סיפורה של מלחמה שנדחקה לקרן זווית
ישנן מלחמות הזוכות לתהילה, לאלבומי
ניצחון, לאותות ומדליות לרוב. כזו היא מלחמת ששת הימים שהפכה את הגנרלים לסלבס הפוקדים מועדונים ואת החיילים השבים משדות הקרב לגיבורים. זו מלחמה שקל לעכל אותה,
שישה ימים, הצלחה צבאית אדירה, אויב מובס ותמונות שיכולות לפתוח מהדורות. מנגד ישנן מלחמות שכולם מעדיפים לשכוח
ולהשכיח. עימותים צבאיים ממושכים נעדרי הוד כדוגמת הקזת הדם בלבנון בין 1984 לשנת
2000 וההקזה הקודמת במהלך מלחמת ההתשה שנערכה בקו בר-לב, קו המעוזים, בין 1969 ל-1970. איש התקשורת רב
המעללים, יוסי עוזרד, בחר לפתוח את תיבת הסודות ולהסיר את אבק הארכיונים מעל המלחמה
הנשכחת בקו המעוזים. בספרו, ירח מעל סואץ (כנרת זמורה ביתן, 2019) הוא מגולל את
סיפורה של המלחמה מנקודת מבט חדשה ומעניינת.
רומן אישי מהמעלה הראשונה
במרכזו של הרומן ניצבת דמותו של
אמנון קרני, צלם חדשות שלאחר שהתגלה שחלה בסרטן נאלץ לעזוב את עבודתו המכניסה
ומרובת האנדרנלין ולעבור להפקות של סרטי זיכרון. טלפון מקרי של רינה גלבוע, מזמין
אותו לערוך סרט על דמותו של סא"ל שמיל גלבוע. שמיל, איש מילואים שהתנדב לשרת בתעלה נפל בעת התקפה שנערכה על השיירה בה נסע ממוצבי טמפו בצפון התעלה לבסיס החטמ"ר
בבלוזה. דמותו אגדית ומותו אפוף המסתורין חידדו ברינה את הרצון לנצור את דמותו לטובת דור הנכדים והנינים. כך היא שוכרת את שורותיו של אמנון ויוצאת יחד איתו למסע אישי ומשפחתי. בהדרגה ככל שצילומי הסרט מתמשכים דמויותיהם של שמיל ובנו גדי (מפקד טנק
במוצב המזח) משתלבים בסיפור חייו של אמנון שגם הוא שירת בתעלה במהלך מלחמת ההתשה. אך בעוד
השניים השתייכו לצוותים הלוחמים עטורי התהילה, אמנון השתייך לקסטה הנמוכה של הג'ובניקים
שהושלכו למעוזים ללא הכשרה והכנה על מנת לבצע שלל תפקידים מינהלתיים.
ירח מעל סואץ, הוא רומן שכתוב בצורה כה משכנעת עד שמספר פעמים הלכתי לראות האם הדמויות המתוארות אינן בשר ודם אלא דמויות ספרותיות בלבד. לאורכה של השמיעה ממש יכולתי לחוש אותן, לשמוע את רחש דיבורם ואת דרך הילוכם. זוהי עדות לספרות פרוזה מהמעלה הראשונה, המצליחה ליצור מעטה של אמינות ואותנטיות. ניסיונו הרב של המספר, יוסי עוזרד, בעולמות הקולנוע והטלוויזיה ניכרים לאורכה של העלילה. הסצינות בנויות בקפידה, ניתן להרגיש את הדמויות ואת השתלבותם בסיפור, כך שלעתים חווית הקריאה התערבבה והפכה לתחושה של צפייה בדרמה מהודקת ועשויה כהלכה.
לצד הדרמה והמפגש המחודש של הדמויות עם עברן סיפורן פותח פתח להיכרות
רב דורית עם סיפורה של החברה הישראלית. סא"ל שמיל גלבוע הוא פרטיזן שלחם
בנאצים, התגייס לצה"ל לחם ב-101 ונהרג בתעלה כקצין עטור הילה. בנו גדי פיקד
על מחלקת טנקים במוצב המזח והנכדים הם כבר במקום אחר. מבוססים בארץ, מחפשים את
דרכם רחוקים מרחק שנות אור מסיפורי הקרבות של דור הסבים והאבות, הם בעולמם. פערי
הדורות, והמעבר בין העבר ההולך ומתרחק לבין המציאות היום יומית של ישראל מודל 2019,
מהווה כר מעניין מאוד של מפגש בין עבר להווה, בין התנגשות ערכים ובין מיתוסים שעומדים
למבחן מחודש בעידן הPC.
