לימנו ניתן לראות בעולם הפרסום אפיק נוסף לאומנות, הם מספרים סיפור על מנת להשפיע על התנהגותו של הציבור. לא רחוק מתפקידם של...

  אי שם בימי האינתיפאדה השנייה השתתפתי בכיתורה של העיר טול-כרם, ישבנו בבתים חצי בנויים השולטים על העיר. תצפתנו על נקודות חשודות, ירינו מעת לעת ובעיקר שמרנו על עצמנו. באחד הלילות עמדתי כשומר בחלון הבית בו שהינו. באמצעי ראיית הלילה ניסיתי לאתר נקודות חשודות, אך כמו שמאיר אריאל כתב עשרות שנים קודם לכן, " הלוך חזור עם המשקפת שנמשכת לירח כמו הים אך שום תנועה אינה נראית ". סמל המחלקה, יותם, ערך סבב בין העמדות ניגש אלי ושאל לשלומי. "אני בסדר, הפרדתי גוף מנפש...אתה רק רואה פה קליפה ריקה אני נמצא במקומות אחרים. אתם יכולים לעשות בי מה שאתם רוצים, אבל זה לא אני". הוא הביט בי במבט מבוהל, למחרת כבר יצאתי הביתה עם הנגמ"ש שביצע ריענון של ציוד ולוחמים. לרגע קט הרגשתי שרואים אותי את המצוקה בה הייתי נתון, אך מעבר למתן אישור ליציאה בהולה לא היו בידיו כלים להתמודדות עם מצבי המדרדר. שנינו ידענו שזו הפוגה קצרה ושבעוד יומיים שלושה נשוב לאותה סיטואציה, הניתוק החלקי היה כמו אקמול לגידול סרטני ממאיר. משחיקה ליעילות מיקסום ערכו של הלוחם בשדה הקרב שחיקה וניתוק בסיטואציות של סטרס קרב...

למרות שאני פוקד את לתל אביב מידי יום, עדיין כאשר אני מסתובב ברחובותיה מקו לונדון מיניסטר וצפונה אוחזת בי התרגשות. כמובן שחלק גדול נובע מכך שהצלחתי להשחיל את הרכב בין שתי מכוניות ולפענח האם חניתי באזור לבעלי תו או לא. אך מלבד זאת, העצים הגדולים, החנויות הפרוסות וכניסות הבניינים של הכרך העירוני מוליכים עלי קסם ייחודי. הצפון הישן של תל אביב הוא יחיד ומיוחד, אני לא מכיר עוד רובע כזה בערי ישראל. הוא אינו פלסטיקי ומשמים כמו רחובות הפרברים אך מנגד אין בו את הכבדות שמשרים רחובותיה הוותיקים של ירושלים. ייחודיותה של תל אביב משכה אליה סופרים ויוצרים, הללו תיארו אלו את קורותיהם של יושבי כסית וקפה תמר שזכו לתהילת עולם. אך אנשי בוהמה אלו הם המעט שאינו מעיד על הכלל, סיפורן של שכונות הצפון הוא בראש ובראשונה סיפורם של בני הבורגנות. אנשי עמל שמוצאים את פרנסתם מניהול חשבונות, מפקידות באחת מהחברות הממשלתיות, מבעלי מלאכה, מוכרנים ואנשי אקדמיה. ספרו של ירמי פינקוס , רווקים ואלמנות (כתר, 2017) עושה חסד עם קבוצה זו של בני מעמד הביניים העומדים במוקדם של ארבעת  הנובלות שמאוגדות בספרו. הספר ממשיך את מסעו של...

סיפורה של מלחמה שנדחקה לקרן זווית ישנן מלחמות הזוכות לתהילה, לאלבומי ניצחון, לאותות ומדליות לרוב. כזו היא מלחמת ששת הימים שהפכה את הגנרלים לסלבס הפוקדים מועדונים ואת החיילים השבים משדות הקרב לגיבורים. זו מלחמה שקל לעכל אותה, שישה ימים, הצלחה צבאית אדירה, אויב מובס ותמונות שיכולות לפתוח מהדורות.  מנגד ישנן מלחמות שכולם מעדיפים לשכוח ולהשכיח. עימותים צבאיים ממושכים נעדרי הוד כדוגמת הקזת הדם בלבנון בין 1984 לשנת 2000 וההקזה הקודמת במהלך מלחמת ההתשה שנערכה בקו בר-לב, קו המעוזים, בין 1969 ל-1970. איש התקשורת רב המעללים, יוסי עוזרד , בחר לפתוח את תיבת הסודות ולהסיר את אבק הארכיונים מעל המלחמה הנשכחת בקו המעוזים. בספרו, ירח מעל סואץ (כנרת זמורה ביתן, 2019) הוא מגולל את סיפורה של המלחמה מנקודת מבט חדשה ומעניינת. רומן אישי מהמעלה הראשונה במרכזו של הרומן ניצבת דמותו של אמנון קרני, צלם חדשות שלאחר שהתגלה שחלה בסרטן נאלץ לעזוב את עבודתו המכניסה ומרובת האנדרנלין ולעבור להפקות של סרטי זיכרון. טלפון מקרי של רינה גלבוע, מזמין אותו לערוך סרט על דמותו של סא"ל שמיל גלבוע. שמיל, איש מילואים שהת...