חצוצרה בוואדי מאת סמי מיכאל- טרגדיה יוונית בוואדי ניסנאס

סמי מיכאל- חצוצרה בוואדי

 לפני כמה שבועות יצאנו לנופש משפחתי בחיפה. לאחר שנים בהם לא הגענו לעיר הצפונית, חזרנו לכרך שבין הכרמל לים. זו עיר עם אופי ייחודי והיסטוריה מפתיעה (למי שרוצה להרחיב מומלץ לשמוע את הפודקאסט על העיר במנהר הזמן). בחיפה ישנו  שילוב בין אוכלוסיות, נוף ממגנט ורחובות שמערבבים ישן וחדש, תפאורה לספרים אהובים: מעלילותיה של יהודית קציר ועד למולכו של א.ב יהושוע. כאשר עברנו ברחובותיה נזכרתי בגעגוע בספרו של סמי מיכאל, חצוצרה בוואדי (עם עובד, 1987). עם חזרתי לנווה הבורגנות בו אני מתגורר מיהרתי לספריה והשאלתי את הספר שקראתי אותו זה מכבר לפני שני עשורים כחלק מתוכנית הלימודים בספרות. יש קסם מיוחד בספר שמגולל סיפור על עיר בה ביקרת לאחרונה, אך יתרה מכך ישנו חוויה מיוחד במינה לחזור לספר נעורים כזה שנצרב כזיכרון, כחלק מתקופה. 

ואדי ניסנאס- מחוזות חיפאיים ייחודים

מפגשים בשולי הוואדי

במרכז עלילת, חצוצרה בוואדי, ניצבות שורה של  דמויות שוליים המתגוררות באחת משכונותיה הזנוחות של עיר, ואדי ניסנאס. במוקד ניצב סיפורה של משפחה ערבית-נוצרית המתגוררת בדמי מפתח תחת חסדיו של איל הון מפוקפק. אום הודא האלמנה, אליאס הסב שהגיעה דרך המדבר ממצרים הרחוקה ללא אב ואם, הודא הגרומה המחפשת את זהותה ומרי אחותה הנאלצת לזנוח את חלומותיה בעקבות הריון לא רצוי. אל מעון הסחופים והנדכאים מגיע אלכס, עולה חדש שעלה לישראל מברה"מ. הוא אינו דובר את השפה, הפרנסה אינה מצויה בכיסו ויחסיו עם הוריו שנמלטו מהדיכוי הסובייטי עלו על שרטון.  למרות התלישות שמאפיינת את הודא ואלכס, שניהם  מחפשים אהבה, כמהים לחמימות ולשותפות. כך במשכנות העוני בדירות קטנות ודולפות הם מוצאים זה את זו, מהווים מעיין לתקווה ומזור אל מול העליבות שמציעים החיים.  

הסיפור כתוב מנקודת מבטה של הודא המחפשת אחר אהבה, תרה אחר מקומה במשפחתה, מחפשת את זהותה המגדרית, הערבית הישראלית. בנתיבות החיפוש היא מתמכרת לשירתו של יהודה עמיחי, עובדת במשרד נסיעות יהודי ומנסה למצוא את קולה הייחודי בין מרי היצרית לאם השמרנית. לכל אורך הדרך חיפושי מולידים מבט חד על המציאות, שאלת שאלות ובעיקר תמיהה לנוכח הנורמות החברתיות. 

הספר זכה עם השנים לפופולריות רבה החל מתרגומים לשפות זרות, עיבודים לקולנוע ולתיאטרון ולכניסתו לתוכנית הלימודים של בתי הספר התיכונים. לצד הרצון להראות את המורכבות בחיים רב תרבותיים בישראל המפולגת לספר יש איכויות ספרותיות וניתן להבין מדוע זכה לאהדת הקהל בארבעת העשורים מאז צאתו לאור בהוצאת עם עובד. 

חצוצרה בוואדי- ניסיון להציב אלטרנטיבה לשיח הזהויות הקוטבי

מפתיע שהמסר החתרני המגולם בספר  נכתב כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת. כאשר חומות השנאה בין ערבים ליהודים המשיכו להתרומם בעקבות מלחמת לבנון ופרוץ  האיניפאדה הראשונה.  כיום כמעט  ארבעים שנה מאז  צאתו לאור  נראה שדבר לא השתנה, הזרות הערבית מוכרת ולא באה על פתרונה, יחסים בין הקהילות וכל שכן יחסים רומנטיים הם נדירים. עולם התרבות ממשיך להיות שמרני וספרים העוסקים באהבה חוצת מגזרים ולאומיים עדיין מתקבלים בחשש. יעיד על כך בבירור ספרה של דורית רביניאן, גדר חיה (עם עובד, 2014), שהראה עד כמה אנו ניצבים במתרסים שונים ועד כמה התהום בין הלאומים עוד פעורה.  הספר המורכב שמציע מיכאל עודנו עומד ואין הוא נופל לפתרונות משמחים המשאירים את הקורא בחיוך. הן בספרו והן בספרה של רבינאין לא ניתן להימלט מהגורל, היסודות הטרגיים נמצאים לכל אורכה של העלילה והמוות הוא הפיתרון היחיד שמצפה לאוהבים הצעירים.

סמי מיכאל- קול ייחודי בספרות העברית

פדגוגיה של סכסוך- סמי מיכאל נופל בקטנות 

אהבתי מאוד את הספר, חצוצרה בוואדי, הוא כתוב בצורה סוחפת בנוי כהלכה ומעורר מחשבה. פה ושם סמי מיכאל שם בפי הדמויות מילים גדולות ופדגוגיות מדי. אך אלו הן מעידות קטנות שאינן מעידות על עוצמתו של הספר שהצליח לעורר בי רגש, לרתום את סקרנותי ולמצוא נתיבים שגם בתוך האלימות, הזרות וחוסר האמון ישנם בני אדם התרים אחר אהבה ורצון לחיות את חייהם.

סמי מיכאל, חצוצרה בוואדי, עם עובד, 1987, 227 עמ'