אמנון קרני, גיבור הסיפור נכנס למערבולת
שפוגשת את הסיפור האישי שלו כג'ובניק בתעלה. בעקבות הצילומים חוויות העבר שבות ועולות, מפלחות את
לילותיו ובוחנות מחדש את השאלה, האם המלחמה תמה? דרך דמותו של קרני מצליח המספר, יוסי
עוזרד, לפתוח צוהר לעולמם של בני דור ההתשה. לוחמים ללא הילה שנטחנו בהפגזות אינסופיות,
בהתקפות קומנדו מיצריות, בהפצצות של מטוסים רוסיים שצללו על המוצבים. סיפורן כמעט
ולא סופר העיתונות בחרה להתמקד בדברים אחרים שיעלו את המורל, הקזת הדם בתעלה לא
עניינה את קהל הקוראים שהעדיף לעסוק בנחיתת האדם על הירח, במצב הכלכלי המשתפר ובפוליטיקה מקומית. שמות החללים הובלעו בעמודים הפנימיים והדגש הושם על התקפות חיל האוויר בעומק מצרים, מבצעים
נועזים של יחידות מיוחדות וביקורי קצינים בקו החזית. את סיפורם האישי והיום יומי
של החיילים איש לא שמע. איש לא רצה לשמוע על יושבי המחילות, המתגרדים, הנמצאים כטרף לצלפים המצריים שקוטפים אותם אחד אחד. על כן הם הושכחו עוד שם בסוף שנות השישים.
האם נשברה קונספציית ההגנה לאורך השנים?
מדהים עד כמה חלק מהחוויות והתובנות שעולות מהספר היו רלוונטיות לקו המוצבים שצה"ל הקים בלבנון לאחר סיומו של מבצע, שלום הגליל. להבדיל אלף אלפי הבדלות בין עמידה מול צבא סדיר ומצויד לבין כוחות גרילה קטנים. עדיין ישנם קווי דמיון לא מעטים. הפגיעות של קווי האספקה, הקושי ביכולת לשמור על ערנות ודריכות של הלוחמים לאורך זמן, הקשר בין הידרדרות המשמעת לבין תקלות מבצעיות ותאונות שעלו במחיר יקר, המתח בין יוזמה לבין הגנה. קראתי את הספר ופעם אחר פעם שאלתי את עצמי, כיצד צבא המקדש תחקירים והסקת מסקנות לא למד את הלקחים מקו המעוזים הסטטי. מדוע הוסיפו עוד ועוד שכבות בטון במקום לבחון את הקונספציה. ביום פקודה באוקטובר 1973, קו המעוזים נפל בתוך 48 שעות, הצבא המצרי שעט דרכו. המוצבים המחלקתיים שנפרסו על פני 167 ק"מ לא עמדו בלחץ. החימוש הדל במקלעים ומרגמות לא עצר את תנופת הארמיות שצלחו את התעלה. אם כן האם הישיבה על התעלה הייתה נחוצה, האם נבחנו חלופות אחרות?
"תל אביב מוארת והתעלה בוערת" (חיים גורי)
הפער המתגלה לאורכו של הספר בין החזית
לעורף אינו ייחודי למלחמת ההתשה. נראה שזוהי דרכן של מלחמות שבהן שדות הקטל שייכים
ללוחמים ובני משפחותיהם והעולם האזרחי ממשיך בחייו. תוך שהוא ממשיך בשגרת יומו,
ולעת יום הזיכרון הוא שב ומחזיר את חובו לנופלים ומשפחותיהם. תחושות אלו כבר עולות
מקריאה בספרה של נתיבה בן יהודה, בן הספירות, המגוללת את סיפורי הקרבות לירושלים עת מחלקות
הפלמ"ח נשרפו חיים במשוריינים בואכה שער הגיא, בעוד בתל אביב בתי הקפה המו
מפה לפה. הן ממשיכות בפער שבין תוגת הלוחמים במלחמת ששת הימים לבין צהלות הגיל של
האלפים שבאו לכותל וכמובן במלחמת ההתשה כאשר החיילים הקיזו את דמם וישראל בעיקר הייתה
עסוקה בלחגוג את היציאה מהמיתון. תחושת הפער בין אלו שהיו שם לבין אלו שבעורף, עוברת כחו השני בין מלחמות ישראל, ומהווה תמרור המזהיר פעם אחר פעם על הפער המובנה בין האומה לבין בניה המקיזים את דמם. או כפי שניסח זאת נתן אלתרמן בשירו המונטומנטאלי, מגש הכסף:
אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
מעבר להווה מתמשך המלחמה בדברי ימיהם של הלוחמים
לסיכום, ירח מעל סואץ, מצליח לגולל
את סיפורה של מלחמה שנעלמה בין אחיותיה מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. הוא
חודר לתהומות הנפש של החברה הישראלית דרך סיפורן של הדמויות שעבורן העבר לא נשאר
מאחור, אלא הופך להווה מתמשך. לחוויה מעצבת חיים שעיצבה את עולמם ואך במעט שינתה את
החברה הישראלית. זהו צוהר נוסף לסיפורה של החברה הישראלית ההולכת ומגלה את עצמה
מחדש, מתוך סבך השאלות המחודשות המאירות בה פינות שהודחקו והושכחו.
שירו של שלמה ארצי, חום יולי אוגוסט, המתאר את קורותיו של חייל השב מהתעלה נשאר כעדות פופולרית לימים שנדחקו.
ירח מעל סואץ,
יוסי עוזרד, כנרת זמורה ביתן, 2019, 256 עמ'
הספר זמין גם לשמיעה באפליקציית ICAST
תגובות
הוסף רשומת תגובה